בימים אלו פורסם פס"ד שרל שבטון נ' פ"ש תל אביב 5 (עמ"ה 1017/06) מבית מדרשו של ביהמ"ש המחוזי בתל- אביב, כבוד השופט אלטוביה. פס"ד זה דן בדרך לביצוע פריסה בהתאם להוראות סעיף 8(ג)(3) לפקודה.

הנישום עבד כשכיר בבנק דיסקונט כ- 44 שנים ופרש פרישה מוקדמת ב- 2005 בשל מצבו הרפואי. לנישום הוכרה נכות רפואית צמיתה (100%) משנת 1993 בעקבות השתלת לב, שעבר. הנישום קיבל מענק פרישה מוגדל ופנה לפ"ש בבקשה לביצוע פריסת ההכנסה ל- 6 שנים החל משנת המס 2005 ועד לשנת המס 2010 בהתאם לסמכות המנהל הקבועה בסעיף 8(ג)(3) לפקודה.

שתי נקודות מחלוקת נדונו בפס"ד:

1. האם הפריסה הינה פריסת ההכנסה לשנות הפריסה, כטענת הנישום, שאז לטענתו, זכאי הנישום לפטור לנכה הקבוע בסעיף 9(5) לכל שנה לה נפרסו ההכנסות (6 פעמים פטור 9(5)), או כטענת פ"ש הפריסה הינה "טכנית" – לצורך ניצול שיעורי המס והזיכויים בלבד (לא ניכויים ופטורים) ולא פריסת ההכנסה עצמה, כך שבשנת התקבול ינתן פטור נכה פעם אחת בלבד, ורק יתרת ההכנסה החייבת תפרס לעניין שיעורי המס והזיכויים בלבד, לשאר 5 השנים.
2. האם יתרת מענק הפרישה שמעבר לפטור הינו תקבול במישור ההון או הכנסה פירותית.

ביהמ"ש קובע, כי בשונה מהטכניקה לביצוע פריסה של הכנסה הונית כקבוע בסעיף 91(ה) לפקודה ובסעיף 48א(ה) לחוק מסמ"ק, בהם הסדר הפריסה הינו הסדר צר לעניין שיעורי המס והזיכויים בלבד, פריסת הכנסה פירותית כקבוע בסעיף 8(ג)(3) לפקודה צריכה לקבל פרשנות רחבה, דהיינו, פריסת ההכנסה לשנות הפריסה גם לעניין הניכויים והפטורים

ביהמ"ש תומך קביעתו זו במספר נימוקים, וביניהם:

1. מיקומו של סעיף 8(ג)(3) בפקודה בפרק שלישי: תקופת השומה. הסעיף נועד לנטרל את השרירותיות בקביעת שנת המס כתקופת מדידה. לדעת ביהמ"ש ייחוס ההכנסה יהווה מיצוע או ביזור של ממש של התעשרות הנישום על שנות ההתעשרות או חלקן, לפחות. בלשון ביהמ"ש: "מיקום זה (של סעיף 8(ג) – א.א.ח) יש בו כדי להעיד כעמדת המערער, כי לצורך השומה, מדובר בייחוס ההכנסות לשנות מס שבפריסה על כל הנובע מכך, לרבות לעניין תקרת פטור שנתית…"
2. לא ניתן לפרש את סעיפים 8(ג)(1) (הפרשי שכר) ו-8(ג)(2) (פדיון ימי חופשה) לפקודה כאילו הפריסה בהם אינה "מהותית" ויש לבצע לגביהם פריסה מלאה במובנה הרחב לרבות מתן פטור לנכה בשנים קודמות. אין לדעת ביהמ"ש לפרש את סעיף 8(ג)(3) בדרך שונה.
3. סעיף 8(ג)(3) דן בפריסת הכנסות שבפירות ואילו סעיפים 91(ה) ו- 48א(ה) דנים בפריסת הכנסות הוניות. שעה שהמחוקק ביקש לקבוע הסדר ביזור צר (פריסה לעניין שיעורי המס והזיכויים בלבד) הוא קבע זאת מפורשות בסעיפים 91(ה) ו- 48א(ה). לשון סעיף 8(ג)(3) שונה ולפיכך יש לתת, מבחינת תכלית ביזור ההכנסה גישה פרשנית רחבה, ביזור ההכנסה ולא ההכנסה החייבת.

בסוגיה השנייה שבמחלוקת קובע ביהמ"ש כי בהתאם להלכת כבלי ציון של ביהמ"ש העליון (ראו מבזק מס מספר 203 מיום 3.5.2007)  מענק הפרישה הינו הכנסה פירותית ולפיכך אין מקום לדון בסוגיה זו.

פס"ד דין זה קובע דרך חדשה בכל הקשור למנגנון ביצוע הפריסה של תקבולים פירותיים בהתאם להוראות סעיף 8(ג) לפקודה. בניגוד מוחלט לקביעת ועדת פסיקה מס' 7 של רשות המיסים מיום 31.12.2001, כך שלדעת ביהמ"ש הפריסה הינה מהותית (יחוס ההכנסה החייבת לשנת הפריסה) ולא טכנית (שיעורי מס ונקודות זיכוי בלבד). השלכות העולות מפסק הדין:

•  נכה בכל שנות הפריסה יקבל פטור עפ"י סעיף 9(5) בכל שנה.
•  דם שלא היה נכה בשנת קבלת פיצויי הפרישה כי אם לאחר/לפני מס' שנים, יהנה מפטור 9(5) בשנות המס הללו אם יכללו בשנות הפריסה.
•  ניתן לקזז הפסדים שנוצרו בשנות הפריסה, בעתיד/ בעבר.
•  הפרשי שכר או פדיון ימי חופשה – לגביהם "אין שאילה" שפריסתם לשנים אליהם התיחסו, הינה "מהותית".
•  ניתן לקבל מפיצויי פרישה פרוסים אלו ניכוי סעיף 47 בשנים שעברו – כהכנסה שלא מעבודה.
•  ניתן לקבל זיכוי ישובי ספר וכד' לפי סעיף 11 לפקודה ( עד 25%) בשנות הפריסה – הכנסה מיגיעה אישית.

במקרים המתאימים מומלץ לבחון דוחות שהוגשו, לרבות תיקוני דוחות או תיקוני שומות שאינן סופיות, ולבקש החזרי מיסים ששולמו ביתר, (ראו גם מבזק מס 202 בעניין הלכת סמי, הקובעת החלה רטרואקטיבית של "הלכה" שיפוטית".

לפרטים נוספים בנושא זה, ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ממשרדנו.