עד לתיקון 132 לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה), במכירת נכסים שנרכשו עד לשנת 1960 (להלן: נכסים הסטורים) נקבעו שיעורי מס מיוחדים של 12% ועד 24% בהתאם לשנת רכישת הנכס (שיעורי מס אלו נקבעו כ"תקרת" המס וחושבו על סך רווח ההון) .

במצוות סעיף 91(ו)(2) לפקודה, אשר הוסף בתיקון 132 לפקודה, החל משנת 2005 מתווסף כל שנה אחוז אחד לשיעור המס החל בהתאם לסעיף 91(ו)(1) לפקודה במכירתם של נכסים הסטורים (והכול עד לשיעור מס של 20% בידי יחיד "רגיל" או 25% בידי בעל מניות מהותי המוכר מניות).

סעיף 91(ה) לפקודה מאפשר למוכר לפרוס את רווח ההון הריאלי לארבעת השנים שקדמו למכירה לעניין שיעורי המס ונקודות הזיכוי.

בענייננו, בעת מכירת נכס היסטורי, אשר יום רכישתו היה לפני 31/03/1961, פריסת רווח ההון לפי סעיף 91(ה) לפקודה משמעותה הורדת שיעורי המס באחוז אחד לכל שנה. לדוגמא: נכס אשר נרכש בשנת 1948 שיעור המס בגינו בשנת 2007 ללא פריסה הנו 15%. פריסת רווח ההון לארבע שנים לאחור תקים שיעורי מס של 12% בשנת

2004, 13% בשנת 2005, 14% בשנת 2006 ו- 15% בשנת 2007 (על  רבע מרווח ההון לכל שנת פריסה).

סעיף 91(ה)(2)(ב) קובע: "חישוב המס ייעשה בהתחשב בשיעורי המס הקבועים בסעיף קטן (ב1)…". נוסח הסעיף מעלה שאלה האם ניתן לבצע פריסה של רווח ההון במכירת נכסים הסטורים, שהרי הסעיף מפנה לשיעורי המס בסעיף קטן (ב1) ולא לסעיף (ו).

לשאלה זו לא נדרשנו לפני שנת 2005, שכן, לשנת מכירת הנכס לא הייתה נפקות לעניין קביעת שיעור המס בעסקה (למעט השלכות האינפלציה) ולפיכך, לא הייתה סיבה לבקש פריסה בהתאם לסעיף 91(ה) לפקודה.

סעיף 91(ב1) לפקודה קובע את שיעורי המס שיחולו במכירת נכס שנרכש לפני 1.1.2003. סעיף 91(ו) לפקודה קובע את שיעורי המס שיחולו במכירת נכסים הסטורים ומהווה דין ספציפי במכירת נכסים אלו כך שיחול, לכאורה, על אף האמור בסעיף 91(ב1) לפקודה. בהתאם לפרשנות זו, ניתן, לדעתנו, להחיל את סעיף 91(ה) לפקודה גם במכירת נכסים הסטורים שכן האמור בסעיף 91(ו) לפקודה הינו דין ספציפי לשיעורי המס שנקבעו בסעיף 91(ב1) לפקודה.