כידוע, תיקון 132 לפקודת מס הכנסה (בתוקף מה- 1.1.2003) קבע בסעיף 2 כי תושב ישראל ימוסה על הכנסה שהופקה או נצמחה בישראל או מחוץ לישראל.

כפי שפורט בהרחבה במבזקי מס 162, 163 ו- 164 מימים 5.7.2006,12.7.2006 ו- 19.7.2006, בהתאמה, תושבות היחיד תקבעה על פי המבחן המהותי של מרכז החיים, ובהתאם לחזקות המספריות.

 לא אחת אנו נתקלים במצבים לפיהם עובד מועסק בחברה ישראלית לשם ביצוע עבודה בחו"ל. בעניינו עשויות לחול שתי הוראות:

• כללי מס הכנסה (בעלי הכנסה מעבודה בחוץ לארץ) התשמ"ב – 1982 (להלן: "הכללים").
• תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות), התשל"ב – 1972 (להלן: "התקנות").

 הכללים חלים על מי שעונה להגדרת "עובד" הקבועה בכלל 1 והם קובעים הוראות ספציפיות בדבר חישוב ההכנסה החייבת ושיעורי המס לגבי תושבי ישראל שעובדים עבור מעסיקים שהנם תושבי ישראל, המדינה או גופים המנויים בכללים. אין בכללים הבחנה לגבי עובדים שמועסקים במדינה עימה חתומה ישראל על אמנה למניעת כפל מס ("מדינה גומלת") לבין אלו שמועסקים במדינה שאינה גומלת.

התקנות, לעומת זאת, חלות על הכנסתו של תושב ישראל, בין אם הוא שכיר ובין אם הוא עצמאי, בין אם הוא מועסק על ידי תושב ישראל ובין אם על ידי תושב חוץ.

"משטר הכללים" ו"משטר התקנות" הם משטרי מס נפרדים ואפשר שבמקרים מסוימים האחד יהא עדיף על פני השני מבחינת תוצאת המס. לרוב, בשל העובדה שהכללים שנקבעו בשנת 1982 לא עודכנו מזה זמן רב, בעוד שמדרגות המס רווחו ושיעורי המס פחתו, עדיפות התקנות על פני הכללים.

 יימת טענה, לפיה עובד שעונה להגדרה בכללים אינו רשאי לבחור שאלו לא יחולו לגביו ולדרוש שהכנסתו החייבת תחושב דווקא על פי התקנות. לדעתנו, בשל העובדה כי המדובר בשתי הוראות מקלות, יכול העובד לבקש לצאת מתחולת משטר המס הקבוע בכללים ולהחיל עליו את משטר מס המבוסס על התקנות, אף אם הוא עונה להגדרה  בכללים. אנו ממליצים לתושבי ישראל הפועלים בחו"ל לכלכל צעדיהם מבעוד מועד על מנת שלא יחולו לגביהם הכללים בשעה שמשטר התקנות  הוא המיטיב עימם ביותר. כך לדוגמא, יתרון גדול עשוי לצמוח, במידה וקיימת האפשרות החוקית לעובד שלא להיכנס לתחולת הכללים ע"י כך שהעובד יועסק או ייתן שירותים באמצעות  חברה זרה.

 לצורך התייעצות ניתן לפנות לחגי אלמקייס, רו"ח (משפטן), גדי אלימי, רו"ח (משפטן) או לילך רובין-אשרוב, עו"ד.