על מנת לזכות בהטבות הניתנות למפעל מוטב, נדרשת החברה, בנוסף לתנאים האחרים, לעמוד בתנאי ההשקעה שנקבעו בהגדרת "השקעה מזערית מזכה" שבסעיף 51 לחוק עידוד השקעות הון. על פי ההגדרה, נדרשת חברה המבקשת הטבות מפעל מוטב להשקיע ברכישת נכסים יצרניים שסכומם נקבע לסך של 300,000 ₪ או כשיעור מכלל הנכסים היצרניים של המפעל (במפעל תעשייתי- למעט שווי בניינים) ערב ביצוע ההשקעה המזכה – לפי הגבוה.

עם זאת במבחן "שיעור מזכה" – שיעור ההשקעה הנדרש משווי כלל הנכסים היצרניים של המפעל ערב ביצוע ההשקעה המזכה בהטבה, נכללים גם נכסים המשמשים את המפעל ואינם בבעלותו.

לכאורה, בהגדרת המחוקק נוצר עיוות שכן נכסים שכורים חדשים אינם נכללים ב-"השקעה מזערית מזכה" אך מנגד נכסים שכורים אשר שימשו את המפעל ערב ההשקעה, ייחשבו כנכסים יצרניים אשר שוויים יילקח בחשבון בקביעת היקף ההשקעה הנדרשת ("שיעור מזכה").

מזור חלקי לעיוות זה מצאנו בטיפול החשבונאי בחכירה מימונית אשר על פי עקרונות חשבונאיים מקובלים מוצגת כבעלות בנכס החכור. הטיפול החשבונאי בחכירה מימונית הינה רישום נכס בספרי החוכר ומנגד רישום הלוואה,  בנוסף, ידרוש החוכר הוצאות פחת בגין הנכס החכור.

משמעות הטיפול החשבונאי בעסקה מעין זו היא כי התממשו כלל הדרישות על פי עקרונות חשבונאיים לרישום נכס בדוחות הכספיים של החוכר ועל כן לדעתנו, הגדרת השקעה מזערית מזכה בסעיף 51 לחוק תכלול גם נכסים בחכירה מימונית.

תקן 29 של המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות, אשר נכנס לתוקפו ביוני 2006, קובע כי החל מיום 1.1.2008 ידרשו חברות ציבוריות ליישם את תקני החשבונאות הבינלאומיים (IFRS), בין היתר, לגבי הטיפול החשבונאי בחכירות אשר העיקרון המנחה בהם הינו פרמטרים איכותיים ולא פרמטרים צורניים, קרי, העדפת המהות הכלכלית על פני הצורה המשפטית. המעבר לתקינה הבינלאומית יתכן ויגרור גם סיווג חכירות תפעוליות על פי הפרקטיקה בישראל כחכירות הוניות עם אימוץ התקינה הבינלאומית.

למיטב ידיעתנו, עמדה זו מקובלת על רשות המסים. דהיינו, חכירות מימוניות, כפי שסווגו על פי תקני חשבונאות בישראל יחשבו כהשקעה מזערית מזכה וכחלק מהנכסים שהשקעה בהם מקימה את הטבות המס, בעוד חכירות תפעוליות לא יבואו, בשלב זה, בגדר השקעה מזערית מזכה

 לפרטים נוספים והרחבה, ניתן לפנות לרונית בר, רו"ח, ממשרדנו.