מבזק מס מספר 191 - 1.2.2007

על מנת לזכות בהטבות הניתנות למפעל מוטב, נדרשת החברה, בנוסף לתנאים האחרים, לעמוד בתנאי ההשקעה שנקבעו בהגדרת "השקעה מזערית מזכה" שבסעיף 51 לחוק עידוד השקעות הון. על פי ההגדרה, נדרשת חברה המבקשת הטבות מפעל מוטב להשקיע ברכישת נכסים יצרניים שסכומם נקבע לסך של 300,000 ₪ או כשיעור מכלל הנכסים היצרניים של המפעל (במפעל תעשייתי- למעט שווי בניינים) ערב ביצוע ההשקעה המזכה – לפי הגבוה.

עם זאת במבחן "שיעור מזכה" – שיעור ההשקעה הנדרש משווי כלל הנכסים היצרניים של המפעל ערב ביצוע ההשקעה המזכה בהטבה, נכללים גם נכסים המשמשים את המפעל ואינם בבעלותו.

לכאורה, בהגדרת המחוקק נוצר עיוות שכן נכסים שכורים חדשים אינם נכללים ב-"השקעה מזערית מזכה" אך מנגד נכסים שכורים אשר שימשו את המפעל ערב ההשקעה, ייחשבו כנכסים יצרניים אשר שוויים יילקח בחשבון בקביעת היקף ההשקעה הנדרשת ("שיעור מזכה").

מזור חלקי לעיוות זה מצאנו בטיפול החשבונאי בחכירה מימונית אשר על פי עקרונות חשבונאיים מקובלים מוצגת כבעלות בנכס החכור. הטיפול החשבונאי בחכירה מימונית הינה רישום נכס בספרי החוכר ומנגד רישום הלוואה,  בנוסף, ידרוש החוכר הוצאות פחת בגין הנכס החכור.

משמעות הטיפול החשבונאי בעסקה מעין זו היא כי התממשו כלל הדרישות על פי עקרונות חשבונאיים לרישום נכס בדוחות הכספיים של החוכר ועל כן לדעתנו, הגדרת השקעה מזערית מזכה בסעיף 51 לחוק תכלול גם נכסים בחכירה מימונית.

תקן 29 של המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות, אשר נכנס לתוקפו ביוני 2006, קובע כי החל מיום 1.1.2008 ידרשו חברות ציבוריות ליישם את תקני החשבונאות הבינלאומיים (IFRS), בין היתר, לגבי הטיפול החשבונאי בחכירות אשר העיקרון המנחה בהם הינו פרמטרים איכותיים ולא פרמטרים צורניים, קרי, העדפת המהות הכלכלית על פני הצורה המשפטית. המעבר לתקינה הבינלאומית יתכן ויגרור גם סיווג חכירות תפעוליות על פי הפרקטיקה בישראל כחכירות הוניות עם אימוץ התקינה הבינלאומית.

למיטב ידיעתנו, עמדה זו מקובלת על רשות המסים. דהיינו, חכירות מימוניות, כפי שסווגו על פי תקני חשבונאות בישראל יחשבו כהשקעה מזערית מזכה וכחלק מהנכסים שהשקעה בהם מקימה את הטבות המס, בעוד חכירות תפעוליות לא יבואו, בשלב זה, בגדר השקעה מזערית מזכה

 לפרטים נוספים והרחבה, ניתן לפנות לרונית בר, רו"ח, ממשרדנו.

לעתים קרובות, תושבים ישראלים המשקיעים מחוץ לישראל, מממנים את פעילותם הבינלאומית באמצעות הלוואות. מימון כאמור עשוי להוביל להפחתת נטל מס החברות הזר, מקום בו החברה הזרה אשר מקבלת את ההלוואה זכאית לנכות כהוצאה את תשלומי הריבית. מימון חברה זרה באמצעות הלוואות, במקום באמצעות השקעה בהון מניות, מאפשר לשחוק את בסיס המס הזר במדינות בהן מניבה הפעילות הכנסה שוטפת ובהן שיעורי מס חברות גבוהים, כדוגמת גרמניה וצרפת. הכנסות הריבית תתחייבנה במס במדינת ביניים בה שיעורי המס הינם נמוכים יותר, ואף בישראל, בה יוכל המשקיע הישראלי ליהנות, למשל, מקיזוז הכנסות הריבית כנגד הפסדים או הוצאות ריבית ולשלם שיעורי מס נמוכים יותר משיעורי המס הרשמיים של אותן מדינות.

על מנת למנוע את שחיקת בסיס המס יתר על המידה, חוקקו מדינות רבות, ובמיוחד אלה עם שיעורי מס גבוהים, כללי מימון דק (thin capitalization rules). הכללים קובעים מהו היחס הנדרש בין מימון החברה מהון עצמי לבין מימונה מהלוואות. במידה וחלה חריגה מהיחס הנדרש, יוטלו סנקציות שעיקרן אי התרת הוצאות מימון בגין ההלוואות אשר חורגות מן היחס הנדרש.

למרות המטרה הזהה והדמיון באופן תקיפת שחיקת בסיס המס בכל המדינות המנהיגות כללי מימון דק, ברצוננו להפנות את תשומת ליבכם לכך שקיימים הבדלים רבים בין המדינות, שמקבלים ביטוי ביחס עצמו, בהגדרות החוב וההון העצמי ובסנקציה הנגזרת מאי עמידה ביחס. כך, למשל, במדינות רבות, הריבית העודפת שאינה מותרת בניכוי תסווג מחדש כדיבידנד, עם כל המשתמע מכך.

כך, לדוגמא, ברומניה, כללי המימון הדק קובעים יחס של 1:3 דהיינו, בגין כל 3 אירו שיושקעו כהון זר ואשר מקורם בהלוואות שאינן ממוסדות כספיים ושמועד פרעונן עולה על שנה, נדרש להשקיע ב- 1 אירו הון עצמי. הן ההון הזר והן ההון העצמי לא נבחנים כמקובל על פי שיעורם בתום התקופה אלא על פי מחצית ההפרש בין שיעורם בתחילת שנה לבין שיעורם בסוף התקופה. במידה והופר יחס חוב להון הנדרש לעיל, לא יותרו בניכוי הוצאות ריבית לצרכי מס ברומניה בהתייחס לשיעור ההפרה; הוצאות הריבית שאינן מותרות בניכוי כאמור יותרו בניכוי בתקופות הבאות, בכפוף לעמידה בכללי המימון הדק.

בצרפת, כללי המימון הדק קובעים יחס נוקשה של 1:1.5, כאשר ההון העצמי נשוא הבחינה הינו ההון הנומינלי (ללא עודפים) וההלוואות נשואות הבחינה הינן רק אלו אשר הוענקו מבעלי מניות המחזיקים ב- 50% או יותר ממניות החברה, או "שולטים בה אפקטיבית".

אף בגרמיה, כללי המימון הדק קובעים יחס נוקשה של 1:1.5, כאשר על אף האמור, הוצאות ריבית עד לגובה של 250,000 אירו יותרו בניכוי. ואולם, צפוי כי כללים אלו יוחלפו החל משנת 2008 בכללים אחרים אשר על פיהם הוצאות הריבית המשולמות מחברות או שותפויות [בין אם לצד קשור ובין אם לצד שאינו קשור (כולל בנקים)] ואשר עולות על 30% מההכנסה לפני הוצאות מימון ומיסים (יחס ה- EBIT) לא יותרו בניכוי. בכדי להמתיק את נטל הגזירה, צפוי כי יקבע כי יחס ה- EBIT לא יחול לגבי חברות ועסקים קטנים. עוד נקבע כי הוצאות הריבית אשר יכללו במשוואה לחישוב יחס ה- EBIT הן הוצאות המימון אשר עולות על מיליון אירו. הוצאות המימון שלא יותרו בשנת מס מסוימת, יותרו בניכוי בשנים הבאות באם סך הוצאות המימון לא יעלה על 30% מהרווח כאמור.

על פי כללי המימון הדק בשוויץ, סך החוב של חברה שוויצרית לבעלי עניין בה לא יעלה על שווי השוק של נכסי החברה (על פי פירוט נכסים ושיעורים שונים מכל סוג נכס, הקבועים בהוראות מקצועיות). החברה תוכל ליהנות מהוצאות הריבית למרות האמור, כל עוד הריבית הנקובה על הלוואות מבעלי עניין הינה בתנאי שוק ובכפוף לתנאים נוספים.

 לפרטים והרחבה בנושא כללי מימון דק בפרט ומיסוי בינלאומי בכלל ניתן לפנות לחגי אלמקייס, רו"ח (משפטן), גדי אלימי, רו"ח (משפטן) או ללילך רובין-אשרוב, עו"ד.