בשלהי 2006 התקבל בביהמ"ש המחוזי בנצרת פס"ד אמנון סלמן נ' פקיד שומה טבריה (עמ"ה 110/03). פסק הדין עוסק בניתוח עסקה למכירת מניות בחברה מבעל מניות אחד (סלמן) לאחר (ועקנין) בהיבטים של שווי, חישוב רווחים ראויים לחלוקה (להלן: רר"ל) וחלוקת דיבידנדים.

סלמן החזיק ב- 50% ממניות חברה לתיקון משאיות בע"מ. בשנת 1997, בעקבות סכסוכים בלתי פוסקים בין סלמן  לועקנין (בעל המניות האחר- 50%) הוסכם בין בעלי המניות כי סלמן ימכור את מניותיו לועקנין תמורת 240,000 ₪ ובנוסף תיסגר יתרת חובו של סלמן ע"י חלוקת דיבידנדים מהחברה (לשניהם). דיבידנדים אלו חולקו לסלמן בשנים מאוחרות יותר תוך גילום המס ע"י החברה וכיסו את יתרות החובה של סלמן לחברה.

השאלות העיקריות שעלו לדיון:

1. האם יש לקבל את שווי החברה כפי שנקבע בעסקה, ומהי הדרך הנכונה להעריך שווי חברה?
2. האם יש לראות ב"דיבידנד" שחולק שנים מאוחר יותר כדיבידנד שהוכרז לפני מכירת המניות, ומה דינו של זה?
3. כיצד יש לחשב רר"ל- לאחר קיזוז הדיבידנד שהוכרז או בהתעלם ממנו? (מובן כי המערער התעלם ממנו !!)

 לעניין השווי – פקיד השומה ביצע הערכת שווי לחברה ע"פ הוון תזרים מזומנים עתידי ואילו סלמן טען כי במקרה הספציפי, שיטת השווי המאזני משקפת בצורה אמינה יותר את שווי החברה. ביהמ"ש, תוך קביעה כי בתנאים שנוצרו מתבקשת בחינת פקיד השומה לגבי נכונות הדיווח וכי חובת ההוכחה על הנישום, מעדיף את דרך הערכת השווי שביצע הנישום וקובע:                 

            " סטייה מהשווי המאזני עשויה להיות מוצדקת, למשל כאשר יש לחברה נכס כגון: מוניטין שאינו בא לידי ביטוי בספריה. גישת המשיב יוצאת מההנחה, שאינה מובנת מאליה, שהחברה תמשיך להתקיים לנצח…מה שכלל וכלל אינו מתאים לחברה הנדונה."

לעניין הדיבידנד – קובע ביהמ"ש כי למרות שאין כל מסמך או החלטה המעידים על הכרזת דיבידנד לפני מכירת המניות, הרי שיש לראות באמירה בהסכם על חלוקת הדיבידנד והחזר יתרות החובה כהכרזת דיבידנד דה פאקטו.

לעניין הרר"ל – ביהמ"ש קובע כי  בדרך זו ניתנת הטבה כפולה בגין אותם רווחים, הן כרר"ל והן כהקטנת תמורה בהערכת  של השווי החברה. נוכח תכליתו של סעיף 94ב' כי אין לאפשר זאת, ולכן  יראו בדיבידנד שהוכרז כמחולק גם לעניין חישוב הרר"ל וסכום הרר"ל יוקטן בהתאם.

 על מקרה זה נאמר: "תפסת מרובה לא תפסת" – מנסיון המערער גם להקטין את שווי החברה עקב חלוקת דיבידנד וגם לא להקטין את הרר"ל עקב חלוקה "מאוחרת", יצא נפסד: עדיף היה לו לא חולק כלל דיבידנד (25% מס), אלא הוגדלה התמורה, וחל מס מופחת על מלוא הרר"ל (10%).

(נציין כי בנסיבות פסק הדין, גרע בית המשפט את הדיבידנד שהוכרז, (וחולק לאחר שנים) – נטו, ולא את גילום המס עליו, שכן ההחלטה על הגילום נעשתה מאוחר יותר ממועד ההכרזה והמכירה (במועד בו כבר לא היה המוכר בעל מניות). תמהנו!!