במבזק מס מספר 181 דנו בשתי סוגיות מתוך שבע הסוגיות שנדונו בביהמ"ש העליון בעניין חברות פז-גז. בשל חשיבות פסק הדין והשלכותיו מרחיקות הלכת מצאנו לנכון לתאר בפניכם סוגיות נוספת שנדונו בפסק הדין:

עיתוי ההכרה בהוצאות שערוך פיקדונות המתקבלים בידי חברות הגז: חברות הגז נוהגות לגבות מלקוח חדש פיקדון בסכום הנקבע ע"י שר המסחר והתעשיה ומתעדכן מידי תקופה על ידו. סכום הפיקדון מוחזר ללקוח רק עם סיום התקשרותו עם חברת הגז ובתנאים מסוימים. הסכום המוחזר הינו בהתאם לסכום הנגבה מלקוח חדש. חברות הגז נוהגות לשערך את סכומי הפיקדונות בהתאם לקביעת השר ולדרוש סכומי השערוך כהוצאה שוטפת לגבי כל הפיקדונות עם עדכון הסכומים. יובהר עם זאת כי סכומי הפיקדונות עצמם לא נרשמים כהכנסה עם קבלתם בחברה אלא החברות נוהגות בהם כהתחייבות (גם מס הכנסה קיבל עמדה זו בשנים הנדונות בהתאם לפס"ד של השופט פלפל ולפיכך סוגיה זו לא נדונה בפסק הדין אלא עולה באמרות אגב של כבוד השופטת עדנה ארבל). ביהמ"ש קובע כי יש לבחון הסוגיה כחוב תלוי אשר יותר במידה ועומד בשלושה תנאים:

• ניתן לכלול ההפרשה בדו"ח הכספי ע"פ כללי חשבונאות.
• ניתן לאמוד במידה מהימנה את גובה החובות התלויים.
• קיימת הסתברות גבוהה לתשלום החוב.

ביהמ"ש קובע כי אין להתיר את ניכויים של הפרשי השערוך שכן לא ניתן לומר שישנה מידת הסתברות גבוהה להפיכתם לחוב מוחלט.  ביהמ"ש מסתמך על נתוני העבר, העדר תחרות בשוק הגז, עלות נמוכה יחסית של הוצאות הגז למשקי הבית וקשיים פרוצדוראליים המקטינים המוטיבציה של דיירים בבניינים משותפים לבצע שינוי. לעניין התנאי השני, קובע ביהמ"ש כי יתכן והיה מקום לשקול התרת ניכויים של שערוך ערכם הנוכחי של הפיקדונות (שניתן היה לקבוע לגביהם כי קיימת סבירות גבוהה להחזרתם), אולם כיוון שלא נערך דיון ממצה בנושא ולא ניתנו נתונים מבוססים, לא מתקבלת הכרעה בנושא אך ה"אוביטר" של ביהמ"ש בעניין ברור למדי:

 "..מאחר שהגעתי למסקנה…שהסיכוי להשבת הפרשי שערוך הפיקדונות לידי הצרכנים בזמן הקרוב או בכלל הינו נמוך, ולפיכך אין להתיר בניכוי את הוצאות שערוך הפיקדונות, הרי שהמשמעות היא שהסיכוי להשבת הפיקדונות עצמם נמוך באותה מידה. לפיכך, לפחות לצורך הדיון בסוגיה שבפנינו, מהווים למעשה הפיקדונות הכנסה בידי חברות הגז…"

"מקדמות" עבו רמלאי הגז המצוי במרכזיית הגז:

 נוסף לפקדונות, נגבות ע"י חברות הגז "מקדמות" עבור מלאי הגז המצוי במרכזיית הגז אליה מתחבר הלקוח. סכום זה, בדומה לפיקדונות, מוחזר ללקוח עם פרישתו מחברת הגז. ביהמ"ש קובע כי כספי המקדמות דומים באופיים לתשלום מראש או שיפוי בגין הוצאות המימון של החברה על מלאי הגז שטרם נצרך. סכומים אלו נמצאים בשליטתה המוחלטת של חברת הגז והחזרתם אינה תלויה בלקוח. לפיכך קובע ביהמ"ש יש לראות בסכומים אלו כהכנסה עם קבלתם.

נושאים נוספים שנדונו בפסק הדין: חובות האבודים (בהתאם למדיניות החברה, חוב לקוח נדרש כאבוד "אוטומטית" באם לא נפרע תוך 6 חודשים מתום שנת המס בה נוצר), הפרשה להוצאות בגין ביצוע בדיקות תקינות הציוד וכן ההפרשה לתביעות עתידיות בגין הפרשי שכר לקבלני משנה (במידה ויתבעו זכויות במסגרת יחסי עובד – מעביד) ביהמ"ש קובע כי החברה לא עמדה בנטל ההוכחה, כיוון שלא הובאו ראיות מספריות להערכת ולהוכחת טענותיה ולפיכך לא הותרו הפרשות.