בימים אלו, לאחר שנים של התדיינויות משפטיות נתן ביהמ"ש העליון את הכרעתו בשלשה ערעורים משולבים בעניין פז-גז.

מספר רב של סוגיות נדונו בפסק הדין. מפאת קוצר היריעה נביא את תמצית עקרי הפסק  בשני חלקים.

במבזק זה נתחיל דווקא בשתי הסוגיות האחרונות שנדונו:

שיעור הפחת למוניה גז: חברות הגז דרשו מפקיד השומה להפעיל סמכותו ע"פ תקנה 4 לתקנות הפחת 1941 (להלן: התקנות) ולהתיר פחת כפול בשיעור של 14%, שכן המונים מופעלים במשך 24 שעות. כמו כן טענו כי אורך החיים הממוצע של מונה הינו כ-7 שנים. כבוד השופטת ארבל סברה כי יש לשאוף להתרת פחת בשיעור הקרוב ביותר לבלאי האמיתי של הנכס וכי תקנה 4 לתקנות מאפשרת, במידה והנכס עובד במשמרות, לקרב את הנישום למצב המתקיים בפועל. לעומתה סברה כבוד השופטת חיות כי תקנה 4 הינה ברורה לשונית ואינה מהווה מנגנון לשינוי שיעורי הפחת האחידים, אלא במקרים בהם נעשה שימוש חורג בנכס. במקרה של מוני הגז, נעשה בהם שימוש רגיל שכן מוני גז, מטבעם מיועדים למדוד השימוש בגז לאורך כל שעות היממה, ולפיכך אין מקום להתיר בגינם כפל פחת. בסוגיה זו התקבלה דעתה של כבוד השופטת חיות.

התרתם בניכוי של הוצאות מימון על הלוואות אשר לקחה פז–גז לצורך חלוקת דיבידנד לבעלי מניותיה

במסגרת הליך מיזוג שביצעה. ביהמ"ש המחוזי סבר שגם אם לא מתקיים קשר ישיר בין ההלוואות לייצור ההכנסה, הרי שמתקיים קשר עקיף, הנובע מהשקילות הכלכלית בין מצב בו העודפים משמשים לחלוקת דיבידנד ואילו המימון הזר משמש לייצור ההכנסה לבין המצב ההפוך בו נלקחה הלוואה לצורך חלוקת הדיבידנד שכן ההון העצמי שימש למימון הפעילויות העסקיות.

ביהמ"ש קובע כי למרות הגישה הכלכלית בה נוקט ביהמ"ש בפסיקתו כי אין להתעלם מסעיפי החוק ומנימוקים מהותיים המצדיקים לעיתים שלא לנקוט בגישה הכלכלית. בסוגיה דנן סבור ביהמ"ש שהן סעיף 17 לפקודה והן נימוקי מהות נוספים מצדיקים ככלל, לבחון את התקיימותו של קשר ישיר בין הוצאה לייצור הכנסה.

עם זאת משאיר ביהמ"ש פתח להתרת הוצאות מימון על פי קשר עקיף: "הכלל הינו בחינת התקיימותו של קשר ישיר בין ההלוואה לייצור ההכנסה, כאשר החריג הינו חיפוש קשר עקיף, אם כי לא עקיף ורחוק מדי..".

על אף העובדה שמשפטית לא ניתן לחלק בדיבידנדים מהון זר כי אם מרווחים (קרי יש רווח, ולכן מותר למושכו), לא שוכנע ביהמ"ש "כי אכן יש הצדקה לסטות מן הכלל לפיו "לא ינוכו הוצאות מימון בגין הלוואה שנלקחה באופן ישיר וברור למימון צרכים פרטיים". יתכן ואמירה זו של ביהמ"ש משאירה פתח להתרת ההוצאות במקרים אחרים בהם לא נלקחה הלוואה ספציפית לצורך משיכת הדיבידנד אלא כאשר פקיד השומה טוען, לאי התרת ההוצאות על פי תזרים מזומנים שלילי של החברה בשנת חלוקת הדיבידנד.

במבזק הבא נפרט את ההלכות שנקבעו בפסק הדין בנושאים האחרים.