סעיף 2(6) לפקודה הוא המקור לחיוב הכנסות משכ"ד וקובע כהכנסה לעניין הפקודה: "דמי שכירות, תמלוגים, דמי מפתח, פרמיות ורווחים אחרים שמקורם באחוזת-בית או בקרקע או בבנין תעשייתי…". סוד גלוי הוא כי שיעור המס ליחיד על הכנסה שמקורה בסעיף 2(6) לפקודה הינו לפי סעיף 121 לפקודה קרי, שיעור מס שולי (49%).

עם זאת, ישנו סעיף "שכוח אל" בדמות סעיף 124 לפקודה הקובע "על אף האמור בסעיף 121…לא יעלה המס על הכנסה מדמי מפתח או מפרמיות שמקורם באחוזת בית על 35%, אם שילם הנישום לפקיד השומה מס על הכנסה זו בשיעור האמור תוך 30 יום מיום קבלתה, ואם הנישום מדווח על הכנסתו על פי בסיס מצטבר – במועד שנקבע בסעיף 132 להגשת הדו"ח או תוך 30 יום מיום קבלתה, לפי המוקדם".

החלת סעיף 124 לפקודה לגבי הכנסות מדמי מפתח או מפרמיות עשויה להביא לחסכון מס משמעותי בשיעור של 14%. דמי מפתח הוא מושג המוכר לכולנו שעניינו תקבולי בעל בית בגין "זכות דיירות מוגנת" ששולמה לו מדייר שהופך עקב התשלום, ל"דייר מוגן". ואולם מהן אותן "פרמיות" בהן דנים סעיפים 2(6) ו-124?

בכתבים עתיקים מצאנו תיקון לפקודת מס הכנסה לשנת התש"ח (משנת 1948) אשר קובע כדלקמן: "נציב מס הכנסה יהא רשאי להתיר שפרמיה (דמי השתתפות בהוצאות הבנין ותשלומים דומים) תחולק כהכנסה לתקופת חוזה השכירות".(ההדגשה שלנו)..

כלומר על פי מילונו של המחוקק, פרמיה הינה דמי השתתפות בהוצאות הבניין וכד', ובמינוחים של ימינו    למשל: השתתפות בדמי ארנונה, דמי וועד בית, דמי ניהול בניין וכד'.

מכיוון שלא מעטים בימינו הנישומים, העוסקים בהשכרת נכסי נדל"ן או אף רק בתפעולם וניהולם של הללו, וכחלק  מפעילות זו גובים מן השוכרים, השתתפות בהוצאות כאמור לעייל, ו"שלא במתכוון", לא רק שמכסים בכך את הוצאותיהם, אלא אף מרוויחים (ח"ו), הרי עולה מן האמור, כי רווחים אלו מהשתתפות בהוצאות הבניין יחובו במס שולי מרבי של 35%. בלבד!

(מובן כי בשנות המס הרלוונטיות כיום, רשימתנו מתייחסת ליחידים בלבד, כיוון ששיעור מס החברות, נמוך יותר).