תקנה 4 לתקנות מס הכנסה (חישוב רווח הון במכירת נייר ערך הנסחר בבורסה, מלווה מדינה או יחידה בקרן נאמנות), התשס"ג – 2002 קובעת כי במקרה של פדיון אג"ח שנבע ממנו הפסד הון יראו כתמורה בעת הפדיון גם את סכום דמי הניכיון, עד גובה הפסד ההון. בדרך זו מאפשרת התקנה קיזוז של הפסד ההון הנובע מפדיון האג"ח כנגד ההכנסה מדמי הניכיון. יודגש כי מטרת התקנה היתה להיטיב עם הנישום ולא ליצור הכנסה פירותית חייבת מדמי ניכיון מחד, והפסד הון מאידך. נדגיש בנוסף כי הוראות התקנה לא יחולו על בעל שליטה או מי שהחזיק באגרת מיום שהוקצתה או הוצאה.

סעיף 92(4) לפקודת מס הכנסה אשר הוסף בתיקון 147 לפקודה, מאפשר, החל משנת המס 2006 קיזוז הפסד הון מני"ע כנגד ריבית ודיבידנד מאותו ני"ע (בהתעלם  משיעור המס החל עליהם) או כנגד ריבית ודיבידנד מני"ע אחרים, (ובלבד ששיעור המס החל על הריבית או הדיבידנד אינו עולה על 25%). עולה השאלה האם הוראות התקנה הקובעות כי יש להוסיף את דמי הניכיון לתמורה מפדיון האג"ח (ובדרך זו לקזז את ההפסד שנוצר מפדיון האג"ח) גוברות על הוראות סעיף 92(4) או שקיימת לנישום האפשרות להחליט להתחייב במס בגין הניכיון [יתכן והנישום זכאי לפטור, לדוגמא 9(5)(ב) וכו'] ולקזז את ההפסד מפדיון האג"ח כנגד רווח הון אחר (כגון אם חייב במס בשיעור גבוה יותר).

לדעתנו, בשל העובדה כי מטרת התקנה כאמור הינה להטיב עם הנישום ומכיוון שחקיקה ראשית גוברת על חקיקת משנה, ניתן להגן על טענה לפיה הנישום רשאי שלא לקזז את הפסד ההון שנוצר מפדיון האג"ח כנגד דמי הניכיון, אלא להתחייב במס בגין דמי הניכיון, ואילו את הפסד ההון לקזז כנגד מקור אחר בהתאם להוראות סעיף 92(4) לפקודה.