צו מס הכנסה (פטור ממס לתושב חוזר על הכנסה מריבית על פיקדון במטבע חוץ), התשס"ד – 2003 קובע כי תושב חוזר יהא פטור ממס על ריבית המשולמת לו בגין פיקדון במטבע חוץ בתאגיד בנקאי בישראל, בהתקיים התנאים המנויים בצו. סעיף 2(6) לצו קובע כי הפטור יישלל מקום בו שימש הפיקדון: "…למתן הלוואה או כבטוחה להלוואה שנתן התאגיד הבנקאי לקרובו של התושב החוזר ".

88 מקימה משמעות זהה למרות העדר ההפניה.

עיון בהגדרת קרוב שבסעיף 88 לאחר תיקונו בתיקון 147 (להלן: סעיף 88 המתוקן) והשוואה להגדרת קרוב שהייתה בסעיף 105יא' מלמדת שאין כך הדבר, שכן הגדרת קרוב בסעיף 88 המתוקן כוללת אף נאמן בתנאים מסוימים. מכאן יש הגורסים שמא בשוק משוכלל עסקינן ולפיכך לא רצה המחוקק הראשי להמשיך בהפלייתם לרעה של פיקדונות בנקאיים בבנקים זרים ביחס לפיקדונות כאמור בידי תושבים

הצו מגדיר קרוב – "כהגדרתו בסעיף 105יא' לפקודה, אם הוא תושב ישראל"

החל מיום 1 בינואר 2006 בוטל חלק ה3  לפקודה ויחד עמו בוטל סעיף 105יא' האמור. כך נותרה לה התיבה קרובו שבצו ריקה מתוכן. פרשנות "משלימה" אשר תנסה לתהות אחר תכלית החקיקה תנסה לטעון כי הגדרת קרוב אשר הורחבה בתיקון 147 ונכללת בסעיף 

חוזרים בבנקים בישראל.

לאור האמור לעיל, יש מקום לפרשנות משפטית לפי הריבית בגין פיקדון המופקד בבנק בישראל תהא פטורה ממס, אף אם הועמד הפיקדון כבטוחה וכד', לא כל שכן כאשר פיקדון כאמור מופקד בבנק בחו"ל, לגבי ואין ולא היתה כל מניעה להיות הפיקדון בטוחה להלוואה, שכן בעניין זה הפטור אינו נובע כלל מן הצו כי אם מן החקיקה הראשית: סעיף 14(ג) לפקודה.