המורכבות בקביעת מקום התושבות מקבלת משנה תוקף בעקבות פס"ד אשר ניתן על ידי כבוד השופטת שולמית וסרקרוג מיום 03.09.2006 בעניינם של דר' מוסא נג'יב רופא בביה"ח בנצרת ויליד העיר עכו (אב המשפחה) ודר' סרוגי פאתינה ילידת העיר נצרת (אם המשפחה)(להלן: המערערים). לאחר נישואי השניים, התגוררו הם במשך זמן מה בעכו ובשנת 1988 עקרו עם בנם לנצרת בשל מקום עבודתו של האב. למערערים נותרו בעכו 2 דירות למגורים אחת מושכרת והאחרת בשימושה של אמו של אב המשפחה. המחלוקת בתיק נסובה סביב זכאותם של המערערים, אשר לטענתם היו תושבי עכו בשנים 2000 עד 2001, להנחה ממס לתושבי הצפון בהתאם לתקנות מס הכנסה (הנחה ממס ביישובי גבול הצפון), התשמ"ו – 1985 [בהתאם לתיקון 121 לפקודה (נכנס לתוקף ביום 1.1.00) הורחבה הזכאות גם לתושבי עכו].

לטענת המערערים, במהלך שנת 2000 העתיקו את מרכז חייהם לעיר עכו בשל הצורך לסעוד את האם החולה שנשארה שם, בנם של המערערים (אז בן 17 שנים) נותר לגור לבדו בבית המשפחה בנצרת. כ"דרך אגב" ובשל העובדה שנכנס לתוקף תיקון 121 לפקודה, המקנה הנחת מס לתושבי עכו, דורשים המערערים הנחה זו.

ביהמ"ש קובע כי על מנת ליהנות מהקלת המס צריך הנישום להוכיח כי העתיק את מרכז חייו לעכו וכי ניתק ממרכז חייו הקודם, בלשון ביהמ"ש:"…צריך הנישום להוכיח כי מרכז חייו הוא בישוב המזכה בפטור, וכי לא זו בלבד שהוא אינו מנהל "חיים כפולים", שמשמעם קיומם במקביל של שני מרכזי חיים, אלא שהוא אף לא שומר לעצמו את האפשרות המקבילה לחזור ולהתגורר בישוב אחר שאינו ברשימת יישובי הספר…"

עוד קובע ביהמ"ש, כי נטל הראיה בנוגע לשאלת תושבות מוטל על המערערים. הבאת ראיות לכאורה ע"י הצגת רישומים שלנישום שליטה בתוכנם, מאחר והם נרשמים בכפוף להצהרתו, אין בהם כדי להעיד על שינוי תושבות ולפיכך, המערערים לא הרימו את נטל הראיה.  משלא עשו כך דין הערעור לדחות, שהרי בכל אותה התקופה:

1. עמדה לרשות המערערים דירה זמינה בנצרת בה נשארו הריהוט כלי החשמל ושאר תכולת הבית.

2. לטענת המערערים, הבן הקטין התגורר בנצרת, והמערער (האב בעיקר) בא לבקרו שם אולם טענה זאת נסתרה בעדויות והעלתה תמיהות בביהמ"ש.

3. לא ניכר קיטון משמעותי בחשבונות החשמל, המים והגז בדירה בנצרת בשנים שבהן לא התגוררו המערערים (לטענתם) בדירה, ולא עלתה הצריכה בדירה בעכו.

4. המערערים לא ניתקו את חיבורם לטלפון ולכבלים בדירה בנצרת עד 8/03 למרות שלטענתם גם הבן לא התגורר בדירה .

בהשלכה למיסוי הבינ"ל, פסה"ד מרחיב לכאורה את הדרישות להוכחת העתקת תושבות, ומרוקן מתוכן לכאורה, את מבחן בית הקבע שהינו אחד מ"שוברי השיוויון" הקבועים באמנות למניעת כפל מס, שכן ניתן להקיש מפס"ד כי במידה ולנישום בית מגורים זמין במדינה אחת לא ניתק ולא שונה מרכז חייו גם אם עבר להתגורר במדינה אחרת עם בני משפחתו. בעת בחינת שינוי תושבות נבחן תחילה האם עומד לרשות הנישום בית מגורים זמין בשתי המדינות, אם כן, בוחנים את המבחן הבא, כך שעדין יתכן ויקבע כי העתיק את מרכז חייו בהתאם למבחנים האחרים (להרחבה בנושא תושבות ראו במבזקי מס מספר 164, 163, 162 מתאריכים 17.07.2006, 12.07.2006, 05.07.2006 בהתאמה).

לדעתנו, אין להרחיק לכת ולהשליך מפס"ד עד כדי ביטול מנגנון שובר השוויון שבדיני המס. עמדה זו תואמת את עמדת רשויות המס כפי שבאה בידי ביטוי בחוזר 08/02: "המונח 'בית קבע' באמנות המס". יש להתחשב בכך שפס"ד עוסק בהטבות הניתנות לתושבי גבול הצפון אשר נועדו לדעת ביהמ"ש לעודד מעבר של תושבים לאותם ישובים וכלשון ביהמ"ש: "…הפטור ניתן רק לנישום שבעת סכנה, בה מתממשת אותה אי נוחות בפועל מן המגורים באותם ישובים, לא קיימת עבורו האופציה לעזוב את יישוב הגבול אל המקום האחר.."