בהמשך למבזקנו הקודם, מס' 977, להלן המשך סקירת תזכיר חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מקום מושבו של יחיד):

חזקות חלוטות לצורך סיווג היחיד כתושב חוץ:

פקודת מס הכנסה קובעת כיום כהגדרה שיוריות שתושב חוץ הינו "מי שאינו תושב ישראל", וכן יחיד המקיים את מבחן ה- "2+2", קרי יחיד שבשנתיים הראשונות שהה מחוץ לישראל 183 ימים לפחות, ובשנתיים שלאחר מכן מרכז חייו לא היה בישראל.

בעניין פלוני (ע"א 3328/15) ציין ביהמ"ש לגבי מבחן ה- "2+2" ש- "הגדרת המונח "תושב חוץ" נועדה להבהיר את כללי חישוב המועדים וימי השהייה בעיקר במקרים שבהם הנישום ניתק את התושבות שלו מישראל.

חשוב להדגיש, כי היא לא באה לסתור את חזקת הימים הקבועה בהגדרת "תושב ישראל", וכי לא קיימת "תחרות משפטית" בין ההגדרות".

כלומר לגישת ביהמ"ש העליון בעניין פלוני, "מי שעונה על הגדרת "תושב ישראל" יוגדר ככזה באופן קטגורי, והוא לא יוכר כ"תושב חוץ" אף אם יש בפיו טענה כי לכאורה הוא מקיים את כל התנאים הקיימים בהגדרת "תושב חוץ"".

בתזכיר החוק בוטל מבחן ה- "2+2" ונקבעו חזקות חלוטות ביחס לסיווגו של יחיד (או של יחיד ובן זוגו) כתושב חוץ לצרכי מס כמפורט להלן. (במקביל, מוסרת העננה סביב התחרות המשפטית בין ההגדרות, בקביעה כי החזקות האמורות יחולו אף אם מרכז חייו של היחיד היה בישראל באותה שנה).

• יחיד ששהה בישראל פחות מ- 30 יום בכל שנת מס במשך ארבע שנות מס ברציפות, יחשב לתושב חוץ החל משנת המס הראשונה לשהותו כאמור.

• יחיד ששהה בישראל פחות מ- 30 יום בכל שנת מס במשך שלוש שנות מס ברציפות, יחשב לתושב חוץ החל משנת המס השנייה לשהותו כאמור.

החזקות החלוטות לעיל, יחולו בתנאי שהיחיד לא שהה בישראל 15 ימים או יותר בחודש הראשון של שנת המס הראשונה (בה שהה כאמור בישראל פחות מ- 30 ימים) או בחודש האחרון של שנת המס האחרונה (בה שהה כאמור בישראל פחות מ- 30 ימים).

• יחיד ובן זוגו ששהו בישראל פחות מ- 60 יום בכל שנת מס, במשך ארבע שנות מס ברציפות, יחשבו לתושבי חוץ החל משנת המס הראשונה לשהותם כאמור.

• יחיד ובן זוגו ששהו בישראל פחות מ- 60 יום בכל שנת מס, במשך שלוש שנות מס ברציפות, יחשבו לתושבי חוץ החל מהשנה השנייה לשהותם כאמור.

יצויין כי בהתקיים מקרה המתואר בסעיף ד' יחשבו בני הזוג כתושבי ישראל בשנה הראשונה, ובחלוף השנה הרביעית, משהתברר כי הם עומדים גם בתנאי סעיף ג', הרי ישונה מעמדם לגבי השנה הראשונה ויהפכו גם לגביה לתושבי חוץ.

החזקות החלוטות לעיל, יחולו בתנאי שהיחיד ובן זוגו לא שהו בישראל 30 ימים או יותר בחודשיים הראשונים של שנת המס הראשונה (בה הם שהו בישראל פחות מ- 60 ימים) או בחודשיים האחרונים של שנת המס האחרונה (בה הם שהו בישראל פחות מ- 60 ימים).

• היחיד ובן זוגו שהו בישראל פחות מ- 100 ימים בכל שנת מס, במשך ארבע שנות מס ברציפות, יחשבו לתושבי חוץ החל משנת המס הראשונה לשהותם כאמור, ובלבד שהיחיד ובן זוגו שהו במדינת אמנה מסוימת בכל אחת מאותן שנות מס, 183 ימים או יותר, והמציאו אישור תושבות לצרכי מס לכל אותן שנות מס מאותה מדינת אמנה.

גם לעניין זה, יראו יחיד כתושב של מדינה גומלת בשנת מס מסוימת, רק אם יש בידו אישור תושבות לצרכי האמנה משלטונות המס באותה מדינה גומלת לגבי אותן שנים.

• היחיד ובן זוגו שהו בישראל פחות מ- 100 ימים בכל שנת מס, במשך שלוש שנות מס ברציפות, יחשבו לתושבי חוץ החל משנת המס השנייה לשהותם כאמור, ובלבד שהיחיד ובן זוגו שהו במדינת אמנה מסויימת בכל אחת מאותן שנות מס, 183 ימים או יותר והמציאו אישור תושבות לצרכי מס לכל אותן שנות מס מאותה מדינת אמנה.

החזקות החלוטות לעיל, יחולו בתנאי שהיחיד ובן זוגו לא שהו בישראל 50 ימים או יותר במהלך 100 הימים הראשונים של שנת המס הראשונה (בה הם שהו בישראל פחות מ- 100 ימים) או במהלך 100 הימים האחרונים של שנת המס האחרונה (בה הם שהו בישראל פחות מ- 100 ימים).

לסיכום, תזכיר החוק שואף לייעל, לפשט וליצור יותר ודאות בתהליך קביעת התושבות במצבים ומקרים מובהקים. זוהי לדעתנו גישה מבורכת שתאפשר ליחידים רבים לכלכל באופן מושכל וברור יותר את צעדיהם ואת השלכות המס הנובעות מהם, וכן תפחית את החיכוך בין היחידים לרשויות המס. עם זאת, לצערנו, תזכיר החוק מקבע את הגישה המחמירה של רשות המסים, כך שלאחר החלתו, יהיה קשה הרבה יותר לנתק תושבות, אף לאחר העתקת מרכז החיים לחו"ל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.