מבזק מס מספר 976 - 20.7.2023

ביום 10.7.2023 פרסמה רשות המיסים תמצית החלטות ועדות הכופר לשנת 2021. בהתאם לפירוט ההחלטות שפורסמו לשנה זו, בשנת 2021, אושרו 98 בקשות לכופר, 29 מהן בתיקי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין (להלן – ההחלטות), 67 החלטות בתיקי מע"מ ומכס ו- 2 משותפות (מכס מע"מ ומס הכנסה).

מבחינת מספר הבקשות שאושרו על ידי ועדות הכופר כחלופה להליך הפלילי כנגד העוסק/ הנישום, ביחס לשנים קודמות, מצטיירת תמונה די ברורה של ירידה דרסטית באישור הסדרי כופר לעוסקים/ נישומים, לאורך השנים. ניתן להסיק כי המגמה מצביעה על ירידה באכיפה הפלילית של רשות המיסים. לנו נראה, מהכרותינו את התנהלות הליכי השומה – ואמנם מבלי שבדקנו ספציפית את סטטיסטיקת הליכי הכופר –  כי הירידה באישור הסדרי הכופר מצביעה דווקא על מגמה הפוכה, של החמרת הענישה והעדפת הליכים פלילים כצעד של הרתעה כלפי הנישומים, שכתוצאה ממנה, ניתנים בכל שנה פחות אישורים להסדרי כופר משנים קודמות.

נסב את תשומת לב קוראינו כי מסקירת ההחלטות עצמן בתיקי מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, צוינו שם מקרים לגביהם אנו שומעים חדשות לבקרים לקוחות ואפילו מייצגיהם אומרים: "מה על דבר כזה יפתחו הליך פלילי?" אז כן! עיננו הרואות, שאומנם תיקים אלו נסגרו בכופר, אולם זאת מן הסתם לאחר פתיחתו של הליך פלילי… ורשות המיסים נוקטת בגישה מחמירה והליכים פליליים, גם כאשר מדובר באי דיווח על הכנסות בסכומים לא מהותיים.

ונביא כדוגמא מספר מקרים, מהם ניתן להסיק כי רשות המיסים מחמירה ונוקטת בהליכים פליליים, לא רק בעבירות בהן מדובר בהעלמות מס משמעותיות, אלא מקפידה בקטנה כבחמורה:

בהחלטה אחת אושר כופר לנישומה שנחשדה באי דיווח על חשבון בנק בחו"ל והכנסות פאסיביות בסך 9,500$, שנצברו על פני 4 שנים והושת עליה כופר בסך 30,000 ₪.

בהחלטה נוספת בגין השמטת נכס מהצהרת הון בסך של 400,000 ש"ח הושת כופר בסך 90,000 ₪.

זוג פנסיונרים הואשם בהגשת מש"ח כוזב על מנת להתחמק ממס רכישה בסך 190,000 ₪ ואי דיווח על הכנסות שכ"ד בסך 31,000$, והושת עליהם כופר בסך 73,800 ₪.

במקרה של אי דיווח על מכירת מניות בתמורה ל – 700,000 ₪ הושת כופר בסך של 210,000 ₪.

מבין ההחלטות, 7 מהן עוסקות בהשמטת הכנסות שכר דירה – כ- 25% מההחלטות!! נישומים חייבים להפנים כי הכנסות, קל וחומר הכנסות נמשכות מנכסים – כדירות, חשבונות בנק, הכנסות חו"ל וכו', אינן נסתרות עוד מרשויות המס, ואי דיווח עליהן, אינו עוד בגדר אופציה ריאלית, ככל שהיתה כזו בעבר, ועדיף לדווח עליהן, ובמידת הצורך, לבצע הליך גילוי מרצון מסודר.

מבין ההחלטות, בולט בשנת 2021 חלקם של רו"ח ויועצי מס שהואשמו בסיוע להעלמת מיסים.  בכ- 40% מההחלטות נקבע כופר גם לרו"ח או יועץ המס בגין סיוע להעלמת מס, בשניים מהמקרים, התיק כנגד הלקוח נסגר, ורק הרו"ח / יועץ מס הואשמו בסיוע והושת עליהם כופר משמעותי (100,000 ₪ ו- 50,000 ₪).

נציין כי זה שנים, מתחזקת מגמת רשות המיסים, הרואה ברו"ח ויועץ המס אנשי מפתח, שיש לוודא כי הם מהווים שומרי סף חשובים, למניעת ביצוע תכנוני מס שאינם לגיטימיים/ שליליים, שמשמעותם בעקיפין העלמות מס וכן תכנוני מס אגרסיביים ואף ודיווחים כוזבים.

בהתאם, מתעצמת גם מגמת האכיפה וההרתעה כנגד יועצים ורואי חשבון, הסוטים לדעת רשות המיסים מ"תפקידם כשומרי סף" כאמור. בשל כך, חייבים רו"ח ויועץ המס משנה זהירות, הן כלפי הלקוחות, בהיותם אנשי מקצוע שאמורים לדעת את הדין, קל וחומר כלפי עצמם, בשמירה על שמם הטוב וביטחונם האישי המקצועי.

טוב יעשה הלקוח או הרו"ח / יועץ המס, שיבואו לייעוץ וליווי מראש – הן במקרים בהם נדרש הליך גילוי והסדרה מול רשויות המס של נכסים/ הכנסות שלא דווחו, והן בהיבטים השונים של העסקה ו/ או תכנוני מס "מורכבים", לפני ביצועה או מתן ייעוץ ללקוח.

משרדנו עומד לרשותכם בתהליכים אלו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר, ממשרדנו.

ביום 1.6.2023 ניתן על-ידי ביהמ"ש המחוזי פס"ד בעניין מדטרוניק (ע"מ 31671-09-18). בדומה לפסקי הדין בעניין ג'יטקו (ראו מבזקנו מספר 690), בעניין ברודקום (ראו מבזקנו מספר 810) ובעניין מדינגו (ראו מבזקנו מספר 922), עוסק פסק הדין בשינוי מודל עסקי ובהשלכות המס הנובעות ממנו. ביהמ"ש דוחה את ערעורה של החברה במלואו ואף פוסק לחובתה סכום לא מבוטל של הוצאות משפטיות, כפי שיפורט להלן.

פרטי המקרה בקצרה:

1. חברת ונטור טכנולוגיות בע"מ ("המערערת") הינה חברה תושבת ישראל אשר עסקה בפיתוח מוצרים רפואיים. בפרט, פיתחה מסתם המיועד להשתלה בלב אדם וצנתר המשמש כאמצעי להשתלת המסתם האמור ("המוצרים").

2. חברת Medtronic Inc ("מדטרוניק") היא חברה תושבת ארה"ב העוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק מכשירים רפואיים. בשנת 2008 רכשה מדטרוניק 8% ממניות המערערת ובשנת 2009, רכשה את מלוא מניותיה של המערערת בתמורה לסכום המשקף שווי של 325 מיליון דולר.

3. נכון למועד הרכישה, על שם המערערת נרשמו למעלה מ- 180 פטנטים והיא היתה בשלבי פיתוח יחסית מוקדמים של המוצרים ולא היו ברשותה מוצרים מוגמרים לאחר פיתוח.

4. לאחר הרכישה, בשנים 2010 ו- 2011 נחתמו בין המערערת לבין מדטרוניק (וחברה נוספת בקבוצה) הסכמים למתן שירותי מו"פ ע"י המערערת על בסיס שיטת COST + וכן, הסכמים למתן רישיון לשימוש בקניין הרוחני של המערערת (להלן יחד: "ההסכמים"). בהסכמים האמורים נקבעה תחולה רטרואקטיבית החל ממועד רכישת המניות ע"י מדטרוניק.

5. בשנת 2012 הופסקה פעילותה של המערערת.

6. פקיד השומה קבע בצווים נשוא פסק הדין, כי בניגוד למצג העובדתי אותו ניסתה המערערת להציג, המערערת העבירה לידי מדטרוניק את כל קניינה הרוחני, פונקציות, נכסים וסיכונים (FAR) שהיו בידה ערב העסקה וכי יש לסווג את העסקה כמכירה של כלל נכסיה, בשווי הזהה לשווי החברה לפיו נעשתה עסקת המניות.

להלן מספר דגשים וטענות העולים מתוך פסק הדין:

• מהות כלכלית על פני כסות משפטית – בדומה לפסיקה קודמת בעניין ובהתאמה לקווים המנחים של ה- OECD, ביהמ"ש מאמץ גם כאן גישה זו וקובע כי לכָּתוּב בהסכמים משפטיים וכלכליים אין בכדי להעיד מקום בו המציאות בפועל אינה תומכת בהם.

על אף שנחתמו בין המערערת למדטרוניק הסכמים למתן רישיון, הלכה למעשה מדטרוניק נהגה בנכסים הבלתי מוחשיים של המערערת מנהג בעלים והיא זו שנשאה בסיכונים ובסיכויים הקשורים להמשך פיתוחם.

• בחינת מהותיות והמשכיות פעילות החברה – בהמשך לאמור מעלה, ביהמ"ש נסמך בהחלטתו על הפונקציות השונות שנותרו במערערת לאחר רכישתה ועל יכולתן לשלוט על נכסי החברה ולקבוע מדיניות וקובע כי לא די בהשארת פעילות בישראל, אלא יש לבחון מה מטרתה ומה הפונקציות שנותרו בה ועבור מי הן פועלות. לאחר עסקת הרכישה, נותרה המערערת כמרכז מו"פ המעניק שירותי פיתוח, לא רק בעבור נכסיו העצמיים אלא גם בעבור חברות קבוצת מדטרוניק ונכסיהן. הלכה למעשה לחברה לא נותרה כל שליטה או יכולת קבלת החלטות אסטרטגיות על נכסיה ועל פעולותיה והן כולן עברו לידי מדטרוניק, שאף החליטה בהמשך להפסיק את פעילותה של המערערת

  • חובת ההוכחה ומסמכים מאמתים – ביהמ"ש קובע כי חובת ההוכחה חלה על המערערת אשר ברי כי בידיה המידע ודוחה את טענותיה בזו אחר זו בין היתר, מהטעמים שלא גיבתה אותן במסמכים מאמתים כגון, הערכת שווי וחקר מחירי העברה.

  עניין זה משמעותי ביותר: היעדר מסמכים המגבים את טענותיה כגון הערכת שווי למועד ביצוע העסקה (בכדי לתמוך בטענת שווי נמוך שטענה המערערת) וחקר מחירי העברה שלא בוצעה בסמוך למועד ביצוע העסקה והחתימה על ההסכמים (ובכלל), פגמו ביכולתה של המערערת לגבות את טענותיה ולסתור את טענות פקיד השומה ונזקפו לחובתה בפסק הדין.

  • חתימה על הסכמים בדיעבד ותחולה רטרואקטיבית – המערערת נסמכה בטענותיה על ההסכמים אשר קבעו תחולה רטרואקטיבית למועד רכישתה ואשר נחתמו בסמוך למועד בו הוחלט על סגירתה כליל. לעניין זה, ביהמ"ש זוקף לחובת החברה את שרשרת הפעולות הללו ואת התחולה הרטרואקטיבית, אשר נגועים בחוסר תום לב, שהרי בעת הגשת הדיווח על ההסכמים הללו והבאתם לראשונה לידיעת פקיד השומה, נראה כי כבר נפל הפור בגין גורלה של המערערת ויש בהם משום ניסיון ל"מזעור נזקים".

  בנוסף, ניסתה המערערת לטעון להתיישנות השומה בשל היות ההסכמים אפקטיביים אחורה  משנת המס 2009 שהתיישנה, אך ביהמ"ש קובע כי מקום בו החברה כלל לא הביאה לידיעת פקיד השומה את ההסכמים ובכך מנעה ממנו את האפשרות לבחון אותם במסגרת סד הזמנים העומד לרשותו על פי הפקודה, לא עומדת לזכותה טענת ההתיישנות. אמירה זו חשובה ביותר ומדגישה את החשיבות שבמתן גילוי ולו לצורך קיבוע "מרוץ ההתיישנות", וודאי נוכח טענות שונות של רשות המיסים במקרים מסוימים המנסות לאיין את תקופות ההתיישנות הקבועות בפקודה.

  • ביצוע התאמה משנית – מאחר שהעסקה לא דווחה במחיר/תנאי השוק, יש לסווג לצורכי מס את ההפרש בין המחיר שנקבע בין הצדדים הקשורים למחיר השוק ולראות בו (באי העברת הכספים בסכום ההפרש) כעסקה נוספת אחרת, כגון מתן הלוואה ו/או חלוקת דיבידנד בהתאם לנסיבות העניין. על אף טענת המערערת, ביהמ"ש שב ומכיר בסמכות פקיד השומה לקבוע התאמה משנית בשומתו, כך שיש לקחת בחשבון במכלול השיקולים והחשיפות האפשריים אף את החשיפה והיכולת של פקיד השומה לקבוע התאמות משניות בעקבות שומתו.

  לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטנית)  סאלי חדד גילבטר, ממשרדנו.

ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 13710-06-22) קיבל ביום 6/7/2023 את ערעורה של ליאת לומברוזו  (להלן: המבוטחת) וקבע כי התקיימו יחסי עבודה בינה לבין בן זוגה בחודשים שבמחלוקת, לנוכח העובדה כי בוצעה עבודה סדירה, בתפקיד מהותי, כנגד שכר במשרדו של בן הזוג, ולפיכך זכאית לדמי אבטלה ולדמי לידה.

רקע עובדתי

• בתחילת 2017 הקים בן זוגה של המבוטחת משרד במקצוע חופשי (להלן: המשרד), שפעל מבית הוריה של המבוטחת, בראשל"צ. בתחילת הפעילות עבד בן הזוג לבדו, כאשר המבוטחת מסייעת בנושאים נקודתיים, כגון בחירת שם למשרד, עיצוב לוגו, עיצוב כרטיסי ביקור ועוד.

• לטענת המבוטחת: ב- 9/2018, היא החלה לעבוד כשכירה במשרד. היא, הגיעה מדי בוקר מביתה שברמת גן וניהלה את המשרד בדגש על שיווק העסק, הנהלת חשבונות ואדמיניסטרציה שוטפת. הונפקו לה תלושי שכר, בשכר ראוי, אשר הועבר מדי חודש מחשבון הבנק של העסק לחשבון הבנק הפרטי המשותף לבני הזוג.

• מסתבר כי מ- 9/2019, במקביל לעבודתה במשרד, עבדה כסייעת בגן ילדים במשרה חלקית. לא נמסרו לביטוח הלאומי (להלן: הב"ל) הפרטים המלאים על עבודה זו.

• ב- 15/3/2020 הוצאה המבוטחת לחל"ת נוכח מגפת הקורונה, משני מקומות עבודתה. לטענת בן הזוג, ההוצאה לחל"ת נדרשה בשל הפחתה משמעותית בפעילות המשרד. בחלוף מספר חודשים, התפטרה מעבודתה בגן ילדים.

• המבוטחת הגישה תביעה לדמי אבטלה בגין שני מקומות העבודה. תביעתה אושרה ושולמו לה דמי אבטלה מלאים בגין שני המקומות.

• בשלהי 2020 ילדה. תביעתה לדמי לידה התקבלה רק לגבי עבודתה בגן הילדים, בעוד שנדחתה לגבי עבודתה במשרד, ולא עוד, אלא שנשללו אחורנית דמי האבטלה שקבלה בגין עבודתה במשרד ונוצר לה חוב של כ- 50,000 ₪.

• ביום 1.6.2021 חזרה המבוטחת לעבוד במשרד.

• תביעתה לביה"ד האזורי נדחתה, לאחר שנקבע כי אכן סייעה במשרד, אך אין הדבר עולה בגדר יחסי עובד ומעסיק הנדרשים בחוק, אלא עזרה משפחתית. ביה"ד מצא מספר עדויות שהומצאו לו לתימוכין בטענת המבוטחת, כסותרות או לא סבירות.

• טיעוני המבוטחת – לטענתה אין מניעה, כי בני משפחה מדרגה ראשונה ייחשבו כעובדים ובלבד שמדובר בעבודה סדירה: היא הייתה אמונה מהיום הראשון על ניהול המשרד בדגש על שיווק, הנהלת חשבונות ואדמיניסטרציה שוטפת. ראיה לכך היא קבוצת "וואטס אפ" בשם "המשרד" שהקים בן הזוג, שם קבלה הנחיות שוטפות ודווחה על סטטוס הטיפול בלקוחות. היא ביצעה עבודה מהותית ומשמעותית ובתמורה קבלה שכר ריאלי, הונפקו לה תלושי שכר ובוצעו העברות כספיות בצורה מסודרת מדי חודש תוך תשלום מיסים והפרשות פנסיוניות.

• עוד טענה כי ביה"ד האזורי שגה כשקבע כי אי העסקת עובד מחליף מהווה אינדיקציה לחוסר הצורך בעבודתה, שכן תקופת העסקתה הסתיימה בתקופת הקורונה.

• עבודתה בגן הילדים הייתה מינורית, במשרה חלקית, כך שלא התנגשה עם עבודתה במשרד.

• טיעוני הב"ל – הב"ל תומך בפס"ד האזורי, ומדגיש כי ככל שמדובר בקרבה משפחתית בין עובד למעסיק, הפסיקה מורה כי יש לבחון בקפידה את טיב היחסים שנוצרו בשים לב בין היתר למסגרת שעות העבודה, השכר ששולם, טיב היחסים וחיוניות העבודה.

• • אמנם בת זוג אינה נכללת בכלל אותם בני משפחה שפורטו לעיל, כך שלכאורה לגביה נדרשת עמידה מוקפדת על קיום יחסי עובד ומעסיק, אך "כיוון שמדובר בבחינה מהותית מובן שנלקחות בחשבון כלל הנסיבות, לרבות מאפייני העסק בו מדובר וההנחה כי כאשר מדובר בבני זוג לא תהא הקפדה יתרה על כללים פורמאליים".

  • ההלכה הפסוקה קובעת כי כאשר מדובר ביחסי משפחה, ייבחנו היחסים בקפידת יתר כדי לוודא כי מדובר ביחסי עבודה אותנטיים ולא בפיקציה, וכדי לאבחן בין עזרה משפחתית לבין עבודה שכירה של "עובד".לטענת הב"ל המבוטחת לא עמדה בנטל להוכיח נחיצות עבודתה והיקף שעות עבודתה, לא הסבירה את החפיפה הקיימת בזמני העבודה בגן הילדים ובמשרד, עסקה בפרסום גם טרם עבודתה במשרד והמשיכה בפעילותה גם לאחר הפסקת עבודתה.

    רקע פסיקת ביה"ד הארצי 

    • אין חולק כי יחסי משפחה אינם שוללים יחסי עובד ומעסיק, המזכים בכל הזכויות המוענקות לעובד, בחוק.

    • אדרבא, בעניין עובד בעסק משפחתי קובע סעיף 1 לחוק "כי תיתכן גמישות מסוימת בבחינת יחסי עבודה במסגרת משפחתית, בהגדירו "עובד" במילים הבאות: "לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, 'בן משפחה' – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות" (ההדגשה במקור).

  פסק הדין

  לאחר שקרא ביה"ד את טענות שני צדדים החליט כי יש מקום להתערבותו (אף שאינה מחלוקת משפטית עם ביה"ד קמא, על פרשנות החוק), תוך שהוא קובע כי מהעובדות והראיות עולה דווקא כי המבוטחת אכן היתה שכירה במשרד, וכי נתקיימו בינה לבין בעלה יחסי עובד ומעסיק כנדרש בחוק:

  • לדעת ביה"ד הארצי הראיות שהובאו בפני ביה"ד מספיקות כדי לקבוע כי לא היה הסדר פיקטיבי וכי אכן בוצעה עבודה סדירה, בתפקיד מהותי כנגד שכר.

  • ביה"ד האזורי לא ביסס הכרעתו על קביעות מהימנות.

  • ביה"ד הארצי חילק את התקופה הכוללת לשלוש תקופות: עד 9/2018 – עזרה משפחתית מובהקת, מ-9/2018 – עבודה סדירה וקבועה בתפקיד נדרש ובעל משמעות, וממועד היציאה לחל"ת – שוב עזרה משפחתית.

  • משהצורך בשכירת עובד נוסף למשרד עלה לראשונה רק בתקופה השניה, לא נתן ביה"ד משקל לכך שאיש לא ביצע את התפקיד לפני המערערת.

  • מספטמבר 2018, "זמן רב" לפני שנכנסה להריון וזמן רב לפני פרוץ הקורונה, שהובילה ליציאתה לחל"ת, הופקו למבוטחת תלושי שכר כאמור, והדבר חודש לאחר חופשת הלידה. כל אלו תומכים "במסקנה של יחסי עבודה אותנטיים, שלא נועדו לצורך קבלת זכויות מכוח החוק, ואין הצדקה לטעמנו לתארם כעזרה ספורדית גרידא".

  • ביה"ד לא מצא כי המשך פעילותה של המבוטחת מביתה בתקופת הקורונה, שניתן לראותה בגדר עזרה משפחתית בלבד, כדי להעיד כי לפני כן לא היתה בגדר עובדת.

  • ביה"ד קובע כי: "לא מצאנו כי יש ליתן משקל משמעותי לכך שלא נשכר עובד חלופי לתקופת חופשת הלידה לצורך מילוי מטלותיה של המערערת, וסביר היה בנסיבות העניין – כאשר דובר בחופשת לידה בת כחצי שנה ובעסק משפחתי בתחילת דרכו הפועל מבית הוריה של המערערת – כי בן הזוג ייקח על עצמו (כפי שהעיד כי עשה) לבצע את מטלותיה של המערערת בתקופת חופשת הלידה. הדברים נכונים מכוח קל וחומר כאשר התקופה היא עדיין במסגרת מגפת הקורונה" (ההדגשה אינה במקור).

  בסיכומו של דבר נקבע כי נתקיימו בין המבוטחת לעסקו של בעלה, יחסי עובד-מעסיק, ומשכך המבוטחת זכאית לדמי אבטלה ודמי לידה, בגינם.

   

  לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרטף למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.