לאחרונה פרסמה רשות המיסים רשימה של עמדות חייבות בדיווח לשנת 2022. השבוע אנחנו מבקשים דווקא להתעכב על עמדה חייבת בדיווח אשר הוסרה מרשימת העמדות – עמדה מס' 25/2016: תשלומים של תושב ישראל באמצעות סניף או חשבון בנק מחוץ לישראל.
בהנחיות באשר לעדכון עמדות חייבות בדיווח שפרסמה רשות המסים ("ההנחיות"), מצויין שרשות המסים תבחן מעת לעת את העמדות החייבות בדיווח אשר פורסמו על ידה בעבר, כך, שייתכן שבנוסף לעמדות החדשות שיפורסמו, יגרעו עמדות אחרות או לחילופין ימוזגו עם עמדות חדשות.
על פי העמדה, "על משלם תושב ישראל באמצעות סניף מחוץ לישראל ו\או חשבון בנק מחוץ לישראל, חלות כל הוראות פקודת מס הכנסה ותקנותיה לעניין ניכוי מס במקור מתשלומים לתושבי חוץ ולתושבי ישראל, לדוגמה, במקרה בו חברה תושבת ישראל משלמת תשלום לצד ג' באמצעות חשבון בנק מחוץ לישראל, עליה ליישם את הוראות ניכוי מס במקור כדין".
נמחיש את הדוגמה המובאת בסיפא לעמדה: סניף קפריסאי של החברה הישראלית, משתמש בתוכנה שבבעלות חברה קפריסאית אף היא. כאשר הסניף משלם לחברה הקפריסאית תמלוגים בגין שימוש בתוכנה, העברת התמלוגים מחשבון הבנק הקפריסאי של הסניף לחשבון הבנק הקפריסאי של חברת התוכנה חייב בניכוי במקור בישראל.
דוגמה נוספת היא כאשר יחיד ישראלי רוכש נכס להשקעה ביוון, ומממן חלק מרכישת הנכס באמצעות משכנתא מבנק יווני. קבלת דמי השכירות ותשלומי המשכנתא מתבצעים באמצעות חשבון בנק מקומי. לכאורה, על פי הוראות הפקודה והעמדה, הריבית על המשכנתא שמשלם היחיד מחשבון הבנק היווני שלו לבנק המממן, חייבת בניכוי במקור לרשות המסים בישראל, בשיעור של 10% על פי הוראות האמנה בין ישראל ליוון.
בעניין זה נדגיש, כי בסעיף 4א(ב)(2)(ב) לפקודה נקבע שעל אף כללי מקום הפקת ההכנסה "הרגילים" לפיהם מקום הפקת הכנסה מריבית ותמלוגים הוא מקום מושבו של המשלם, יראו את מקום הפקת ההכנסה מחוץ לישראל, גם כאשר המשלם הוא תושב ישראל – אם התשלום מהווה הוצאה של מפעל הקבע של תושב ישראל מחוץ לישראל.
גם באמנות המס שישראל צד להן, סעיף הריבית קובע שמקום שיש למשלם הריבית מוסד קבע במדינה הזרה אשר בקשר אליו נוצרה ההתחייבות בשלה משתלמת הריבית, ומוסד קבע זה נושא בנטל הריבית, יראו את הריבית כאילו מקורה במדינה שבה נמצא מוסד הקבע. בדומה, סעיף התמלוגים קובע שמקום שיש למשלם התמלוגים מוסד קבע או בסיס קבוע במדינה הזרה, אשר בקשר אליהם נוצרה ההתחייבות לשלם את התמלוגים, ומוסד קבע או בסיס קבוע זה נושאים בנטל התמלוגים, יראו את התמלוגים כנובעים במדינה שבה נמצאים מוסד הקבע או הבסיס הקבוע.
לכן, במקרים אלו, בשל העובדה שהאמנה גוברת על הוראות הדין הפנימי, לא יחולו הוראות הניכוי במקור הקבועות בפקודה.
בהנחיות מובהר שגריעת עמדה חייבת בדיווח ממעמדה כחייבת בדיווח בשנה מסוימת מתייחסת לאותה שנה בלבד ואילך ואינה גורעת מתוקפה של העמדה בשנים שקדמו לשנת הגריעה. העמדה הנדונה מבוטלת החל מדוחות המס לשנת 2022 ואילך.
עוד מובהר כי גריעת עמדה חייבת בדיווח אינה משנה את העמדה המקצועית של רשות המסים וכי עצם גריעתה מרשימת העמדות החייבות בדיווח בשנה מסוימת, לא משליכה על עמדת הרשות בנושא, אלא אם רשות המסים פרסמה באופן פוזיטיבי אחרת. המשמעות היא שאין שינוי בעמדה המקצועית ושעדיין יש ליישם את הוראות הניכוי במקור המפורטות בפקודה במקרים המתאימים.
לא ברור מדוע נמחקה עמדה זו אף שהרשות לא נסוגה פוזיטיבית מעמדתה. ייתכן שמפאת הקושי בעמידה בכללי הניכוי במקור בפועל, או מפאת מיעוט המקרים לאור הוראות סעיף 4א לפקודה ואמנות המס, כמתואר לעיל.
במציאות בה יחידים וחברות מעבירים כספים לחו"ל, אך נותרים תושבי מס ישראלים, חשוב לזכור שעדיין חלות עליהם הוראות הניכוי במקור ולהיערך בהתאם.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי, ממשרדנו.
שיתוף:
