בשורה מבורכת לעולים חדשים ולתושבים חוזרים ותיקים המגיעים מצרפת: בית המשפט בצרפת קבע שיחידים כאמור ייחשבו לתושבי ישראל לעניין אמנת המס בין ישראל לצרפת. לכאורה, מדובר בדבר מובן מאליו, אך לא כך הדבר, ונסביר בקצרה:

עולה חדש או תושב חוזר ותיק (יחיד מוטב) נחשב לתושב ישראל, הן לעניין הפקודה והן לעניין אמנות המס שישראל צד להן. כך עולה, בין השאר, מחוזר מ"ה 1/2011 בדבר הקלות במס לעולים חדשים ולתושבים חוזרים (חלק א') ומה"מ 9857/12, שעניינה קביעת תנאים אשר בהתקיימם ייחשב יחיד לתושב ישראל לעניין האמנה (הרחבה במבזקנו מס' 476).

על אף האמור, ייתכן קושי באשר לזכאותם להטבות אמנה של יחידים מוטבים, בשל הגדרת המונח "תושב מדינה מתקשרת" המצוי באמנת המודל של ה- OECD  ובמרבית האמנות עליהן חתומה ישראל, לפיה מונח זה אינו כולל אדם (בענייננו, היחיד המוטב) הנתון למס באותה מדינה (ישראל) רק ביחס להכנסה ממקורות באותה מדינה (ישראל) או להון שמקומו בה (הרחבה במבזקנו מס' 490).

צרפת לא מנתקת בקלות את תושבותו של יחיד לצורך מס, וקיומו של מרכז אינטרסים כלכליים בצרפת, למשל, מספיק כדי לשמר את תושבותו הצרפתית וחבות מס כלל-עולמית. ככל שאותו יחיד לא נחשב לתושב עפ"י האמנה, הוא לא יוכל ליהנות משובר השוויון שיכריע לטובת תושבותו הישראלית. אף אם ניתק את תושבותו בהתאם להוראות הדין הפנימי בצרפת, עדיין הכנסותיו ממקורות בצרפת לא ייהנו משיעורי המס המוגבלים הקבועים באמנה (הרחבה במבזקנו מס' 610).

והנה, בית המשפט לערעורים לעניינים מנהליים בטולוז נקט עמדה חסרת תקדים בפסק דין שניתן בחודש אוקטובר 2022 (מס' 20TL22832). המדובר בזוג פנסיונרים שעברו מצרפת לישראל בשנת 2014 ונהנו מפטור ממס בישראל על הכנסותיהם מפנסיות מצרפת מכוח סעיף 14 לפקודה. משום שהפנסיות הצרפתיות היו הכנסתם היחידה, כך שמרכז האינטרסים הכלכליים שלהם (שהוא כאמור אחד הקריטריונים המקומיים לתושבות מס) היה בצרפת, הם נותרו תושבי צרפת ורשויות המס הצרפתיות טענו כי האמנה אינה חלה עליהם בהתאם להגדרת המושג "תושב" שבסעיף 4(1) לאמנה. מנגד טענו הנישומים כי חריג "חבות מס מוגבלת" זה אינו רלוונטי בעניינם.

בית המשפט הזכיר תחילה, כי לפי סעיף 4(1) לאמנה, המונח "תושב מדינה מתקשרת" פירושו כל אדם שעל פי דיני אותה מדינה, חייב במס בה בשל מקום מושבו, מקום מגוריו, מקום ניהול  עסקיו או כל קריטריון אחר בעל אופי דומה.

לעמדת בית המשפט, יש לפרש את ההחרגה המופיעה בסעיף 4(1) לאמנה על רקע הפרשנות לאמנת המודל של  ה- OECD, המוציאה ממעמד התושבות רק יחידים שחבים בחבות מס מוגבלת במדינה המתקשרת ושאין להם קשר אישי עם מדינה זו.

במקרה הנדון, ציין בית המשפט כי הנישומים היו חייבים במס בישראל בשל הקשר האישי שלהם עם אותה מדינה. הם קיבלו תעודות זהות ישראליות ושהו בה באופן קבוע מעת הגעתם. לפיכך, קבע ביהמ"ש שהיחידים זכאים להטבות האמנה, בפרט לסעיף 18 המונע מצרפת להטיל מס עלפנסיות פרטיות ממקור צרפתי המשולמות לתושבי ישראל.

ונדגיש, מדובר בפס"ד חלוט, שכן רשות המס הצרפתית לא ערערה על פסק הדין בפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים (שכבר פסק לטובת נישומים במקרים דומים אך אמנות המס באותם מקרים לא כללו את ההחרגה הנדונה).

מכל מקום, ובפרט לאור פסיקה זו, אנו ממליצים בחום ליחידים מוטבים, בנוסף לקיומם של קשרים אישיים עם ישראל, להגיש דוחות מס ולשלם מסים בישראל. לא בכדי סעיף 14(א) לפקודה מקנה ליחיד המוטב פררוגטיבה זו.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ועו"ד גדי אלימי, ממשרדנו.