ביה"ד האזורי קיבל ביום 24/1/2023 את ערעורו של גוני יזרעאלי (להלן: המבוטח) (ב"ל 6307-09-22) לצרוף נכויות מעבודה לאחר שוועדה רפואית לעררים דחתה קודם את תביעתו.

רקע חוקי

• לא אחת נפסק כי על ביה"ד לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (פס"ד הוד- המוסד לביטוח לאומי, ביה"ד הארצי).

• תקנה 12 לתקנות, שעניינה נסיבות לצירוף דרגת נכות מעבודה, מפרטת את הנסיבות בהן תובא בחשבון נכות קודמת לצורך הגדלת נכות מעבודה של נפגע עבודה. מתקנה זו עולה כי לצורך צרוף נכויות יש לעמוד בשני תנאים מצטברים:

האחד – כלכלית: יש להראות ירידה קבועה בהכנסות, של 50% או יותר;

השני – תנאי רפואי: האם אופי מכלול הנכויות מעבודתו, הוא שהביא לאותה ירידה בהכנסות.

תמצית עובדתית

• המבוטח היה שחקן כדורסל במקצועו: בתקופה 2010-2020 נפגע שש פעמים, ונקבעו לו אחוזי נכות שונים בכל פגיעה. כל הפגיעות היו באיברים שונים.

• המבוטח הגיש בקשה לצרוף דרגות הנכות.

• ועדה רפואית ראשונה קבעה "כי הירידה בהכנסות אינה קשורה במלואה לפגיעות". הוגש ערר.

• ועדת ערערים קבעה "כי הפגיעות אינן מונעות את המשך עבודתו של המערער כשחקן ולכן אין הצדקה לצירוף נכויות".

• המבוטח הגיש ערעור לביה"ד – אשר פסק כי העניין יחזור בשנית לאותה ועדת ערערים שבבחן ותנמק בשנית את הסוגייה.

  • ועדת העררים התכנסה בשנית וקבעה "כי הפגיעות אינן מונעות מהמערער את המשך עבודתו, ולכן דין הערר להידחות". (ההדגשה אינה במקור)

  • על החלטה חוזרת זו של ועדת העררים, הוגש ערעור זה לביה"ד.

  עיקר טיעוני הצדדים

  המבוטח טען כי בעוד שהנחיית פסק הדין הראשון לוועדה הייתה לבחון את הקשר הסיבתי בין האופי המצטבר של הנכות לבין הצמצום בהכנסות, הוועדה בחרה לדון רק בשאלה האם המבוטח היה יכול להמשיך ולשחק כדורסל.

  מנגד הב"ל טען כי "הוועדה נימקה באופן ברור קביעתה וכי המבוטח המשיך לעבוד במקצועו בתפקוד מלא, לאחר שעבר הליך שיקומי, ובנסיבות אלו החליטה כי אין הצדקה לצרוף נכויות".

  דיון והחלטה

  ביה"ד, חוזר על רציונאל, הוראת תקנה 12, כמפורט לעייל.

  מעיון בפרוטוקול מוצא ביה"ד מספר פגמים בהחלטת הועדה:

  • קביעותיה אינן ברורות. היא מציינת: "הפציעות המתמשכות… מצביעים על תפקוד מלא לפי המקצוע – ללא כל הגבלה".

  לא ניתן להבין כיצד הפציעות מלמדות על  "תפקוד מלא לפי המקצוע, ללא כל הגבלה" מדוע מכנה הועדה את הפציעות כ"מתמשכות". כאשר מרשימת הפציעות שהוצגה, עולה כי כל פציעה הנה בחלק אחר של הגפיים התחתונות.

  • לא ברור מדוע הוועדה קובעת כי מדובר "בפגיעות חוזרות באותו איבר…" , והרי כל פגיעה הינה באיבר אחר.

  • הוועדה לא התייחסה לטענות המבוטח כי מכלול הפציעות הובילו אותו לירידה ביכולת התפקודית ובכושרו להשתכר כשחקן מקצועי בליגת העל, ולטענתו כי נאלץ לעבור לקבוצות בליגה נמוכה יותר, ובשכר נמוך הרבה יותר.

  • בפס"ד הראשון, ניתנה לוועדה הנחיה להתייחס לעובדה כי בגין שתיים מהפגיעות יושמה תקנה 15 (אפשרות הגדלת דרגת הנכות עד 50%, כפועל יוצא של מניעות לחזרה לעבודה קודמת טרם הפגיעה שהביאה לירידה משמעתית בהכנסות).

  הועדה לא עשתה כן ולא הסבירה את העובדה כי הוועדות בשעתו סברו כי לליקויים ישנה השפעה על כושר הפעולה של המערער ועל יכולתו לשוב ולעבוד בעיסוקו כשחקן כדורסל.

  בסיכומו של דבר ביה"ד מקבל את הערעור.

  ביה"ד מורה על החזרת הבחינה לוועדת ערר, אך הפעם הוא מורה כי העניין ידון בפני הרכב חדש, אשר עליו להתעלם כליל מכל פרוטוקולי הועדות הקודמות, ומפסקי הדין שניתנו בעקבותיהם.

  לפרטים נוספים ניתן לפנות למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.