ביה"ד האזורי (ב"ל 51973-05-21) קיבל ביום 30.10.2022 את תביעתו של סמואל אדוארדו מינונד (להלן: המבוטח) וקבע כי חרף תקופות היעדרות ניכרות מישראל, יש להכיר בו כתושב ישראל בהתחשב בזיקה היציבה שיש בינו לבין ישראל, זיקה השוללת זמניות ומעידה על קשר יציב בין המבוטח והמדינה.

תמצית עובדתית

• המבוטח עלה לישראל בגיל 20, קיבל מעמד של עולה, שירת בצה"ל שרות מקוצר, ושב לחו"ל.

• לאחר מספר שנים, שב לארץ ללימודי תואר ראשון, נישא, נלחם במלחמת יום כיפור, נפצע ומוכר כנכה משרד הביטחון.

• ב- 1975 עברו בני הזוג לגור בארה"ב, ורעייתו עבדה שם מטעם משרד הבטחון. לזוג נולדו שם 2 ילדים.

• ב-2010 "עשו" עליה, ב-2011 קבלו תעודת עולה ורכשו דירה בת"א. משנת 2015 השכירו את הדירה ועברו להתגורר בארה"ב .

• ב- 2016, נפטרה האישה בארה"ב, ולאחר מספר שנים, נפטר גם אחד הבנים, ונקבר לצד אימו בארה"ב.

• המבוטח עוסק באבחון אנרגטי, יש לו עסק פעיל ומעביר סדנאות בתחום.

• הביטוח הלאומי (להלן: הב"ל) מודה כי בשנים 2011-2015 היה תושב ישראל. משנת 2016- לטענתו, אינו יותר תושב ישראל.

עיקר טענות המבוטח

• הב"ל מבסס החלטתו על ספירת הימים של שהות בישראל כבסיס לשלילת תושבות!

ענייני הקורונה ובריאות אחרים היו אילוץ, שבהעדרן היה שוהה בישראל הרבה יותר.

• מירב הזיקות הן לארץ: "התובע בעל עסק בארץ, מדווח ומשלם מיסים בארץ ואף הכנסותיו עולות עם השנים, הנתבע משלם לתובע קצבת אזרח ותיק על כל תקופות הוותק כתושב, התובע שוכר דירות בארץ, התובע מטפל במטופליו בעיקר בארץ, לתובע משפחה וחברים בארץ, התובע משלם אלפי שקלים בחודש באופן פרטי למכבי לצורך ביטוח רפואי המעיד כי התובע נמצא בארץ, התובע צורך שירותים רפואיים רבים בארץ".

עיקר טיעוני הב"ל

• מסוף 2015- הועתקו מגורי הזוג לחו"ל.

• בשונה מהנטען, בתקופה 2011-2015 הייתה רוב השהיה בישראל. מ-2016- רק המיעוט.

• לא אובחנה שונות בין התקופות לפני ואחרי הקורונה.

• המבוטח החזיק בדירת מגורים בניו-יורק, ולא השכיר אותה. בישראל התגורר בדירות שכורות, וכתובתו בארץ, היא כתובת מזכירתו.

• בנו מתגורר בארה"ב.

• העדים שהועדו כמטופליו בישראל – טופלו כבר לפני 2004 ! וכן אחרים טופלו מרחוק מחו"ל, ולא פרונטלית בישראל.

• מרכז חייו היה בארה"ב, הגיע לישראל לביקורים וכן לצורכי עבודה פעמיים בשנה בלבד.

• דירתו בארץ מושכרת לטווח ארוך.

דיון והחלטה

על אף טענות עובדתיות חדות למדי כפי שתואר בטיעוני הב"ל, מגיע ביה"ד למסקנה הפוכה, ומקבל את טענת התושבות של המבוטח:

• בשנים 2016 ואליך השהיה בארץ נמוכה עקב מחלת האישה ופטירתה אח"כ, מחלת הבן ופטירתו וכן אשפוז של המבוטח בעצמו בבית חולים בארה"ב.

• ספירה של הימים בארץ ובחו"ל היא אינדיקציה אחת בלבד ו"מהווה נתון יבש".

• תקופות הקורונה לא ניתנות למבחן רגיל: "העובדה שהתובע שוהה בישראל כ-3 חודשים ב-2 תקופות נפרדות (בתקופת הקורונה – הערת המחברים) מראה על הקשר של התובע לישראל" .

• ביה"ד מצטט מהלכת שפינט על המבחן האובייקטיבי והמבחן הסובייקטיבי, שם נקבע גם בין היתר כי היעדרות מישראל לא רק מטעמי פרנסה אלא אף לצורכי לימודים, או אילוצים בריאותיים של מבוטח או בן משפחתו, יוגדרו כמטרות נוספות לשהייה מוגדרת וזמנית בחו"ל, לצורך קביעת שהיה השוללת או אינה שוללת תושבות.

ומכאן למקרה הפרטי: "לתובע עסק פעיל בישראל והוא משלם מיסים כדין בגין רווחי עסקו. מחזור עסקו בכל השנים לרבות שנת 2020 היה דומה, ולא הוכח ע"י הנתבע כי לפני שנת 2016 ובשנים שקדמו לה, מחזור עסקו היה גבוה יותר בהרבה. לא זו אף זו, מחזור עסקו של התובע בשנת 2018 היה גבוה ביחס לשנים עברו".

• "זאת ועוד, המל"ל בעצמו משלם לתובע קצבת אזרח ותיק, קרי לא סבר שהתובע אינו תושב".

• "התובע הוכיח כי הוא שוכר דירות בישראל ומאחסן את חפציו במחסן".

• "עיקר הכנסות התובע הן בארץ, ולתובע עשרות מטופלים ולא נסתר כי עיקר מטופליו הם בישראל".

ובסיכום קובע ביה"ד כי נוכח כל האמור – מירב זיקות התובע הן לישראל ויש להכיר בו כתושב .

למידע נוסף ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.