ביום 25 באוגוסט 2022 ניתן פסק דינו של בית משפט העליון בעניינם של זנלכל בע"מ ואחרים (ע"א 3129/19), במסגרתו בין היתר נדונה מהי משמעות ההגדרה "מכירות בשוק מסוים המונה 12 מיליון תושבים לפחות".

רקע תמציתי בעניין פסה"ד בעליון, בעניין זנלכל

הגדרת מפעל תעשייתי "בר תחרות" המצויה בסעיף 18א(ג)(1) לחוק מורכבת ממספר חלופות העשויות להביא מפעל בשערי ההגדרה. החלופה השלישית בנוסחה טרם תיקון 70 לחוק קבעה כי "25% או יותר מכלל הכנסתו בשנת המס, ממכירת המפעל, הן ממכירות בשוק מסויים המונה 12 מיליון תושבים לפחות" (להלן: "חלופת המכירה לשוק גדול").

פ"ש טען בעניין חלופה זו – כי היא חלה רק על מפעלים שלמעלה מרבע מהכנסותיהם נובע מייצוא לשוק גדול זר (קרי, הכנסות שמקורן בשוק הישראלי, אינן מאפשרות עמידה בתנאי זה).

נציין, כי מבחינה לשונית, אין בחלופת המכירה לשוק גדול כל התייחסות למיקומו הגאוגרפי של השוק בו מתבצעות המכירות, ואף הגדרת ה"שוק" המצוייה בסעיף 18א(א) לחוק נעדרת כל התייחסות כאמור.

משמעות המעשית של זנכל בעליון היא כי משלשון החוק לא ציינה במפורש כי נדרש יצוא לשוק גדול, אלא רק מכירות לשוק גדול, הרי אם יוכח שב"ישראל רבתי"  ישנם 12 מליון תושבים, הרי גם אם כל המכירות נעשו בישראל וללא כל יצוא – ישנה עמידה בתנאי הסעיף, ויחולו ההטבות לפי חוק העידוד.

בהנמקות שונות, ובעיקרן עמידה תכלית החקיקה שהציגה רשות המיסים, שוכנע ביהמ"ש העליון  וקבע שעל אף שלשון החוק אינה קובעת כך דווקנית ולשונית, הרי יש לקבל את נימוקי פקיד השומה, ולקבוע כי תנאי חוק העידוד הוא יצוא דווקא.

רקע תמציתי בעניין פסה"ד בעליון, בעניין סקמסקי וגרינפלד

ביום 16 באוגוסט 2021, ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניינם של סקמסקי ואחרים (ע"א 3277/19- להרחבה ראה מבזק 891), במסגרתו נקבע בין היתר ששיעור המס על הרווחים הראויים לחלוקה בחברה בחוק העידוד שמניותיה נמכרו, יהא לפי שיעור מס מוטב של 15% לפי חוק עידוד (בשיעורו דאז). נזכיר כי סעיף 94ב(1) לפקודה קובע כי "שיעור המס על חלק רווח ההון הריאלי השווה לחלק מהרווחים הראויים לחלוקה,…יהיה שיעור המס שחל עליהם, אילו היו מתקבלים כדיבידנד בסמוך לפני המכירה, לפי סעיפים 125ב (בשיעורו דאז 25%)  או 126(ב), לפי העניין".

פ"ש טען כי לשון החוק ברורה, ומבחינה לשונית, יש לקבוע את שיעור המס על הרר"ל כפי שהוא מופיע בסעיף  125ב  לפקודה (קרי 25%) ,וזאת על אף שמבחינה מהותית תכליתית סעיף 94ב בא להשוות מיסוי על חלק רווח ההון השווה לרווחים ראויים לחלוקה, לשיעור המס לו חולקו רווחים אלו כדיבידנד.

זאת, אף כי אין מחלוקת בין הצדדים כי לו חולקו רר"ל אלו כדיבידנד היה שיעור המס עליהם 15% בלבד.

בית המשפט העליון דחה את עמדת פקיד השומה וקבע כי מבחינה מהותית כלכלית תכליתית יש לקבל את עמדת הנישומים, וקבע כי שיעור המס הוא 15% בלבד.

לסיכום:

נראה כי הן פ"ש והן הנישומים מזגזגים לעיתים בין טענת הדווקנות הלשונית לבין טענת התכלית הכלכלית.

ואולם ביהמ"ש בשני המקרים פוסק בדרך של פרשנות כלכלית תכליתית. וכך ראוי.

למידע נוסף ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) בועז כהן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.