ביום 17/7/2022 דחה ביה"ד האזורי לעבודה (בל (ת"א) 15025-09-18 ) את תביעתם של שרה ומשה כהן (להלן: המבוטחים) להשבת תושבותם ולזכאותם לקבלת קצבת אזרח ותיק מכוח אמנת הידידות בין ישראל לארה"ב.
רקע חוק :
רק תושב ישראל שהגיע לגיל הרלוונטי זכאי לקצבת אזרח ותיק (ובהתקיים תנאים נוספים).
גם מי שעזב את ישראל למדינת אמנה לפני הגיעו לגיל הרלוונטי, יכול לקבל מישראל קצבת זקנה לפי תקופות הוותק שלו בישראל, בהגיעו לגיל הרלוונטי.
"אמנת הידידות" עם ארה"ב שונה – ורק מי שהיה תושב ישראל, הגיע לגיל הרלוונטי בישראל והחל לקבל קצבת זקנה בישראל, יוכל להמשיך לקבל את הקצבה גם לאחר שעזב את ישראל והפך תושב ארה"ב.
עיקרי העובדות :
המבוטחים בני זוג, האישה ילידת 1951 ובן זוגה יליד 1946 .
שניהם בעלי אזרחות ישראלית ואמריקאית, עזבו את ישראל במהלך שנות השמונים, ומאז שהו בישראל לתקופות קצרות בלבד
ביום 22/2/2017 הגיעו לישראל וקבלו מעמד של תושב חוזר .
ביום 26/2/2017 הגישו תביעה לקצבת אזרח ותיק, ביום 1/3/2017 עזבו את ישראל ומאז לא שבו ארצה.
ככל הנראה קבלו גמלת אזרח ותיק לחודשים 3-8/2017, בחודש ספטמבר נשללה תושבותם אחורנית, ונדרשו להשיב את הגמלאות שכבר קבלו.
עיקר טיעוני הצדדים :
המבוטחים
מצבם הרפואי רעוע, ויצאו לארה"ב (שם יש להם ביטוח רפואי מלא) רק לצורך סדרת טיפולים שלא ניתן לקבלם בישראל.
בהגיע הגיל הרלוונטי שהו בישראל והוכרו כתושבי ישראל. אין הוראה חוקית השוללת המשך קבלת הגמלה, אף אם עזבו את ישראל מיד אח"כ.
בכל אופן, האמנה בין ישראל לארה"ב קובעת כי "יש לשלם למבוטחים הישראלים השוהים בשטח ארה"ב קצבת זקנה".
הביטוח הלאומי (להלן : הב'ל)
בני הזוג הצהירו כי הם תושבים חוזרים, קבלו מעמד וקצבת אזרח ותיק ולאחר 7 ימים
חזרו לארה"ב .
מאחר שכך, נקבע כי אינם תושבי ישראל כלל, אחורנית, ומשכך נשללה גם אחורנית זכאותם לקצבת אזרח ותיק.
אמנת הידידות עם ארה"ב חלה רק על מי שהיה תושב ישראל, והחל לקבל לראשונה קצבת זקנה (בזכאות שלא בוטלה מעיקרה), טרם עבר להתגורר בארה"ב.
בני הזוג הצהירו הצהרות שווא לקבל זכויות (קצבת זקנה) שלא מגיעות להם.
הוכח כי לא מכרו נכסיהם בארה"ב, לא סגרו ח-ן בנק שם, לא שכרו או רכשו נכס בישראל, וח-ן הבנק שפתחו כאן היה לצורך קבלת קצבת הזקנה בלבד.
דיון והכרעת הדין
בהלכת טייץ נקבע: "דרישת התושבות לצורך זכאות לקצבת זקנה, משמעותה זיקה מהותית וקבועה לישראל, ולא זיקה משוללת תוכן, המתמצית בקשר פורמאלי בלבד עם ישראל".
מבחני התושבות: למבחן מירב הזיקות לישראל שני ראשים: אוביקטיבי (סממנים חיצוניים ופעולות), וסובייקטיבי (מבחן הכוונה האישי).
נקבע כי: היה למבוטחים רכב ובית בארה"ב, אין להם נכסים כלשהם בישראל, חוץ מחשבון הבנק כאמור, ילדיהם ונכדיהם מתגוררים בארה"ב, שהו בישראל מ-1999 , תקופות קצרות בלבד, לא הוכח כי יצאו לקבלת טיפול רפואי , ואם אכן ניתן היה לקבלו בארה"ב ולא ניתן היה לקבלו בישראל.
בסיכום בעניין התושבות נקבע: "משלא הוכחה זיקה משמעותית וקבועה למדינת ישראל ואף לא קשר פורמאלי כלשהו, התוצאה היא כי דין התביעה להדחות".
בעניין ההסמכות על אמנת הידידות" עם ארה"ב נקבע:
האמנה חלה רק על מי שהיה תושב ישראל בזמן החילו לקבל קצבת זקנה. משנקבע במקרה דנן כי המבוטחים, אינם כלל תושבי ישראל – אמנת הידידות אינה רלוונטית לגביהם.
בהסמך על הלכת שיינברגר קובע ביה"ד (קביעה שהחלק הראשון שלה, מרחיק לכת, ותמוה לדעתנו) כך:
"לא ניתן להסתמך על אמנת הידידות כמקור משפטי מחייב מכוחו זכאים התובעים לקבלת קצבת זקנה, וזאת משעה שמדובר באמנה בינלאומית אשר לא תורגמה לחיקוק ולא הותקנו תקנות למתן תוקף להוראות האמנה.
קבלת תוצאה אחרת משמעותה עקיפת הוראות החוק וריקונו מתוכן, תוך התעלמות מדרישת התושבות הקבועה בדין ובפסיקה, דרישה בה התובעים לא עמדו".
בשולי הפסק ולתשומת לב לכלל המבוטחים הקרבים לגיל הפרישה:
לפי חוק הביטוח הלאומי – רק תושב ישראל, אשר הגיע לגיל הרלוונטי, יכול לקבל קצבת זקנה (בהתקיים תנאים מסויימים).
ככל שיעזוב את ישראל ויהפוך לתושב חוץ (שלא במדינת אמנה או ארה"ב) יוכל להמשיך לקבל לחו"ל קצבת זקנה מישראל, בהתקיים תנאים מסויימים כגון שהיה בישראל 30 שנה לפחות, ובכפוף להמצאת "אישור חיים" שנתי. אחרת תופסק הקצבה.
לפי אמנות הביטוח הלאומי בין ישראל למדינות רבות – תיתכן זכאות לקצבת זקנה בישראל (המחושבת בהתאם לשנות הוותק בישראל), גם אם בגיל הרלוונטי היה המבוטח תושב חוץ ולא תושב ישראל.
באמנת הידידות עם ארה"ב – נדרש כתנאי הכרחי, שהמבוטח יהא תושב ישראל בגיל הרלוונטי, ויחל לקבל קצבת זקנה כדין בהיותו תושב ישראל. במקרה זה, גם אם יעזוב בהמשך את ישראל ויהפוך לתושב ארה"ב, תשמר זכאותו לקבלת הקצבה מישראל.
למידע נוסף ניתן לפנות למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה , ממשרדנו.
שיתוף:
