ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 34107-04-21) דחה ביום 1/6/2022 את תביעתה של דפנה מיאסניק (להלן: המבוטחת) לתשלום תוספת דחיית פרישה בגין השנה שקדמה לפרישתה (שנת הגיל), עקב אי עמידה בתנאי הבסיסי לתשלום תוספת דחיית פרישה, בשנה זו:

לא הגיעה ל"הכנסה מרבית" במשך 9 חודשים לפחות מתוך 12 החודשים שקדמו לפרישתה.

תמצית עיקרי החוק

בסעיף 245(א) לחוק הביטוח הלאומי המסדיר את הגיל שבו יש זכאות לקבלת הקצבה, נקבע בין היתר כך:

"הגיל לקצבת אזרח ותיק הוא –

(1) בגבר – שבעים שנים, ואם הכנסתו בשנת המס   אינה עולה על ההכנסה המרבית – גיל הפרישה;

(2) באשה – הגיל הקבוע לגביה, בהתאם לחודש         לידתה,… ואם נתקיים בה אחד מאלה – גיל הפרישה:

(א) נתמלאה לגביה כעובדת מבוטחת תקופת אכשרה … והכנסתה בשנת מס אינה עולה על ההכנסה המרבית".

הכנסה מרבית מוגדרת בסעיף 245 לחוק הביטוח הלאומי והיא מבוססת על לוח ט לחוק הביטוח

הלאומי (בשנת 2022 ואילך לוח ט'1 לחוק).

סעיף 249 לחוק הביטוח הלאומי קובע בעניין תוספת דחיית קצבה:

(א) "מבוטח שהגיע לגיל שבו היה זכאי לקצבת אזרח ותיק אילולא הייתה לו הכנסה העולה על ההכנסה המזכה אותו לפי סעיף 245 לקצבה כאמור, והכנסה זו מקורה במשלח יד, תוגדל הקצבה שהוא זכאי לה לפי הסעיפים הקודמים ב- 5% לכל שנה שבה הייתה לו הכנסה כאמור".

(ב) מבוטח שהייתה לו הכנסה כאמור במשך תשעה חודשים לפחות מתוך שנה פלונית יראוהו, לעניין סעיף זה, כאילו הייתה לו הכנסתו זו במשך כל השנה".

ההכנסה המרבית המותרת ממשלח יד לעניין זה היא: ליחיד 6,749 ₪,

למי שיש בן זוג / בת זוג – 9,000 ₪,

לתלוי נוסף עוד 7% מהשכר הממוצע (לחודש, בשנת 2022).

גיל הפרישה כיום: גבר 67, לאישה – 62 ו- 4 חודשים (בכל שנת 2022) ("הגיל המותנה בהכנסות").

גיל הזכאות – הגיל שבו אין מבחני הכנסה לזכאות לקצבה – 70. ("הגיל המוחלט").

גיל פרישת חובה על פי חוק גיל פרישה – גיל 67.

סעיף 244 קובע שמבוטח שהגיע לגיל המזכה זכאי לקבל קצבת אזרח ותיק.

דחיית הזכאות לקבלת קצבה (עקב מבחן ההכנסות) מגיל פרישה ועד גיל הזכאות שבו אין כבר מבחן הכנסות, עשויה לזכות מבוטח שדחה הקצבה כאמור, בתוספת דחיית קצבה – לכשתתחיל להשתלם לו הקצבה, כאמור בסעיף 249 לחוק הביטוח הלאומי.

עיקר התמצית עובדתית  

• המבוטחת ילידת 6/1950, עבדה בחברה ביטחונית, הגיעה לגיל הפרישה ב-6/2012, והמשיכה לעבוד עד גיל פרישת חובה בדיוק, קרי 6/2017.

• בכל חודשי עבודתה עלתה הכנסתה על ההכנסה המותרת החודשית.

• אין מחלוקת כי המבוטחת זכאית לתוספת דחיית פרישה בגין 4 מ- 5 השנים בגיל הפרישה, קרי לגבי התקופה 7/2012 עד 6/2016.

המחלוקת היא לגבי השנה החמישית, 7/2016 עד 6/2017 (להלן – תקופת המחלוקת).

עיקר טענות הביטוח הלאומי

• לגישת הביטוח הלאומי (להלן: הב"ל) שנתקבלה בפס"ד בביה"ד האזורי, יש לבחון את גובה ההכנסה במבחן ההכנסות בשנה קלנדרית (שנת מס) ולא לפי גובה ההכנסה בשנת הגיל הכרונולוגי של מבוטח, כטענת המבוטחת.

• בהתאם לסעיפים 245 ו- 249 לחוק: בחינת גובה ההכנסות לצורך קביעת הזכאות, הן לקצבת אזרח ותיק והן לתוספת דחיית קצבה – נעשית אך ורק לפי גובה ההכנסות ב"שנת המס".

• לפי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, שנת המס, היא כמשמעותה בפקודת מס הכנסה, שהיא שנה קלנדרית שראשיתה ביום 1 בינואר.

• כלומר, לגבי התקופה במחלוקת הבחינה היא כזו:

בתקופה 7/2016-12/2016 – כל אחד מחודשי שנת מס 2016 עלה על תקרת ההכנסה המרבית.

בתקופה 1/2017-6/2017 – בשנת 2017 עבדה רק 6 חודשים. אף שכל חודש עבודה עלה על תקרת ההכנסה המרבית, הרי שבהסתכלות שנתית לשנת מס 2017, לא הגיעה לסף ההכנסה המרבית.

מכאן שתקופה שבמחלוקת היו רק 6 חודשים בהם עברה את ההכנסה המרבית (7-12/2016), על כן – אין זכאות לתוספת קצבה בגין שנה זו, כלל.

 

עיקר טענות המבוטחת

• עבדה 5 שנים מלאות מיום הזכאות, ובכל אחד מהחודשים שבחמש שנים אלו עלתה הכנסתה על ההכנסה המרבית.

• כמו כן טענה כי יש לבחון את הכנסתה בשנת 2017 באופן יחסי לחודשי העבודה קרי לחלק את הכנסתה השנתית ב- 2017 ב- 6 ולא ב- 12.

החלטת ביה"ד האזורי

לשון החוק ברורה: יש לבחון ההכנסה כמתחייב מסעיף 245 "…בשנת מס אינה עולה על ההכנסה  המרבית…" – כלומר, שנת מס ולא לפי שנת גיל כרונולוגי. ביה"ד קבע אפוא שהמבוטחת זכאית לתוספת של 20% תוספת דחיית פרישה (4 שנות דחייה) ולא 25% תוספת (5 שנות דחייה).

 

דיון בביה"ד הארצי והחלטה

• אין חולק שב- 60 החודשים טרם פרישתה, עלה שכרה על ההכנסה המרבית המותרת.

• הוראות החוק "ברורות". בעניין עצם הזכאות לקבלת קצבה –

הזכאות לתשלום קצבה בתקופת הביניים שלאחר הגעת מבוטח לגיל הפרישה ובטרם הגיעו לגיל הזכאות נבחנת לפי הוראת סעיף 245 לחוק בהתאם להכנסה שנתית שצמחה בשנת המס.

אין חולק כי בשנות המס 2012 עד 2016 (כולל) עלתה הכנסת המערערת על ההכנסה המרבית. לעומת זאת, בשנת המס 2017, אשר רק בחלקה עבדה המערערת, פחתה הכנסת המערערת מההכנסה המרבית הנבחנת על בסיס שנתי.

• ואולם הזכאות לקבלת תוספת קצבה – נבחנת בהתאם להוראת סעיף 249 לחוק, לפי "הגיל הכרונולוגי".

ובקיצור, נקבע כי פרשנות הב"ל היא הנכונה – ולגבי התקופה שבמחלוקת לא נתקיימו תנאי סעיף 249 כאמור – ועל כן אין תוספת דחיית קצבה לשנה כרונולוגית זו.

ואמנם לגבי שנת 2017 עצמה, משהסתבר לב"ל בסוף השנה כי הכנסתה של המבוטחת במונחים שנתיים הייתה נמוכה מתקרת ההכנסה המותרת – הרי שהב"ל שילם לה קצבת זקנה רטרואקטיבית לכל השנה, מ- 1/2017.

כך או אחרת, ומשום שהעניין מורכב ומפלה בין מבוטחים בהתאם למועד פרישתם, ועל מנת שלא ליצור אפליה בין פורשים מעבודתם, כפועל יוצא מהתאריך בו בחרו לפרוש, ממליץ ביה"ד הארצי לב"ל ליזום שינוי חקיקה שיפשט וישווה את המצבים השונים בעניין זה.

התביעה נדחתה.

בשולי הדברים

במקרה הנדון, וגם לגבי מבוטחים אחרים בכלל:

מבחינה כלכלית ייתכן שעדיף למבוטחת לקבל את הקצבה הרטרואקטיבית לשנת 2017, (כפי שארע בפועל במקרה דנן לגבי התקופה שבמחלוקת) ולא את התוספת בשיעור של 5% על הקצבה (כפי שהמבוטחת ביקשה, ונדחתה).

קבלת קצבה בפועל בשנת מס מסוימת, מאפשרת למבוטחת גם לקבל את הקצבה וגם לקבל בחזרה את דמי הביטוח הלאומי והבריאות שנוכו ממשכורתה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, למר חיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.