ביום 29.9.2021 ניתן פס"ד בוועדת הערר בעניין עמותת הביטוח הרפואי לבני הישיבות (להלן: העוררת) ובו נדחתה בקשת העוררת להאריך מועד ולפתוח שומת מס שבח שהתיישנה, אף שנתגלה לה (באיחור) כי יש לה אישור לפי סעיף 46 לפקודה, אשר מעניק פטור ממס שבח, לפי סעיף 61 לחוק.

תמצית העובדות הרלוונטיות בקליפת האגוז

בשנת 2012 מכרה העוררת מקרקעין תמורת כ- 7 מיליון ₪.

הוגש מש"ח, הוצאה שומת מיטב שפיטה נערכו דיונים והוצאה שומה סופית על פיה שולם מס שבח בסך של כ- 1.5 מיליון ש"ח.

לאחר מספר שנים מונה לעוררת מנהל מיוחד אשר בדק בין השאר את עניין מכירת הנכס , ואז התגלה כי היה בידי העמותה אישור לפי סעיף 46 (אישור לזיכוי תרומות), המקנה פטור ממס שבח לפי סעיף 61 לחוק מיסוי מקרקעין.

לאור זאת הוגשה בקשה בשנת 2019 לקבלת הארכת מועד (לפי סעיף 107 לחוק) לבקשת פתיחת השומה לפי סעיף 85 לחוק (המאפשר בנסיבות מסוימות פתיחת שומה בתוך 4 שנים) .

הבקשה נדחתה לאור חלוף כ- 7 שנים מיום העסקה ובטענה שסעיף 107 מאפשר הארכת מועדים טכניים ולא מועדים מהותיים כמו אותן 4 שנים לעניין פתיחת שומה לפי סעיף 85.

על כך הוגש הערר דנן.

לאחר הגשת ערר זה, הגיע עניין הארכת מועדים לפי סעיף 107 לחוק, להכרעה בביהמ"ש העליון בעניין מיטל אביבי רייך (ראה מבזק 870 מיום 4.3.2021) ונקבע כי הוראת סעיף 107 הינה גורפת ומאפשרת למנהל להאריך כל מועד לרבות מועדים מהותיים, ולרבות לעניין סעיף 85 לאחר חלוף ארבע שנים, ובלבד שמצא כי הייתה סיבה מספקת לאי הגשת בקשת תיקון השומה בתוך ארבע השנים הנקובות בסעיף.

ועדת הערר קובעת כי בשיקולי בחינת "סיבה מספקת" יש להתחשב בכמה שיקולים:

הראשון – משך התקופה שחלפה מתום ארבעה השנים.

השני – "האם התקיימו אילוצים שמקורם בנסיבות חיצוניות, שאינן בשליטת המבקש, שגרמו להחמצת המועד הקבוע בסעיף 85 לחוק, או שטעמי האיחור נעוצים במבקש עצמו, או במיצגיו.".

השלישי – "האם מקור הטעות נובע מרשלנות או הזנחה, שנישום סביר לא היה נכשל בהן. ככל שמדובר ברשלנות או בהזנחה, הנטייה הינה שלא להכיר בכך כסיבה מספקת".

בענייננו , הבקשה לתיקון הוגשה 7 שנים לאחר מועד העסקה.

העוררת טוענת כי לא ידעה על זכאותה לפטור וכי זו נודעה לה רק עם בדיקת המנהל המיוחד, ובשל כך אי ההגשה במועד הינה בתום לב.

נטען כי לאחר ברור נמצא כי רו"ח שהגיש את דוח 2012 של העמותה סבר כי ניתן יהיה לבקש פטור במסגרת הדוח לפקיד השומה, אלא שהדבר לא נסתייע, וכי ההגשה המאוחרת נעוצה בטעות של מי שייצג את העמותה בזמנו.

המנהל טען מנגד בין השאר כי: "ההצהרה למיסוי מקרקעין על העסקה הייתה הצהרה משותפת של המוכרת (העוררת) ושל הרוכשת, כאשר האחרונה ביקשה פטור ממס רכישה כמוסד ציבורי, דבר שהיה צריך להאיר את עיני העוררת בסוגיית הפטור". כמו כן צוין כי ב"כ העוררת הוא בנו של עו"ד ששימש כבעל תפקיד בעמותה וכי שניהם בקיאים במיסוי מקרקעין.

פסק הדין

"מה שעולה ממסכת העובדות בערר זה הוא שהיה על העוררת להיות מודעת לזכותה לקבל פטור מתשלום המס, הן בעצמה והן באמצעות מיצגיה (רואה החשבון ועורך דינה). הטענה כי העוררת פעלה בתום לב אין בה כשלעצמה כדי להוות "סיבה מספקת" בנסיבות מקרה זה, בו ניתן לאפיין את המחדל של העוררת לבקש את הפטור מהמשיב כרשלנות. אין ביתר הנסיבות שצוינו כדי להוות, לדעתי, סיבה מספקת להארכת המועד המבוקשת".

הערר נדחה.

הערותינו על תוצאת הפסק

• ציון הועדה כי "חלף זמן רב מאוד" עד הגשת הבקשה לתיקון השומה, הינו קיצוני שכן לא מדובר על איחור של עשרות שנים כי אם בסה"כ שלוש שנים לאחר חלוף המועד החוקי הרגיל.

• כמו כן, במקרה קיצוני שכזה בו נתגלה שהיה לנישום פטור ממס, אלא שלא ידעו על כך בזמן אמת – לא ראוי שהמדינה תצא נשכרת מטעותו של נישום שכזה.

• מעבר לכך ראוי וחשוב לציין כי זה לא מכבר ניתנה הכרעה בוועדת ערר אחרת בעניינו של מר אפי חוגי, במקרה דומה מאוד (וראו מבזק 861 מיום 31.12.2020):

חוגי רכש דירה בשנת 2011 ושילם מס רכישה כחוק. בשנת 2018 לאחר שהוחמר מצבו ואושפז, נודע לו מקריאה בחוברת של ביטוח לאומי כי לפי המצב הרפואי שלו ואחוזי הנכות שהיו לו בזמן רכישת הדירה היה זכאי להקלה משמעותית במס הרכישה, כנכה.

אי לכך הגיש בקשה לתיקון השומה שלו. הכרעת הרוב בוועדה הייתה חד וחלק: חוגי הוא "האזרח המסכן", אי ידיעתו על זכאותו להקלה במס הרכישה ותום ליבו, הינם סיבה מספקת לעניין החלת הארכת המועד לפי סעיף 107, ובעקבותיה, פתיחת השומה וקבלת הערעור !!

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.