בפס"ד פי גלילות, עמ"ה 1009/99, בחלק הדן בהכללת דמי החכירה כנכס קבוע לעניין חוק התיאומים, קובעת השופטת המלומדת ברכה אופיר תום כי אי רישום תשלומי דמי החכירה במאזן, איננו רלוונטי לבחינה האם הינם "נכס קבוע" לצורך חוק התאומים אם לאו. על פי עמדת בית המשפט שאלת סווג החכירה תוכרע על פי הוראות הפקודה ולא על פי כללי החשבונאות הפיננסית.
לקביעת השופטת חשיבות רבה בהקשר להתאמת ערכם של מקרקעי קבלן לשוויים ההוגן בשוק זאת בעיקר בהקשר ובניגוד לעמדת נציבות מס הכנסה כפי שמצאה את ביטויה בחוזר 4/4004 (ראה מבזק מס מספר 56 מיום 10.2.2004) לפיה הוצאות מימון והוצאות הנהלה וכלליות, אשר הוונו למלאי עבודות בביצוע שבידי קבלן, לא יותרו בניכוי בכל מקרה בעת בחינת הכלל החשבונאי "עלות או שוק הנמוך שבהם".
פרשנותנו זו הינה לאור טענת רשויות המס בחוזר זה לפיה תתאפשר התאמה בין עלות מלאי המקרקעין לבין שוויים ההוגן בשוק ברישומים החשבונאיים, שבד"כ אינם כוללים היווני 18(ד).
מן הפסיקה דלעיל עולה כי הרישום החשבונאי איננו דווקא הפרמטר לבחינה, אלא העלות כפי שנקבעה לצרכי מס
לאור פסקי דין שניתנו בעבר בהם הותרה ירידת ערכו של מלאי אל מתחת לעלותו גם לצרכי מס (ראה פס"ד רמט, פס"ד די .אנד. די זרעים ועוד) הרי ששילובם עם פס"ד פי גלילות תאפשר פרשנות לפיה בהתאמת עלות הבניה למחיר השוק בעת ירידת ערך, יש לקחת בחשבון גם עלויות שהוונו למלאי מקרקעין בבניה כמצוות סעיף 18(ד) לפקודה.