סעיף 107(א) לחוק קובע בפשטות: "המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה, אם נתבקש לכך ואם ראה סיבה מספקת להעתק לבקשה". לכאורה – פשוט, ברור ורחב תחולה.

ואולם רשות המיסים מפרשת את הסעיף בצמצום כך שיחול רק על מועדים טכניים ולא על מועדים מהותיים.

בין השאר הרשות טוענת כי לא ניתן להאריך מועד לפי סעיף 107 ובאמצעותו לפתוח שומה לפי סעיף 85 מעבר לארבע השנים המצוינות בסעיף 85.

עניין זה נדון פעמים רבות בפסיקה לרבות בביהמ"ש העליון, במישרין ובאמרות אגב:

בעניין רייך (ראה מבזק מס 685) – נדחתה בקשת רשות המיסים לדחייה על הסף של בקשת תיקון שומת מס רכישה שהגישו רייך לאחר חלוף תקופת 4 השנים.

הוועדה נסמכה על פס"ד חכמי בביהמ"ש העליון ממנו משתמע כי דווקא ניתן להאריך תקופת פתיחת השומה מעבר ל-4 השנים.

ואולם בחלוף פחות משבועיים נתפרסמה הלכת בר גיורא, ובקביעה קצרה ולא מנומקת קבע ביהמ"ש העליון: "הערעור יידחה ברובו (למעט המפורט בסעיף 2 להלן) וזאת בהינתן ההתיישנות המהותית הקבועה בסעיף 85 לחוק… שאת המועד הקצוב בו לא ניתן להאריך מכוח הוראות סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין" (ראה מבזק 686).

ואולם בעקבות פניה חוזרת של רשות המיסים לוועדת הערר בעניין רייך כי תשוב, תחזור בה,  ותדחה על הסף את בקשת תיקון השומה כאמור, וזאת בעקבות הלכת בר גיורא – קבעה ועדת הערר בפס"ד מנומק וחד, דווקא כי כן ניתן להאריך המועד לפי סעיף 107, גם לגבי עניין מהותי כגון פתיחת שומה לאחר חלוף 4 השנים (ראה מבזק 700).

ביום 20.10.2020 ניתן פס"ד בוועדת הערר בעניין חוגי שעניינה רכישת דירת מגורים ע"י נכה בשנת 2011, מבלי שהיה מודע להטבת מס הרכישה המגיעה לו כנכה. בשנת 2018 עת נודע לו לדבריו הדבר ביקש תיקון שומת הרכישה, מובן כי חלפו 4 השנים מהשומה המקורית.

לא למותר לציין כי בפס"ד קודם משנת 2019, באותו נושא ואותו עורר, נדחתה פה אחד עמדת מנהל מע"מ כי לא ניתן כלל לפתוח שומה לאחר חלוף 4 השנים המתוארות בסעיף 85 לחוק, גם לא בעזרת מתן ארכה לפי סעיף 107 לחוק.

בפס"ד דנן נאלץ המנהל לבצע "קרב מאסף" בו הוא טוען כי לא נתקיימה "סיבה מספקת" לבקשה ממנהל מסמ"ק למתן ארכה לפי סעיף 107, לפתיחת השומה (שחלפו כאמור יותר מ-4 שנים, להוצאתה).

לא ניכנס לדיון המשפטי עצמו אלא נציג רק עצם עניין ישום סעיף 107 על פתיחת שומה הרבה מעבר לארבע שנים:

השופטת, כותבת הפסק, דחתה את הערר וקבעה לאחר ניתוח ארוך כי טעות בתום לב, אינה מהווה "סיבה מספקת", לקבלת ארכה לבקשת פתיחת ותיקון שומה שהתיישנה. (זוהי כבוד השופטת שבהליך הקודם הובילה וקבעה כי נדחית לחלוטין עמדת מנהל מסמ"ק כי אין מה לדבר על הארכת מועד לפי 107 לפתיחת שומה שהתיישנה).

השופטת קובעת תוך איזכור פסיקה לרוב כי "על מנת שיתקיים מבחן ה"סיבה מספקת", יש צורך ב"דבר-מה" חיצוני-אובייקטיבי נלווה, המצדיק את חוסר הידיעה הסובייקטיבי של הנישום" 

לעומת כבוד השופטת, שני שופטי הרוב קבעו חד משמעית כי בשונה מהאמור למשל בסעיף 87 לחוק בדבר אפשרות להגיש השגה באחור "משום שנעדר מן הארץ או היה חולה או מכל סיבה אחרת… " , הרי משלא טרח המחוקק להגדיר בסעיף 107 מהי "סיבה מספקת" – יש לקבוע כי "טעות בתום לב כבמקרה דנן מן הראוי לראותה כ"סיבה מספקת" לתיקון השומה ובכך לגרום לתשלום מס אמת".

(גם דעת הרוב נסמכת על ציטוטי פסיקה לרוב).

מאוד חשוב להדגיש את הזעם של עמדת הרוב על המשיב (מנהל מסמ"ק), על הצמדותו הנחרצת ובלתי מתפשרת כי לא ניתן להאריך מועדים לפתיחת שומה שנתיישנה – בהסתמך על סעיף 107 לחוק, עד כי נכתב בפסק כך:

"באשר להתנהלותו של המשיב: המשיב סימן לו כמטרה שאין בכוחו של סעיף 107 לחוק להאריך את מגבלת 4 השנים הקבועה בסעיף 85 ולשם כך המטרה מקדשת את כל האמצעים. לשם כך אף ניסה "לסחוט" הלכה מבית המשפט העליון בפרשת בר-גיורא…

ובהמשך: "לא זו אף זו, המשיב מהלך אימים על הוועדה… "

בסיכומו של הפסק נקבע בדעת רוב כי "טעות בתום לב" מהווה "סיבה מספקת" המאפשרת (דורשת?) ממנהל מסמ"ק להאריך המועד ולפתוח שומה אף שחלפו כבר 4 שנים מהוצאתה.

בהתאם ולאור הביקורת החריפה על מנהל מסמ"ק הוטלו עליו אף הוצאות בסכום חריג של 50,000 ₪.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.