ביום 17 ביוני 2020 ניתן פסק דין מאוחד בבית המשפט העליון בעניין אם.סי.אל קניון דרורים (ע"א 2515/18) (להרחבה, פס"ד מחוזי ראה מבזק 717), אורון אחזקות (ע"א 9131/18) (להרחבה, פס"ד מחוזי ראה מבזק 763) ויאנטרה (ע"א 2114/19) (להלן: "המערערות"), אשר דחה את ערעורן של העוררות שטענו להחלת הוראות סעיף 126(ב) לפקודה (קרי – פטור ממס) מחלוקת דיבידנדים שקבלו החברות המערערות שמקורם מרווחי שערוך נכסים בחברות בנות שלהם.
מנגד התקבל ערעורו של פקיד השומה, על פסק דינו של המחוזי בעניין אורן אחזקות שחייבו ליתן הפחתה במס בחברות בחברה המחלקת עת תמכור בעתיד את הנכס ששוערך, והכל כפי שיפורט להלן.
רקע בתמצית:
חברה מוחזקת בעלת נכס ביצעה שערוך ורשמה בשל כך רווחי שערוך. רווחים אלו חולקו לחברת האם. נטען כי דיבידנד בין-חברתי זה פטור ממס כהוראת סעיף 126(ב), ועל כך נסובו פסקי הדין.
בשורה האחרונה – ביהמ"ש העליון קובע כי הסעיף אינו חל, ויחול חיוב במס חברות על דיבידנד זה.
דוגמא לעיוות שנוצר:
יחיד תושב ישראל מחזיק במלוא הון המניות של חברה א' תושבת ישראל (להלן: "חברת האם") המחזיקה במלוא הון המניות בחברה ב', תושבת ישראל (להלן: "חברת הבת") אשר רכשה נכס נדל"ן ב- 100 ₪. חברת הבת מיישמת את תקן חשבונאות בינלאומי מס' 40 – העוסק בנדל"ן להשקעה ועושה שימוש במודל ה"שווי ההוגן". קרי – ביצעה שיערוך של נכס הנדל"ן, ב- 1,299 ₪ והעודפים לאחר מס (23%) צמחו ב-1,000 ₪.
בתחילת השנה העוקבת חלקה חברת הבת דיבידנדים בסך 1,000 ₪, ובהתאם להלכת העליון הנוכחית, חברת האם חויבה ושילמה מס חברות בשיעור 23% בסך 230 ₪ יתרת העודפים בחברת האם 770 ₪.
בהמשך אותה שנה מכרה חברת הבת את הנכס לפי שוויו המשוערך בסך 1,399 ₪ ומשכך ובהתאם לעקרון המימוש שולם מס רווח הון בשיעור של 23% מהרווח קרי, מס של 299 ₪, ואת יתרת הרווח (בסך 1,000 ₪) חילקה כדיבידנד (פטור) לחברת האם.
בסוף אותה שנה, חלקה חברת האם את יתרת עודפיה כאמור, בסך 770 ₪ כדיבידנד ליחיד בעל המניות, עליו יתחייב היחיד במס בשיעור 33% (כולל מס יסף) בסך 254 ₪.
לסיכום, עיניכם הראות כי אותה עליית ערך של אותו נכס, מוסתה הן בחלוקת רווחי השערוך כדיבידנד בין-חברתי, והן בעת מכירתו ברווח בפועל בידי חברת הבת, ולמעשה ישולם סה"כ מס חברות (הן באם והן בבת) בשיעור של כ- 40.7%. ולאחר חלוקת הדיבידנד ליחיד – קרי , כסף "עד הבית" – המס האפקטיבי יהא בשיעור של כ- 60.3%.
לעניין זה יפים דבריו של שופט ביהמ"ש העליון מר מלצר: "תוצאה קשה של כפל מס, שכן, מנקודת מבטו של היחיד, העומד בראש שרשרת החברות, הרי שאותה התעשרות עצמה – עליית ערך הנכס – תמוסה למעשה שלוש פעמים: פעם ראשונה ברמת החברה המקבלת בעת חלוקת הדיבידנד בין החברות, פעם שניה ברמת היחיד בעת חלוקת הדיבידנד אליו ופעם שלישית ברמת החברה המחלקת בעת מכירת הנכס נשוא השערוך, וזאת חלף כוונת המחוקק למיסוי בודד ברמת החברה".
לאור עיוות בולט זה, אנו קוראים לרשות המיסים: להשלים את התקנות מכוח סעיף 100א1 ולמעשה לתת תוקף לסעיף שפותר למעשה את העיוות שנוצר. שכן בהתאם לסעיף 100א1, רווחי השערוך ממוסים ברמת החברה המחלקת במועד חלוקת הדיבידנדים, ועל כן לא יחויבו במס פעם נוספת ברמת החברה המקבלת (יחול הפטור מכוח סעיף 126(ב)).
לחליפין – ואף שביהמ"ש העליון בפסק דנן קיבל את ערעורו של פקיד השומה על פסק המחוזי בעניין אורון אחזקות, שקבע כי בעת מכירת הנכס בפועל על ידי חברת הבת פקיד השומה יידרש להתחשב בחיובה של חברת האם, הרי ראוי – והדבר עולה מרוח הפסק בעליון: "יתכנו מצבים שונים ונסיבות מגוונות אשר ניתן להניח כי החברה הנישומה ופקיד השומה יצטרכו לתת עליהם את הדעת בבוא העת, כדי להביא לתשלום מס אמת" – כי תצאנה לפקידי השומה הנחיות להתחשב במיסוי חלוקת רווחי השערוך בעת קביעת שומתם את מימוש הנכסים בפועל בעתיד.
נציין כי ביהמ"ש העליון קיבל בדעת רוב את ערעורו של פקיד השומה כדלעייל, מטעמים פרוצדורליים בלבד, שכן פסק הדין דן במיסוי הדיבידנד שקבלו חברות האם, ולא ראוי משפטית בתוך פסק זה, לקבוע קביעה שומתית משפטית לגבי נישום אחר (חברת בת, ואירוע מס לא וודאי ועתידי).
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) בועז כהן, ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
שיתוף:
