פסק הדין נסב סביב השאלה האם הפסדים שנוצרו למפעל בשנות העבר יש לקזזם מהכנסת המפעל לפני פיצולה בין החלק המאושר לחלק ה"רגיל", או שמא יש לקזזם  לאחר הפיצול – מן החלק התעשייתי ה"רגיל". כזכור קבע בית המשפט המחוזי, בפסק דינו בעניין האמור (עמ"ה 99/182) כי המונח "הכנסה חייבת" לעניין סעיף 74 לחוק עידוד השקעות הון איננו כולל הפסדים מועברים, ולפיכך בעת פיצול חלקי המפעל אין לקחת בחשבון הפסדי עבר אלא לקזזם מן ההכנסה החייבת לאחר הפיצול.

בימים אלו ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק הדין על ערעורה של המדינה, בו קובע בית המשפט (בפסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן) כי אין הפניה מפורשת להגדרת המונח "הכנסה חייבת" בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה, ולפיכך יש מקום לפרשנות כי הגדרה זו איננה כוללת הפסדי עבר. יחד עם זאת נקבע בפסק הדין, כי על מנת להגשים את התכלית הכלכלית של החוק, כך שלא יינתנו הטבות לחלק המפעל שאיננו מאושר, ולא יישללו ההטבות מחלקו המאושר, גם את המונח הפסדי עבר יש לפצל. הפסדי עבר שנוצרו בתקופה שקדמה להפעלת המפעל המאושר – אין לקזזם לפני הפיצול אלא לאחריו בלבד, ומן החלק הלא מאושר, ואילו הפסדי עבר אשר נוצרו בתקופת המפעל המאושר – אלה שייכים לכל המפעל, ולפיכך יקוזזו מן ההכנסה לפני הפיצול. נציין כי השופט נוקב בהפסדים שנוצרו החל מיום מסוים – מובן כי יישום הוראה זו הינו בעייתי במיוחד. בהערת אגב שניתנה ע"י כב' השופטת מ' נאור והתקבלה אף על דעתו של כב' השופט א' ריבלין, נמתחת ביקורת על שיטת הייחוס "יחס הנכסים". לדברי השופטת עדיפה בכל מקרה שיטת ייחוס מדויקת יותר "על יסוד נתונים קונקרטיים הנוגעים ל"מפעל המעורב"…". בעניין זה "ממליצה" השופטת למפעל מעורב לפנות למנהלה בבקשה לקביעה מצידה בדבר אופן הייחוס של חלקי המפעל השונים.

עולה מהאמור מהערת האגב של שופטי הרוב כי על אף הוראת החוק בדבר יישום דווקני של יחס נכסים (בהעדר קביעה אחרת בכתב האישור) ניתן לנסות להוכיח כי יש לפצל את ההכנסות באופן שונה על בסיס כלכלי, עובדתי.

בעניין זה ניתן לפנות לרו"ח מיטל דוידוב – Davidov@ahec-tax.co.il