בפסק דין חדש מבית מדרשו של בית המשפט העליון נדונה הזיקה שבין "תקנות אילת" וחוק התיאומים ל"תקנות הדולריות" (פס"ד לקסן ישראל ע"א 9734/02, 11020/02).

בפסק הדין נדונה שאלת חישובו של פחת נוסף, שניתן על פי התקנות לבעלי נכסים באזור אילת, ובהרחבה:

1. האם את תוספת הפחת על פי "תקנות אילת" יש לחשב על פי עלות הנכס בדולרים (עמדת לקסן ישראל) או על פי עלותו הנומינלית בשקלים (עמדת פקיד השומה), והאם יש לחשבה בהתאם לתקנות הפחת "הרגילות" או בהתאם לתקנות על פי חוק התיאומים ("פחת מואץ").

2. האם סכום הניכוי יכול להיחשב כ"הפסד מועבר" וכיצד להעבירו – שקלים או דולרים, והאם מגבלת ניכוי הפחת עד ל- 50% מעלות הנכס, מוגבלת העלותו השקלית הנומינלית, או הדולרית?

בית המשפט, בפסיקתו ההפוכה מזו של בית המשפט המחוזי, קבע כדלקמן:

1. תוספת הפחת תחושב לפי עלות הנכס בדולרים, ובהתחשב בשיעור הפחת על פי תקנות חוק התיאומים.

2. יש לראות בתוספת הפחת כ"הפסד מועבר", ולהעבירו, ככל הפסד על פי התקנות הדולריות, דולרי עד למועד קיזוזו. לגבי תקרת הניכוי קובע בית המשפט כי התקרה קיימת רק לגבי מי שתובע פחת לפי חוק עידוד התעשייה (מיסים), ולפיכך איננה רלוונטית בכל מקרה אחר.

השלכות העולות מהלכת בית המשפט הינן בעלות משמעות ניכרת.