ביום 25 בנובמבר 2017 ניתנה בביהמ"ש המחוזי, החלטת ביניים של כב' השופטת אורית וינשטיין בעניין תרו תעשיה רוקחית (ע"מ 47044-02-17).
ההחלטה עוסקת בבקשת תרו (להלן – "המערערת") להורות על מחיקת שני תצהירים וכן חוות דעת שהוגשו מטעם המשיב – פקיד השומה, במסגרת ערעור מס הכנסה שמנהלת המערערת כנגד פקיד השומה.
המערערת, חברה תושבת ישראל ונסחרת בחו"ל, עוסקת בעצמה ובאמצעות חברות קשורות בפיתוח, יצור ושיווק מוצרים רפואיים.
למערערת חברה בת זרה באיי קיימן (להלן – "החברה הבת"), לה נצמחו בשנות המס שבערעור הכנסות, שלטענת תרו הינן הכנסות ממכירות מוצרים בחו"ל ע"ב ידע שפותח ונרכש מחברות שונות בעולם, הכנסות שאינן חייבות במס בישראל. לעמדת פקיד השומה, הכנסות חברת הבת הינן פאסיביות מתמלוגים ואינן הכנסות מעסק כפי שדווח ע"י תרו ולפיכך, החברה הבת הינה חברה נשלטת זרה ויראו את רווחיה כאילו חולקו לתרו כדיבידנד, כאמור בסעיף 75ב(ב)(1) לפקודה.
כאמור, מטעם המשיב הוגשו 2 תצהירים וחוות דעת: התצהיר האחד של רו"ח אבישי דינר (להלן – "תצהיר הרפרנט"), שלטענת פקיד השומה היה חלק מהצוות שהיה שותף לשיקול הדעת בעת הוצאת הצו. השני של רו"ח יאיר אלימלך (להלן – "תצהיר המפקח"), ששימש כמפקח אשר דן בהשגה והוציא את הצווים וכן חוות דעת של רו"ח עירית ליאו (להלן – "חוו"ד מחירי העברה"), בנושא של מחירי העברה.
ביהמ"ש קובע כי תצהיר המפקח ימחק, כיוון שבין היתר, הוא התייחס לשנת המס 2010, בניגוד להחלטת ביהמ"ש מאוגוסט 2017, לפיה השומה לשנה זו התיישנה, ואין להתייחס אליה בתצהיר, ומורה לו להגיש תצהיר חדש המתעלם משנת המס 2010. בהתייחס לטענת תרו כי יש למחוק גם קיומם של סעיפים העולים כדי חוו"ד אסורה בתצהיר המפקח, קובע ביהמ"ש כי מתוקף תפקידו, רשאי המפקח להתייחס לנימוקים השונים שהובילו להחלטתו, לרבות הצגת חקיקה רלבנטית ולהצביע על התאמת העובדות לאותן הוראות דין. אין בכך משום מתן חוו"ד משפטית, אלא התייחסות לנימוקים שהובילו את המפקח בקביעת השומה בצו.
בעניין תצהיר הרפרנט קובע ביהמ"ש כי אף שבערעור מס הכנסה הדין מאפשר הגמשה של כללי הראיות הרגילים כאמור בתקנה 10(ב) לתקנות ערעורי מס הכנסה הקובעת: "בית המשפט יתיר הבאת ראיה עליה ביסס המשיב את שומתו…, גם אם ראיה כזו לא היתה קבילה בבית משפט בדיון בהליך אזרחי", הרי שתצהיר זה אינו מהווה חלק מחומר הראיות עליו סמך פקיד השומה את החלטתו. לפיכך, התצהיר אינו עומד בתנאי תקנה 521 לתקנות סד"א כיוון שאינו כולל עובדות אלא ניתוח של רו"ח דינר את הוראת סעיף 75ב לפקודה ומהווה חוות דעת משפטית.
ביהמ"ש קובע כי יתכנו מקרים בהם תותר הגשת חוות דעת משפטית כראיה במסגרת ערעור מס, אך זאת לצורך הוכחת עובדה מסוימת, למשל: לצורך הוכחת קיומה של חוות הדעת עצמה…
בנסיבות המקרה – הורה ביהמ"ש להוציא את תצהיר הרפרנט מהתיק המשפטי. גם כאן התיר ביהמ"ש להגיש תצהיר חדש והפעם עם "עובדות המצויות בידיעתו האישית…" בלבד.
ביהמ"ש מורה גם על מחיקת תצהיר מחירי ההעברה שלטענת פקיד השומה הוגש כדי להתמודד עם טענה פוטנציאלית של תרו כי מחירי ההעברה בין החברות סותרים טענת תמלוגים. ביהמ"ש רואה בעצם הטיעון של פקיד השומה הוכחה להרחבת חזית אסורה.

בשורה האחרונה נתקבלו מרבית טיעוני המבקשת: תצהירי המפקח והרפרנט נמחקו, וחוות דעת מחירי ההעברה הוצאה מהתיק. כל הללו לא ישמשו ראיות בתיק המשפטי.
ביהמ"ש "שלח" את רשות המיסים להיערך מחדש ולהתנהל "לפי הספר".

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.