ביום 14.11.2017 ניתן בביהמ"ש המחוזי פס"ד בעניין רוית בר ניב ואבי צבי (ע"מ 54694-02-16 ).
פסק הדין עוסק בתשלומים שקיבלו המערערים ממעסיקתם (המערערת- 4.2 מיליון ₪ והמערער 3.7 מיליון ₪). המערערים טענו כי התשלומים שולמו להם כפיצוי הוני בגין וויתור על זכות תביעה כנגד החברה, בגין שינוי מבני ומיזוג ובגין אי קבלת אופציות עפ"י סע' 102 לפקודה במסלול הוני (הכנסה בשיעור מס של 25%).
מנגד טען פקיד השומה כי יש לסווג את התשלומים כהכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה.
תמצית העובדות
המערערת כיהנה בשנים 2001 עד 2007 כמנכ"לית חברה, והמערער כסמנכ"ל לקוחות ומשנה למנכ"לית בשנים 2000 עד 2007. בהסכמי ההעסקה שלהם נקבע, כי ישולם להם מענק מיזוג במקרה של מכירה או מיזוג של החברה, בגובה 2% מעליית שווי החברה מעל 54 מיליון $ (להלן- "מענק המיזוג"). בשנת 2006 התמזגה החברה עם חברה אחרת והמערערים טענו כי הם זכאים למענק.
בינואר 2008 הגישו המערערת ומערער תביעה כנגד החברה בבית הדין האזורי לעבודה ומסגרתו תבעו כ- 9.6 מיליון ₪ וכ- 8.5 מיליון ₪ בהתאמה, בטענה שאינה מכבדת את התחייבותה לתשלום מענק המיזוג וכן בין היתר, בטענה כי בשנת 2006 התחייבה החברה להקצות להם אופציות למניות החברה באמצעות נאמן במסלול רווח הון לפי סעיף 102(ב)(2) לפקודה אולם אינה מכבדת את התחייבותה להקצות להם את האופציות שהובטחו.
ביוני 2011 נחתם בין המערערים והחברה הסכם פשרה בו נקבע כי החברה תשלם למערערים את הסכומים שהוסכמו כדלעייל "בגין וויתור על זכויות בגין שינוי מבני ומיזוג וויתור על זכות התביעה בגין אי מתן האופציות". המערערים טענו כאמור, כי התשלומים שולמו להם כפיצוי הוני בגין וויתור על זכות תביעה.
לא נכביר במילים בסוגיה העיקרית שנדונה בפסק: נושא הפיצוי לעובד נדון בשנים האחרונות ונהרות של מילים נכתבו בסוגיה, כשהמשמעותית והקובעת שבהם הינה הלכת חיים ניסים.
ביהמ"ש בוחן את הסוגיות לדיון עפ"י הלכת הוצאת ספרים ש' ל' גורדון, הקובעת כי סיווגו הנכון של הפיצוי יהא כדין הפירצה אותה הוא בא למלא. ביהמ"ש דוחה את טענות המערערים בעניין המענק בהתאם להלכות חיים ניסים וברנע. גם ערעורם בעניין הפיצוי בשל אי הקצאת האופציות נדחה, אך זאת על פי קביעת ביהמ"ש – בעיקר כיוון שלא הוכח ברמה העובדתית כי המערערים היו זכאים להקצאה של האופציות.
עם זאת נפנה את תשומת הלב לקביעת ביהמ"ש שנאמרה כאוביטר במסגרת הפסק: פקיד השומה טען לעניין האופציות, כי הטבת המס לעובד באופציות במסלול הוני (דהיינו, הכנסה הונית בשיעור מס של 25%), מותנית בעמידה בשורה של תנאים כגון, הפקדה אצל נאמן, החזקת האופציות שנתיים וכו', ומכיוון שתנאים אלו לא התקיימו בפועל, הרי שלא מגיעה להם ההטבה של מס בשיעור 25% כקבוע בסעיף 102(ב)(2) לפקודה. ביהמ"ש דוחה טענה זו וקובע: "בעת בחינת טיבו של פיצוי שניתן בגין אופציות שלא הוענקו, אני מדמים הענקה תיאורטית של האופציות ובדומה עלינו לדמות גם מינוי תיאורטי של נאמן….. לדידי, ניתן בהחלט להניח, בהשאלה מדוקטרינת תקינות המעשה המנהלי, את חזקת תקינות החזקת האופציות בידי הנאמן עד תום התקופה."
המסקנה העולה מקביעה זו הינה כי עובד המקבל פיצוי ממעבידו, לאחר תביעה ו / או במסגרת פשרה, בגין אי הענקת אופציות שהובטחו לו, ויוכח עובדתית כי אכן הובטחו לו אופציות לפי סע' 102 במסלול הוני והוא היה זכאי להענקתן, והללו לא הוקצו כמובטח ובשל כך קיבל הפיצוי, הרי שפיצוי זה יסווג עפ"י הלכת גורדון כהכנסה הונית ממימוש האופציות החייבת במס בשיעור 25% לפי סעיף 102(ב)(2) לפקודה.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר, ממשרדנו.
שיתוף:
