ביום 22 במאי 2016 קיבל ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 2553-09-14) את תביעתו של אהרון דב מונדרי (להלן: "המבוטח") לפיה יש לבחון לענין תשלום דמי ביטוח בחוק בנוסחו שהיה קיים עד 2007, את מכלול ההכנסות משכר ומדמי שכירות לפי בסיס שנתי ולא חודשי, וביטל את דרישת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") לתשלום דמי ביטוח.

רקע חוקי

• לפי סעיף 344 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: "החוק"), הכנסה לעניין חבות בדמי ביטוח של עובד שכיר היא הכנסתו החודשית.
• לפי סעיף 345 לחוק הכנסה לעניין חבות בדמי ביטוח של מבוטח אחר היא הכנסתו השנתית.

תקנה 15 להוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח קובעת:
"(א)
(1) מבוטח שהוא עובד וטרם מלאו לו 65 שנה בגבר ו-60 שנה באשה, אך אינו באותו זמן עובד עצמאי ולפחות 50% מהכנסתו אינם מהמקורות לפי סעיף 2(2) לפקודה, ישולמו דמי ביטוח בשיעור החל על עובד מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה ובשיעור החל על מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי מהכנסתו שאינה מהמקורות לפי סעיף 2(2) לפקודה למעט הכנסתו מפנסיה, ובלבד שהכנסתו הכוללת עולה על מחצית השכר הממוצע כמשמעותו בחוק;
(2) בתקנת משנה זו, "ההכנסה הכוללת" – ההכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה והכנסה אחרת לפי המקורות האמורים בסעיף 2 לפקודה".

קרי מבוטח שיש לו הכנסות שאינן מעבודה שעולות על הכנסתו כעובד שכיר או שוות לו, ישלם דמי ביטוח משני מקורות ההכנסה (עד למקסימום הקבוע בחוק).

• יצויין כי בעקבות תיקון החוק, החל מ-1.2008 במקרה כאמור, תחוייב הכנסה שאינה מעבודה בדמי ביטוח, אף אם היא נמוכה מהכנסות מעבודה של המבוטח.

תמצית עובדתית

• המבוטח עבד כשכיר עד יום 31.8.2005. מספטמבר ועד דצמבר 2005 לא עבד.
• על שם המבוטח ואשתו היתה רשומה בחלקים שווים דירת מגורים בירושלים משנת 2002 ועד 2012. בגין הנכס התקבלו דמי שכירות מחברת סלולר, שאנטנה שלה מותקנת על הנכס.
• בעקבות התנהלות שומתית בין המל"ל למבוטח, הושג הסדר לגבי חיובו של המבוטח בדמי ביטוח בגין הכנסות שכירות אלו לשנים 2006-2011.
• רק בשנת 2014 הגיעה למל"ל שומת מס הכנסה של המבוטח לשנת 2005. בעקבות זאת הוציא המל"ל קביעת חיוב בדמי ביטוח.
• החיוב האמור הוצא בגין הכנסות שכר הדירה לתקופה 9-12.2005 בהעדר הכנסות ממשכורת בתקופה זו, בעוד שבתקופה 1-8.2005 ההכנסות החודשיות ממשכורת של המבוטח עלו על הכנסות השכירות החודשיות.
• במהלך הדיון המשפטי הודיעו הצדדים כי מחד מוותר המל"ל על טענת ההתיישנות ומאידך הוסכם כי רק מחצית מהכנסות שכה"ד ייוחסו למבוטח (והיתרה לאשתו). על מחצית זו נסב הפסק.
• המחלוקת בביה"ד נוגעת לפרשנות תקנה 15 כאמור לעיל: האם התנאי שלפחות 50% מהכנסת המבוטח אינה הכנסת עבודה נבחן על בסיס חודשי או שנתי?

דיון והחלטה

• עמדת המבוטח היא כי משום שהכנסת עבודה נבחנת במונחים חודשיים, והכנסה שאינה מעבודה נבחנת במונחים שנתיים, הרי שבמקרה שבו יש הכנסות הן מעבודה והן לא מעבודה ויש להשוות ביניהן, יש לבצע את התחשיב במונחים שנתיים ולא חודשיים.
• ביה"ד מקבל את עמדת התובע מנימוקיו שלו. בנוסף ביה"ד מסביר: "כאשר בוחנים האם לפחות 50% מהכנסת התובע לא הייתה הכנסת עבודה, אין מנוס אלא לבצע חישוב שנתי".
• התביעה התקבלה ודרישת דמי הביטוח לשנת 2005 בוטלה.

בשולי הדברים:

• נציין כי מקרה דומה של בחינת שילוב הכנסות שכר והכנסה שלא מעבודה לעניין גמלאות זקנה, נדון בפס"ד פטיטו (ראה מבזק מס מספר 585 מתאריך 22.5.2015) ובו קבע ביה"ד שמבחן ההכנסה לתוספת תלויים לשכיר עם הכנסות שלא מעבודה, יעשה דווקא לפי בסיס חודשי.
• יצויין עוד כי בעקבות תיקון 159 לחוק הביטוח הלאומי, שומה מתיישנת לעניין חבות בדמי ביטוח שבע שנים מהמועד שהשומה הובאה לידיעת המל"ל. זאת, לרבות שומה סופית ממס הכנסה, שמטבע הדברים מוצאת מאוחר יותר.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח אורנה צח-גלרט, מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.