ביום 11 בפברואר 2016 ניתן בביהמ"ש המחוזי פס"ד בעניין עטיה נכסים (ע"מ 48488-01).
נפתח ונציין כי פס"ד זה הינו המשך ישיר ואף הרחבה לפס"ד רחובות הירוקה, עליו כתבנו במבזקנו מספר 393 ומהווה תפיסה נכונה לדעתנו, של המציאות העסקית האמיתית, בשונה מראייתה המסורתית של רשות המיסים לפיה הלוואה הינה נכס הון אלא אם כן מדובר בעסק למתן הלוואות.
בהתאם לפסה"ד, החברה עוסקת בייזום וליווי עסקאות בישראל ובחו"ל בעיקר בתחום הנדל"ן. בשנת 2008 ביקשה החברה (יחד עם אחרים, להלן: "קבוצת הייזום"), לתווך בעסקה להקמה ותפעול של פרוייקט לטיפול בפסולת בעיר זאגרב בקרואטיה. באמצעות אנשי קבוצת הייזום, נוצר קשר עם תושב קרואטיה בשם יוריץ', המקושר למקבלי ההחלטה בקרואטיה, שנשכר כנציג של קבוצת הייזום לקידום זכיה בזיכיון. יובהר כי קבוצת הייזום פעלה כמתווכת בלבד לשם זכיה במכרז עבור תאגיד עסקי אחר שיקים ויפעיל את מפעל הפסולת.
לצורך הפרויקט הוקמה חברה בת ישראלית ("החברה הבת") וכן חברה נכדה קרואטית ("החברה המקומית"). על פי דרישות יוריץ', שכר טרחתו ישולם מהחברה המקומית. סוכם עם יוריץ' כי יקבל מקדמה בסך 600 אלפי יורו, אשר יוחזרו על ידו עד שלהי דצמבר 2008, במידה והחברה המקומית לא תופיע כאחת המועמדות הסופיות במכרז. סכום המקדמה הועבר כהלוואה נושאת ריבית לפרעון עד ליום 31/12/2008 מהמערערת לחברת הבת, מחברת הבת לחברה המקומית, ומהחברה המקומית ליוריץ'.
יוריץ' חלה במחלה סופנית (נודע ליזמים בשלהי 2008) ונפטר ב – 2010.
סכום המקדמה לא הוחזר מעולם ע"י יוריץ' ועל פי הבנת היזמים, לא היה אף מקום לנקוט בהליכי גביה עקב הסיכויים האפסיים לגבייתו.
החברה דרשה את הפסד ההלוואה לחברת הבת או לחילופין את התשלום ליוריץ' כהוצאה פירותית בספריה. לטענתה, חברת הבת והחברה המקומית היו אך קליפות ולא היה להן קיום מהותי משל עצמן. לפיכך, עסקת הייזום היתה עסקה של החברה וההוצאה הינה הוצאה פירותית במהלך עסקי הייזום שלה. לחילופין טענה כי מדובר בחוב רע בעסק המותר לפי סעיף 17(4) לפקודה.
פסק הדין עסק במספר נושאים אולם לענייננו נתייחס בעיקר לשאלה האם אובדן קרן ההלוואה מהווה הפסד שבהון או בפירות בידי החברה המלווה.
ביהמ"ש מנתח את העסקה נדבך על נדבך וקובע בסופו של יום כי ניתן לראות בהפסד קרן ההלוואה כהפסד שבפירות!!!

• ניתן במקרים המתאימים להשקיף חברות: יש להעדיף את המהות על הצורה. במקרים המתאימים ניתן "לדלג" על קיומן של חברות ולהשקיפן, אם מוכח כי אין כל תוכן של ממש: "…במקרה אחר, בו יוכח כי אין כל תוכן של ממש בתאגיד מסויים וכי הוא נעדר כל נפקות כלכלית, משפטית ומיסוית, ניתן יהיה ל"דלג" מעליו לבקשת הנישום". אף על פי כן, ביהמ"ש אינו מקבל את טענת השקיפות וקובע כי אין הצדקה להתעלם מקיום חברת הבת, אשר הוקמה בישראל לשם הסדרת חלוקת הזכויות בפרויקט בין השותפים הישראלים והחברה המקומית ולייחס את הוצאת המקדמה כאילו שולמה ישירות ע"י המערערת.
• עם זאת נקבע כי בהיות עסקה של המערערת ייזום פרויקטים ו"תפירת עסקאות", בנסיבות המקרה, מתן ההלוואה ע"י החברה ואובדן הקרן יצרו לחברה הפסד עסקי כיוון שההלוואה ניתנה מלכתחילה כחלק בלתי נפרד מעסקת התיווך, במהלך עסקי המערערת. מודגש ע"י ביהמ"ש כי ההוצאה בידי המערערת נוצרה בשל אי השבת ההלוואה שניתנה מהמערערת לחברת הבת שלה.
• התרת קרן הלוואה, הניתנת במהלך העסקים, כהוצאה עסקית, אינה מוגבלת למלווי כספים שעסקם הינו מתן הלוואות, בלבד. קרן ההלוואה
  עשוי ליצור במקרים מתאימים הוצאה עסקית- זאת כשיוכח כי:"…..מימון שניתן על מנת ליצור הזדמנות עסקית חדשה שהיא בבחינת עסקה שוטפת שמתבצעת ומסתיימת במהלך המסחר הרגיל…..". ביהמ"ש מסתמך גם על פס"ד רחובות הירוקה.
• אמנם ההפסד הוכר ע"י ביהמ"ש רק בשנת 2010 ולא לשנת 2008 כמבוקש, אך עניין "פעוט" זה אינו רלוונטי לעניין מבזקנו.
  נציין כי לפס"ד זה השלכות רבות בעניין סיווגם של הפסדים מהשקעה בחברות בנות.
  משרדנו עומד לרשותכם לבחינת השלכות פסק הדין במקרים ספציפיים.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי כהן , ממשרדנו.