ביום 28.2.2016 ניתן פס"ד בוועדת ערר בעניין דורון סילבה (ו"ע 58675-09-14). תמצית המעשה שהיה:
במחצית 2013 רכש העורר (בנאמנות עבור נהנה) זכויות במקרקעין בצהלה, בסך של 13.5 מליון ₪. במקרקעין היה בית מגורים, והמוכר דיווח במכירתו כמכר של דירת מגורים.
אף הרוכש דיווח כרכישת דירת מגורים, ולא זו אלא אף הצהיר שיש ברשותו דירה נוספת אך בכוונתו למוכרה בתוך 24 חודש ומשכך, הדירה הנרכשת הינה "דירה יחידה", וחל עליה מס רכישה מופחת כחוק.
המשיב מצא כי בבעלות הנהנה שתי דירות מגורים אחרות, ובשל כך הטיל מס רכישה "מוגבר" כדירה שניה, כשמרבית תמורת הרכישה חוייבה ב-7% מס רכישה (תוספת מס רכישה של כ – 300 אלפי ₪).
בתחילת 2014 הגיש הנאמן בקשה לתיקון שומה ובה טען כי כלל אין מדובר ברכישת דירת מגורים אלא ברכישת קרקע החייבת במס רכישה בשיעור קבוע של 5%.
המשיב דחה את הבקשה לאור השומה העצמית שהוגשה כאמור, מה עוד שבסעף ו' 2. למש"ח נכללה הצהרה כי הדירה תשמש למגורים.
על החלטה זו הגיש העורר השגה, בה נטען כי ההצהרה המקורית הוגשה בשגגה, ועל המנהל להפעיל סמכותו ולתקן השומה כמבוקש לאור היות הנכס בית ישן המיועד להריסה, שיהרס עם קבלת אישור מתאים.
ההשגה נדחתה, תוך תאור הבית כבית מגורים ראוי ומושלם, ותוך ציון כי בחלוף שנה מיום הרכישה הבית עדיין עומד על תילו. העורר ערר לביהמ"ש.
בערר קובל העורר כי המשיב מנסה למקסם גביית מיסים ופועל באופן לא עקבי במקרים אחרים (במקרים ותקופות בהם מס הרכישה ברכישת מגרש היה גבוה יותר ממס רכישה על רכישת דירת מגורים).
המשיב לעומתו טוען בין השאר כי כוונת העורר היתה רכישת דירת מגורים ורק משנוכח לדעת כי ייפגע בחבות מס רכישה גבוהה, בחר להגיש תיקון שומה ולשנות גרסתו.
כמו כן טען המשיב כי נטל הראיה על כוונה על הריסת הבית מוטלת על העורר, שלא עשה כן, והבית עדיין עומד על תילו שנה וחצי מיום רכישתו.
פסק הדין:
בראשיתו, מאוזכרת טענת העורר בעניין חוסר עקביות שומות המשיב, ומבלי להתייחס לאמיתותה נרמז כי ככל שכך הדבר "עשויה להיות לכך משמעות ציבורית / ערכית".
"הלכה פסוקה היא שיש לקבוע את סכום מס הרכישה בשל דירת מגורים" – … בהתחשב (גם) במבחן הסובייקטיבי, לאמור: מה הייתה כוונתו של הרוכש בזמן הרכישה, לגבי השימוש בנכס".
אמנם התנהלות העורר במקרה דנן אינה סמל מופת
לדיווח תקין אך "אין לראות בכך, בהכרח, מחסום בלתי עביר לתיקון השומה".
סעיף 85 לחוק מאפשר כידוע ביצוע תיקון שומה תוך 4 שנים, לבקשת הנישום או ביוזמת המנהל אם ארע אחד משלושת התנאים הבאים:
נתגלו עובדות משמעותיות חדשות, המוכר מסר הצהרה בלתי נכונה שיש בה לשנות את סכום המס, או שנתגלתה טעות בשומה.
ביהמ"ש קובע כי ככל שאכן לא היתה כוונה לגור בדירה, מתקיימת העילה האמצעית לתיקון השומה ואולי גם שתי העילות האחרות.
הבניין אמנם לא נהרס אך לא שימש למגורים.
בשונה מעמדת המשיב, אין חובה בידי מי שרוכש בניין מגורים ישן המיועד להריסה ואינו מתכוון לגור בו, להורסו תוך זמן סביר, שאחרת יחשב כאילו התכוון לגור בו.
לא נמצא כל סימן לכוונת העורר או בני משפחתו להתגורר בבית, ובנסיבות הכוללות נראה כי ניתן להשתכנע כי מטרת הרכישה היתה לצורך הריסה.
ביהמ"ש מצטט מפס"ד אחר (עמ"ה 1200/01, בעניין הדרי פז) שבו נקבע: זכותו של אדם לקניינו בקביעת מס אמת החל עליו היא המנחה בית משפט לערעורי מס, ושאלת התנהלות שלא כדין תידון במקומות אחרים ובפני ערכאות אחרות".
הערר התקבל פה אחד ובהנמקות שונות.
יוער וכך נפסק, כי בנסיבות המיוחדות בהן התנהל העורר במקרה זה, ולאור שינוי גרסת העורר, נקבע כי ככל שהבית לא יהרס תוך 6 חודשים מיום מתן פסק הדין, הערר ידחה.
בסיכום נאמר כי מתעצמת גישת בתי המשפט לקביעת מס על העסקה האמיתית שנעשתה, גם אם הדיווח וההצגה שלה היו אחרים.
בהתאם לכך אין לשלול בקשת תיקון שומה היזומה על ידי הנישום עצמו, אף שהתיקון נועד כדי לשנות משומה עצמית שהוגשה על ידי אותו נישום קודם לכן.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.
