מבזק מס מספר 603 - 9.7.2015

פס"ד בעניין ש.א (ע"מ 11034-02-13) שניתן ביום 24.6.2015, דן בעיקר בסוגיית הכנסות שכ"ד שלא דווחו.
להלן עקרי העובדות והפסק:
מדובר בעו"ד עצמאי (להלן: "המערער"). המערער ורעייתו בעלי כל המניות בחברה, שבבעלותה בין השאר דירת מגורים.
המערער נחקר ונתפסו בידיו מסמכים.
מהחקירה עולים הממצאים הבאים:

• בבעלות המערער 6 דירות מגורים מושכרות, חלקן לעסק וחלקן למגורים. כל ההכנסות משכ"ד – לא דווחו.
• המערער ורעייתו גרים זה שנים בדירה שבבעלות החברה. אין הסכם שכירות בין הצדדים, לא שולמו דמי שכירות ולא נרשמה או דווחה כל הכנסה בעניין זה, בידי החברה או המערער.
• הדירה האמורה רשומה בספרי החברה כמשרד המשמש אותה לפעילותה. נוכה מס התשומות ברכישתה, נוכו הוצאות שוטפות בגינה ואף נוכה פחת, אף שכאמור לא דווחו ממנה כל הכנסות.
• פקיד השומה הוציא שומות למערער לשנים 2007 – 2010, כך שהמערער חוייב בגין כל ההכנסות מהשכרת הדירות כהכנסה פירותית בשיעורים רגילים, וכן חוייב בשווי הטבה רעיונית בשל מגוריו ללא תמורה בדירה.

כבר במהלך הדיונים המשפטיים – הגיעו הצדדים להסכמות הבאות:

• השומה לשנת 2007 הוצאה באחור – ולכן בטלה.
• אחת הדירות שהושכרה לעסק של משפחתון / גן – תחוייב במס פירותי בשיעורים רגילים.
• שאר כל הדירות שהושכרו למגורים – יחויבו במס בשיעור 10% בלבד, אף שלא דווחו כלל!

פסק הדין בנקודות שנותרו במחלוקת:

• לגבי שתיים מהדירות שהושכרו למגורים – טען המערער כי הכנסות שכר הדירה שולמו לבתו ולאחותו, כך שאף שהינו בעל הדירות, אינו חייב במס על דמי השכירות כאמור.ביהמ"ש קובע כי לכל היותר עניין לנו בהסבה הניתנת לביטול כמתואר בסעיף 84 לפקודה, וכל עוד אין "ניכור" להכנסה אלא הסבה / שימוש בהכנסה – יחוייב בעל הנכס בהכנסות.אמנם ניתן להסתמך על עמדת החב"ק כך שישנם מצבים בהם אף שהעץ נותר בידי בעליו, ההכנסה לא תיוחס לו – אך רק בכפוף לנסיבות המקרה. במקרה דנן, ראשית – טענת ההסבה נטענה לראשונה בשלב ההוכחות. שנית – כשם שהורה המערער לשלם דמי השכירות לבתו / אחותו, יכול הוא בהמשך להורות על תשלום דמי השכירות, בחזרה אליו. שלישית – במסגרת תפיסת המסמכים שנמצאו בידי המערער "נמצא ייפוי כוח לפיו בתו של המערער הקנתה לו הכוח לעשות כל מה שיחפוץ בנכסיה וכן בנכס הזה …(שממילא נמצא בבעלותו)".

   לאור האמור קבע ביהמ"ש כי הכנסות שכר הדירה בדירות אלו ייוחסו למערער.

• בעניין מגורי המערער ורעייתו בדירה שבבעלות החברה ללא כל תשלום – קובע ביהמ"ש כי "יש לזקוף להכנסת המערער את שוויה המגולם של טובת ההנאה בשנות המס כהכנסה לפי סעיף 2(10) לפקודה".

הערות שלנו לעניין פסק דין זה:

• נראה שבאה לקיצה עמדת רשות המיסים כי חבות במס מופחת של 10% על הכנסות שכ"ד למגורים לפי סעיף 122 לפקודה – מותנה בתשלום המס תוך 30 יום מתום שנת המס.
• לא עלה ולא נטען כי השכרת 6 דירות, כשהללו כוללות שני ארועים של פיצולי דירות לשתיים – הינה פעילות המגיעה כדי עסק.
• ביהמ"ש חוזר על אמרת אגב של ביהמ"ש העליון וקובע כי "סעיף 2(10) שהוא סעיף עוללות, מקרבנו לשיטה האמריקאית בקובעו כי הכנסה מכל מקור שהוא, תחשב כהכנסה".
• שוב אנו נתקלים ב"נישום מיוחס" אשר מצליח לגרום לכך כי שמו לא יתפרסם לציבור. במה זכו הללו משאר הנישומים, שדחיית ערעוריהם מול רשות המיסים, מתנוססת בגלוי לעין כל? אמנם סעיף 154(ג) לפקודה קובע כי ברירת המחדל הינה כי כל ערעור מס הכנסה יהא בדלתיים סגורות, אך העובדה היא רק מתי מעט זוכים לאי גילוי שמם.
• לא מצינו בכל מהלך פסק הדין דיון בהטלת קנס גרעון. אם לא במקרה מובהק כל כך של העלמת הכנסות באופן גורף ובעזות מצח, אז היכן כן ?

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.

בהחלטת מיסוי שפורסמה לפני מספר ימים נקבעו מספר הוראות או עמדות הקשורות לשינוי מקום המושב לצורכי מס של חברה זרה ממדינה זרה אחת למדינה זרה אחרת. מבלי להיכנס לעומקה של התשתית העובדתית, נציין כי מדובר בחברה זרה (להלן: "החברה הזרה") תושבת מדינה לא גומלת (אין לישראל אמנת מס עמה) הנמצאת בבעלות של חברה ישראלית. החברה הזרה שינתה את מקום מושבה למדינה זרה אחרת שהיא מדינה גומלת, זאת לקראת הנפקתה בעתיד.
להלן בקצרה ההחלטות שניתנו ושאלות שעשויות להתעורר במקרים אחרים עם נסיבות קצת שונות:

1. ראשית, נקבע כי העתקת מקום המושב של החברה הזרה אינו מהווה מכירה רעיונית של מניות החברה הזרה (על ידי החברה הישראלית) ואינו מהווה אירוע מס בישראל באופן כללי.יחד עם זאת, הבסיס לקביעה זו נשען על כך שלא קיים אירוע מס באף אחת מהמדינות הזרות, וכי זכות המיסוי של ישראל אינה משתנה לרעה בעקבות המהלך. ומה אם זכות המיסוי בישראל כן הייתה נפגעת? האם אז היה ניתן לקבוע שחל אירוע מס בישראל, וזאת ללא בסיס חוקי המאפשר קביעה שכזו? לדעתנו לא.
2. בכל הנוגע לאפשרות של מכירה רעיונית של מניות החברה הזרה (על ידי החברה הישראלית המחזיקה בה), נציין כי קביעה זו של החלטת המיסוי עומדת בקנה אחד עם הוראות הפקודה, ואולם, היא לא צריכה להיות מותנית כלל בהיעדר אירוע מס במדינות הזרות. החלת אירוע מכירה רעיונית בקשר עם שינוי מקום מושב קבועה בסעיף 100א לפקודה (מס יציאה), והוא נקבע רק מקום שתושב ישראל משנה את מקום מושבו למדינה זרה, ולא בשום מקרה אחר (ראה מבזקנו מספר 583 בעניין דומה).
3. נקבע בהחלטת המיסוי כי לא חל אירוע מס הקשור עם תחולת הוראות סעיף 75ב לפקודה (חנ"ז), אולם בנסיבות אחרות יכול היה שינוי מקום המושב להקים טענה לאירוע מס. כך למשל – אם מדובר בהעתקת מקום המושב ממדינה גומלת א' למדינה ב', ובעקבות מעבר כאמור הייתה נקבעת מכירה רעיונית של נכסי החברה במדינה א' (ורווח הון באותה מדינה), האם אז יחול דיבידנד רעיוני לבעל השליטה? טענה שכזו אינה נקייה מספקות:

• ראשית, כלל לא בטוח שיש להחיל את דיני המס במדינת המושב הקודמת, וייתכן שיש לבחון את אירועי המס במדינת המושב הקיימת בתום שנת המס (החלטת המיסוי נקטה בגישה נגדית);
• בהתייחס להגדרת דיני המס החלים (ביחס למדינה גומלת), לדעתנו יש לגזור גזירה שווה כך: רווח הון "אמיתי" (ממימוש בפועל) שהוא פטור במדינה הגומלת עדיין נחשב לרווח הון לעניין חנ"ז, מאידך ניתן לטעון כי רווח הון שאינו "אמיתי" (כגון רווח רעיוני בשינוי תושבות כאמור) גם אם חוייב במדינה הגומלת, לא מן הנמנע כי אינו רווח הון לעניין חנ"ז.

4. החלטת המיסוי משמרת את זכות המיסוי של רשות המסים בעניין חנ"ז כאילו מדינת המושב החדשה היא מדינה לא גומלת (בניגוד למצב העובדתי) גם לשנים הבאות. להערכתנו דובר בפשרה במסגרת כלל הסוגיות נשוא החלטת המיסוי, אך אין ללמוד ממנה על הדין החל במקרים אחרים, שכן הוראה זו מנוגדת להוראות סעיף 75ב לפקודה. ואם בכל זאת  נקבל מנגנון לפיו מאפייניה של החברה נשמרים גם לאחר המעבר, נטען למשל כי בעת מעבר ממדינה בעלת שיעור מס של 20% למדינה בה שיעור המס הינו 12% למשל, עדיין יש להתייחס לשיעור המס החל במדינת המושב הקודמת. או למשל, אם מדובר במעבר ממדינה גומלת למדינה שאינה גומלת, עדיין יש לחשב את רווחי החנ"ז בהתאם לדיני מדינת המושב הקודמת (הגומלת), גם אם מדידת הרווחים מביאה לתוצאה נמוכה יותר. לאור החלטת המיסוי, טענות אלו אינן מופרכות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.

בהחלטת מיסוי שפורסמה לפני מספר ימים נקבעו מספר הוראות או עמדות הקשורות לשינוי מקום המושב לצורכי מס של חברה זרה ממדינה זרה אחת למדינה זרה אחרת. מבלי להיכנס לעומקה של התשתית העובדתית, נציין כי מדובר בחברה זרה (להלן: "החברה הזרה") תושבת מדינה לא גומלת (אין לישראל אמנת מס עמה) הנמצאת בבעלות של חברה ישראלית. החברה הזרה שינתה את מקום מושבה למדינה זרה אחרת שהיא מדינה גומלת, זאת לקראת הנפקתה בעתיד.
להלן בקצרה ההחלטות שניתנו ושאלות שעשויות להתעורר במקרים אחרים עם נסיבות קצת שונות:

1. ראשית, נקבע כי העתקת מקום המושב של החברה הזרה אינו מהווה מכירה רעיונית של מניות החברה הזרה (על ידי החברה הישראלית) ואינו מהווה אירוע מס בישראל באופן כללי.יחד עם זאת, הבסיס לקביעה זו נשען על כך שלא קיים אירוע מס באף אחת מהמדינות הזרות, וכי זכות המיסוי של ישראל אינה משתנה לרעה בעקבות המהלך. ומה אם זכות המיסוי בישראל כן הייתה נפגעת? האם אז היה ניתן לקבוע שחל אירוע מס בישראל, וזאת ללא בסיס חוקי המאפשר קביעה שכזו? לדעתנו לא.
2. בכל הנוגע לאפשרות של מכירה רעיונית של מניות החברה הזרה (על ידי החברה הישראלית המחזיקה בה), נציין כי קביעה זו של החלטת המיסוי עומדת בקנה אחד עם הוראות הפקודה, ואולם, היא לא צריכה להיות מותנית כלל בהיעדר אירוע מס במדינות הזרות. החלת אירוע מכירה רעיונית בקשר עם שינוי מקום מושב קבועה בסעיף 100א לפקודה (מס יציאה), והוא נקבע רק מקום שתושב ישראל משנה את מקום מושבו למדינה זרה, ולא בשום מקרה אחר (ראה מבזקנו מספר 583 בעניין דומה).
3. נקבע בהחלטת המיסוי כי לא חל אירוע מס הקשור עם תחולת הוראות סעיף 75ב לפקודה (חנ"ז), אולם בנסיבות אחרות יכול היה שינוי מקום המושב להקים טענה לאירוע מס. כך למשל – אם מדובר בהעתקת מקום המושב ממדינה גומלת א' למדינה ב', ובעקבות מעבר כאמור הייתה נקבעת מכירה רעיונית של נכסי החברה במדינה א' (ורווח הון באותה מדינה), האם אז יחול דיבידנד רעיוני לבעל השליטה? טענה שכזו אינה נקייה מספקות:

• ראשית, כלל לא בטוח שיש להחיל את דיני המס במדינת המושב הקודמת, וייתכן שיש לבחון את אירועי המס במדינת המושב הקיימת בתום שנת המס (החלטת המיסוי נקטה בגישה נגדית);
• בהתייחס להגדרת דיני המס החלים (ביחס למדינה גומלת), לדעתנו יש לגזור גזירה שווה כך: רווח הון "אמיתי" (ממימוש בפועל) שהוא פטור במדינה הגומלת עדיין נחשב לרווח הון לעניין חנ"ז, מאידך ניתן לטעון כי רווח הון שאינו "אמיתי" (כגון רווח רעיוני בשינוי תושבות כאמור) גם אם חוייב במדינה הגומלת, לא מן הנמנע כי אינו רווח הון לעניין חנ"ז.

4. החלטת המיסוי משמרת את זכות המיסוי של רשות המסים בעניין חנ"ז כאילו מדינת המושב החדשה היא מדינה לא גומלת (בניגוד למצב העובדתי) גם לשנים הבאות. להערכתנו דובר בפשרה במסגרת כלל הסוגיות נשוא החלטת המיסוי, אך אין ללמוד ממנה על הדין החל במקרים אחרים, שכן הוראה זו מנוגדת להוראות סעיף 75ב לפקודה. ואם בכל זאת  נקבל מנגנון לפיו מאפייניה של החברה נשמרים גם לאחר המעבר, נטען למשל כי בעת מעבר ממדינה בעלת שיעור מס של 20% למדינה בה שיעור המס הינו 12% למשל, עדיין יש להתייחס לשיעור המס החל במדינת המושב הקודמת. או למשל, אם מדובר במעבר ממדינה גומלת למדינה שאינה גומלת, עדיין יש לחשב את רווחי החנ"ז בהתאם לדיני מדינת המושב הקודמת (הגומלת), גם אם מדידת הרווחים מביאה לתוצאה נמוכה יותר. לאור החלטת המיסוי, טענות אלו אינן מופרכות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.

בעת פירוק איגוד, קיימים 2 אירועי מס עיקריים: האחד, מכירת נכסי החברה הנותרים לידי בעלי המניות, והשני הינו "ויתור" בעלי המניות על מניות האיגוד אשר היו בבעלותם עד כה.
כאשר לאיגוד ערב פירוקו, נכסי מקרקעין (לרבות מניות באיגוד מקרקעין), הרי שבכפוף לעמידה בתנאי מסוימים, ניתן להחיל את סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), ולקבל פטור ממס שבח על מכירת המקרקעין לבעלי המניות אגב הפירוק (אירוע המס הראשון).
במקביל, קובעת תקנה 27(ב) לתקנות מס הרכישה, כי בעלי המניות יהיו פטורים ממס רכישה בגין קבלת המקרקעין אגב הפירוק כאמור, אם המקרקעין המועברים היו בבעלות האיגוד ביום 27/7/1983 (ללא קשר למועד רכישת הזכויות באיגוד ע"י בעלי המניות המקבלים את המקרקעין).
ואולם, מכירה זו, נכנסת להגדרת "מכר" בחוק מע"מ ולכן היה והאיגוד המתפרק מוגדר כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ, הרי שמכירה זו עונה לחלופה 1 בהגדרת "עסקה" המקימה חבות מע"מ על האיגוד.
עם זאת, כאשר מדובר בבעלי מניות המוגדרים כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ, הרי שסעיף 30(א)(15) לחוק מע"מ מאפשר "דחיית מס" בעת העברת נכסי האיגוד לבעלי המניות, וזאת ע"י תשלום מע"מ בשיעור אפס, תוך קביעה מפורשת כי בעת מכירת נכסים אלו ע"י בעלי המניות בעתיד, תקום חבות במע"מ, גם אם לא יהיו בעלי המניות חייבים במע"מ, מסיבה כלשהי, ביום המכירה.
ואולם, הקלת הסעיף אינה חלה ככל שבעלי המניות אינם מוגדרים כ"עוסק". העברת נכסי האיגוד בפרוק לבעלי מניותיו במקרה זה, תחייב הוצאת חשבונית מס עם מע"מ בשיעור מלא ע"י האיגוד לבעלי המניות, ללא שהללו יכולים לקזז מס התשומות שחויבו – כצרכן סופי.
במידה ובעתיד ימכרו הנכסים לצד ג' שהוא "עוסק" (להלן: "הרוכש"), תהווה המכירה "עסקת אקראי", ותחויב במע"מ. במקרה זה ככל שלא תהא "התערבות מסייעת" לצורך ניכוי מס תשומות, יהא חסרון כיס או לבעל המניות או לרוכש.
ואכן, בהחלטת מיסוי 2978/14 שניתנה בעבר, התירו שלטונות מע"מ להכיר בחשבונית המס שהוציא איגוד לבעלי המניות בעת מכירת מקרקעין אגב פירוקו כ"מסמך אחר", לשם ניכוי המס ששילם בעל המניות בפרוק, ע"י הרוכש, ובלבד שהמקרקעין ימכרו לרוכש תוך 3 חודשים ממועד העברתם מהאיגוד לבעלי המניות.
השבוע פורסמה החלטת מיסוי נוספת (7326/15, להלן: "החלטת המיסוי") העוסקת בחבות המע"מ על העברת מקרקעין לבעלי המניות בעת פירוק איגוד שהינו עוסק, כאשר בעלי המניות אינם רשומים כעוסק ובכוונתם למכור את המקרקעין מיד לאחר הפירוק לצד ג' אשר רשום כ"מלכ"ר" לעניין חוק מע"מ.
בהחלטת המיסוי, שבו והתירו שלטונות מע"מ למלכ"ר לנכות באופן שוטף ומידי (אף שמדובר במלכ"ר שאינו יכול לנכות מס תשומות) מהמס שהוא חייב בו בגין עסקת האקראי את מס התשומות הכלול בחשבונית המס שקיבלו בעלי המניות מהחברה כ"מסמך אחר" ובלבד והמכירה תתבצע למלכ"ר, תוך 3 חודשים מהמועד שבו קיבלו בעלי המניות את המקרקעין.
כתוצאה מקביעה זו לא יעביר המלכ"ר לרשויות כל תשלום מע"מ, בעת הרכישה.
כמו כן קובעת החלטת המיסוי כי בעתיד, ובהתאם להוראות סעיף 43א' לחוק מע"מ, בעת מכירת הנכס ע"י המלכ"ר לצד ג', יוכל המלכ"ר לנכות את מס התשומות הכלול בטופס עסקת האקראי שהפיק המלכ"ר בעבר לבעל המניות בעת רכישת המקרקעין מהם כאמור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה ורו"ח ומשפטן ישי חיבה ממשרדנו.

בעת פירוק איגוד, קיימים 2 אירועי מס עיקריים: האחד, מכירת נכסי החברה הנותרים לידי בעלי המניות, והשני הינו "ויתור" בעלי המניות על מניות האיגוד אשר היו בבעלותם עד כה.
כאשר לאיגוד ערב פירוקו, נכסי מקרקעין (לרבות מניות באיגוד מקרקעין), הרי שבכפוף לעמידה בתנאי מסוימים, ניתן להחיל את סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), ולקבל פטור ממס שבח על מכירת המקרקעין לבעלי המניות אגב הפירוק (אירוע המס הראשון).
במקביל, קובעת תקנה 27(ב) לתקנות מס הרכישה, כי בעלי המניות יהיו פטורים ממס רכישה בגין קבלת המקרקעין אגב הפירוק כאמור, אם המקרקעין המועברים היו בבעלות האיגוד ביום 27/7/1983 (ללא קשר למועד רכישת הזכויות באיגוד ע"י בעלי המניות המקבלים את המקרקעין).
ואולם, מכירה זו, נכנסת להגדרת "מכר" בחוק מע"מ ולכן היה והאיגוד המתפרק מוגדר כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ, הרי שמכירה זו עונה לחלופה 1 בהגדרת "עסקה" המקימה חבות מע"מ על האיגוד.
עם זאת, כאשר מדובר בבעלי מניות המוגדרים כ"עוסק" לעניין חוק מע"מ, הרי שסעיף 30(א)(15) לחוק מע"מ מאפשר "דחיית מס" בעת העברת נכסי האיגוד לבעלי המניות, וזאת ע"י תשלום מע"מ בשיעור אפס, תוך קביעה מפורשת כי בעת מכירת נכסים אלו ע"י בעלי המניות בעתיד, תקום חבות במע"מ, גם אם לא יהיו בעלי המניות חייבים במע"מ, מסיבה כלשהי, ביום המכירה.
ואולם, הקלת הסעיף אינה חלה ככל שבעלי המניות אינם מוגדרים כ"עוסק". העברת נכסי האיגוד בפרוק לבעלי מניותיו במקרה זה, תחייב הוצאת חשבונית מס עם מע"מ בשיעור מלא ע"י האיגוד לבעלי המניות, ללא שהללו יכולים לקזז מס התשומות שחויבו – כצרכן סופי.
במידה ובעתיד ימכרו הנכסים לצד ג' שהוא "עוסק" (להלן: "הרוכש"), תהווה המכירה "עסקת אקראי", ותחויב במע"מ. במקרה זה ככל שלא תהא "התערבות מסייעת" לצורך ניכוי מס תשומות, יהא חסרון כיס או לבעל המניות או לרוכש.
ואכן, בהחלטת מיסוי 2978/14 שניתנה בעבר, התירו שלטונות מע"מ להכיר בחשבונית המס שהוציא איגוד לבעלי המניות בעת מכירת מקרקעין אגב פירוקו כ"מסמך אחר", לשם ניכוי המס ששילם בעל המניות בפרוק, ע"י הרוכש, ובלבד שהמקרקעין ימכרו לרוכש תוך 3 חודשים ממועד העברתם מהאיגוד לבעלי המניות.
השבוע פורסמה החלטת מיסוי נוספת (7326/15, להלן: "החלטת המיסוי") העוסקת בחבות המע"מ על העברת מקרקעין לבעלי המניות בעת פירוק איגוד שהינו עוסק, כאשר בעלי המניות אינם רשומים כעוסק ובכוונתם למכור את המקרקעין מיד לאחר הפירוק לצד ג' אשר רשום כ"מלכ"ר" לעניין חוק מע"מ.
בהחלטת המיסוי, שבו והתירו שלטונות מע"מ למלכ"ר לנכות באופן שוטף ומידי (אף שמדובר במלכ"ר שאינו יכול לנכות מס תשומות) מהמס שהוא חייב בו בגין עסקת האקראי את מס התשומות הכלול בחשבונית המס שקיבלו בעלי המניות מהחברה כ"מסמך אחר" ובלבד והמכירה תתבצע למלכ"ר, תוך 3 חודשים מהמועד שבו קיבלו בעלי המניות את המקרקעין.
כתוצאה מקביעה זו לא יעביר המלכ"ר לרשויות כל תשלום מע"מ, בעת הרכישה.
כמו כן קובעת החלטת המיסוי כי בעתיד, ובהתאם להוראות סעיף 43א' לחוק מע"מ, בעת מכירת הנכס ע"י המלכ"ר לצד ג', יוכל המלכ"ר לנכות את מס התשומות הכלול בטופס עסקת האקראי שהפיק המלכ"ר בעבר לבעל המניות בעת רכישת המקרקעין מהם כאמור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה ורו"ח ומשפטן ישי חיבה ממשרדנו.

ביום 29.6.2015 פירסם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), חוזר המבהיר את אופן הדיווח בעבור הטבות שכר, הניתנות לעובדים בזמן שבו הם שוהים בחופשה ללא תשלום (להלן: "חל"ת") ובחופשת לידה (להלן: "חל"ד").

תמצית עיקרי החוק

דמי ביטוח עובד בחל"ת
בהתאם לתקנה 6, להוראות מיוחדות: "עובד הנמצא בהסכמת המעביד בחופשה ללא תשלום, לפחות חודש קלנדרי ובאותו זמן אינו עובד אצל מעביד אחר ואינו עובד עצמאי – חייב המעביד בתשלום דמי ביטוח במועדי התשלום כאמור בסעיף 353 לחוק, בעד תקופה שלא תעלה על שני חודשים קלנדרים רצופים שבהם היה המבוטח בחופשה כאמור:
"המעביד רשאי לנכות מכל סכום המגיע ממנו לעובד את דמי הביטוח ששילם כאמור".
החל מהחודש השלישי – העובד בחל"ת משלם בעצמו את דמי הביטוח עפ'י השעורים שחלים על מי שאינו עובד ואינו עצמאי.

דמי ביטוח בחל"ד
סעיף 351(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע: "לא ישולמו דמי ביטוח בעד עובד בעד הזמן שבעדו מגיעים לו… דמי לידה… אלא מהסכום העולה על הסכום שהשתלם לו כ… דמי לידה…"
מכאן כי הטבה המשתלמת בתקופת החל"ד חייבת בניכוי ותשלום דמי ביטוח.

הטבת שכר, על פי החוזר
הטבות שכר המשולמות לעובד מדי חודש הינן: שווי טלפון, שווי רכב, שווי עיתון וכדומה.
הטבות המשולמות לעובד גם בתקופת שהותו בחל"ת או בחל"ד הינן בגדר הכנסת עבודה ולכן חייבות בניכוי ותשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.

הטבת שכר המשולמת בתקופת חל"ת
ההטבה משולמת מכוח תקופת עבודתו של העובד אצל מעסיקו, ולכן תיוחס לחודש העבודה שקדם למועד יציאתו של העובד לחל"ת. על המעסיק, לייחס את כלל ההטבות ששולמו לעובד בתקופת החל"ת לחודש העבודה האחרון שקדם למועד יציאתו לחל"ת.
סכום ההטבות הינו בגדר שכר נוסף ויחולו לגביו הוראות הפריסה.
סכום ההטבות ייחשב כבסיס לחישוב גמלאות מחליפות שכר.

הטבת שכר בתקופת חל"ד
כאמור, עפ"י ס' 351 לחוק הביטוח הלאומי, הטבה המשתלמת בתקופת חל"ד חייבת בניכוי ותשלום דמי ביטוח.
ניכוי דמי הביטוח מהעובד – יהיו לפי שיעורי הניכוי (מופחת ומלא) כמקובל.
חודשי החל"ד המלאים אינם נחשבים כחודשי עבודה לעניין פריסת שכר נוסף.

הנחיות טכניות לביצוע האמור לעייל, ניתן למצוא בחוזר מעסיקים מס' 1458 מיום 29.6.2015
תחולת ההוראה הינה מחודש 7.2015 לגבי שכר 6.2015 ואילך.

נכתב ע"י מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.