באחרונה נתפרסמה ע"י רשות המיסים החלטת מיסוי בענייני מע"מ שמספרה 3936/15, העוסקת במע"מ בשיעור אפס לעוסק הנותן שירות בחו"ל, ע"פ הוראות סעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ.
במקרה הנדון, דובר במשרד עורכי דין ישראלי (להלן – "המשרד הישראלי"), המייצג תושב ישראל בתביעה שהגיש כנגד תושב חוץ, כשהתביעה מתנהלת בחו"ל (לא קיימת עילת תביעה כנגד תושב החוץ בישראל). התביעה מנוהלת ע"י המשרד הישראלי בשיתוף עם עורכי דין זרים (להלן- "המשרד הזר") מהמדינה בה מתנהלת התביעה, כשתשלום שכר הטרחה, המבוסס על הצלחה בלבד, מחולק בין המשרד הישראלי והמשרד הזר לפי אחוזים מוסכמים מראש (שכר הטרחה כולו משולם למשרד הזר שיעביר למשרד הישראלי את חלקו).
עוד חשוב לציין כי לצורך ניהול התביעה נעשו ע"י המשרד הישראלי פעולות הכנה בישראל שכללו השגת ראיות, מסמכים וליווי בהכנת כתבי בית דין, פעולות שהיו טפלות ביחס לשירות שניתן בחו"ל. הפעולות שבוצעו בחו"ל ע"י המשרד הישראלי כללו חיקורי דין לצורך ניהול התביעה, ישיבות בניסיונות גישור וישיבות לצורך תכנון העבודה עם המשרד הזר.
החלטת המיסוי קובעת כי בגין השירות שניתן ע"י המשרד הישראלי יחול מע"מ בשיעור אפס מכוח סעיף 30(א)(7) לחוק מע"מ.
החלטת המיסוי קובעת כי סעיף 30(א)(7) יחול על כל תמורת השרות, בתנאים הבאים:
• נותן השירות הוא עוסק שמקום עיסוקו העיקרי בישראל.
• השירות ניתן כולו מחוץ לישראל ונותן השירות שהה בפועל בחו"ל לצורך מתן השירות.
• השירות נצרך מחוץ לישראל.
• קיים תעוד מלא בספרים + מסמכים כנדרש ע"פ תקנה 12 לתקנות מע"מ.
הערות והארות:
1. אף כי במצג העובדתי מופיע במפורש שחלק מהשירות ("פעולות ההכנה") בוצע בישראל, הרי משום שהוא טפל לשירות העיקרי, קובעת החלטת המיסוי כי השירות כולו יזכה להיכנס בגדרי סעיף 30(א)(7) תוך החלת מע"מ אפס על כל השרות, ואף לא נעשתה חלוקה, להשתת חיוב במע"מ מלא לגבי החלק שבוצע בישראל.
2. לא למותר להזכיר את עניין גמיש שירותי כ"א בע"מ (ע"מ 1506/08 ו- ע"א 7142/10). שם דובר בחברה העוסקת בהשמת כוח אדם בישראל של עובדים זרים, בעיקר בתאילנד ובעיקר בתחום החקלאות, כאשר חלק מהפעולות התבצע בחו"ל (בחינה ומיון של העובדים הזרים בחו"ל) וחלקו בישראל. את מלוא תמורת השרות קבלה החברה מחברות תאילנדיות. את התמורה פיצלה החברה לשניים, על מחציתה דיווחה כהכנסה החייבת במע"מ מלא והמחצית השניה במע"מ בשיעור אפס. ביהמ"ש קבע כי לא יחול סעיף 30(א)(5) שכן מקבל השירות הינו גם תושב ישראל (החקלאים). לטענה החילופית להחלת סעיף 30(א)(7) קובע ביהמ"ש :"הוראת ס"ק 30(א)(7) עניינה בעוסק ישראלי הנותן שירותים מסוג מסוים, דרך כלל בתחום ישראל, ואשר נתן בנסיבות מסוימות שירות מסוג אותם השירותים בחו"ל.
זאת במאובחן, לדעת ביהמ"ש, במקרה הנדון בו כל פעילות החברה הינה פעילות שלמה אחת שחלקה נעשה בארץ וחלקה בחו"ל. על חלק חו"ל של פעילות כוללת זו, לא חל לדעת ביהמ"ש מע"מ בשיעור אפס. יצויין כי ערעור שהוגש לביהמ"ש העליון נדחה, אך בו נדונה משום מה רק סוגיית 30(א)(5) וכלל לא עניין 30(א)(7).
3. יש לשים לב כי אם והיה ספק בדבר אי תחולת סעיף 30(א)(7) על שירות הניתן בחו"ל לתושב ישראל, הרי החלטת המיסוי קובעת במפורש כי הסעיף יחול גם במקרה זה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.