ביה"ד האיזורי לעבודה (ב"ל 24919-02-12) דחה ביום 16 במרץ 2015 את תביעתו של מוחמד כריים (להלן: המבוטח) לדמי אבטלה מאחר ולטענת ביה"ד, מכירת העסק לאחיינו ככל שנעשתה היתה "למראית עין" בלבד.

תמצית עיקרי החוק
עפ"י חוק הביטוח הלאומי, החל מיום 1/1/2004 בעל שליטה בחברת מעטים (לפי סעיף 76 לפקודת מס הכנסה) אינו מבוטח בביטוח אבטלה.

בעל שליטה – לפי סעיף 32(9) לפקודת מס הכנסה

• מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה:

א. ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח ההצבעה.
ב. בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח ההצבעה או בזכות לרכשן.
ג. בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים.
ד. בזכות למנות מנהל.

תמצית עובדתית וטענות הצדדים

• המבוטח עבד בחברת טיולי הכרמים בע"מ (להלן: החברה) מחודש 7/1993, והפך לבעל שליטה יחיד בחברת מעטים ב-4/2008.
• לטענתו, ביום 1/3/2010 מכר את כל מניות החברה לאחיינו תמורת תשלום של 20,000 ₪. המבוטח המשיך לעבוד בחברה כעובד עד שפוטר ביום 28/2/2011.
• לאחר פיטוריו הגיש למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) תביעה לדמי אבטלה שנדחתה.
• לטענת המל"ל העברת המניות היתה פיקטיבית ולכן יש לראות במבוטח בעל שליטה בחברת מעטים כבעבר.
• לטענת המל"ל לא הוכחו יחסי עובד ומעביד בין החברה לבין המערער. בדיקת שכרו העלתה, כי השכר היה הגבוה מבין כל העובדים בחברה ויותר מפעמיים משכר אחיינו שרכש את המניות, ולא השתנה עם העברת המניות. לא נערך חוזה עבודה בין הצדדים ולא הומצאו הוכחות על תשלום שכר בפועל.
• לטענת המבוטח, הוא עבד בחברה הן כסדרן עבודה והן כנהג רכב הסעות, תחילה כשכיר, לאחר מכן כבעלים, ושוב כשכיר עד ליום פיטוריו. לטענתו אין בעובדת היותו עובד ובעלים בחברה בעבר, כדי לגרוע מיחסי עובד ומעביד רגילים בהמשך.

דיון והחלטה
ביה"ד קובע כי יש לבחון ראשית העדר שליטה בחברה הן במישרין והן בעקיפין, וגם בהעדר שליטה – נדרש קיום יחסי עובד ומעביד. ביה"ד לא שוכנע כי מדובר בהסכם מכירת מניות אמיתי, מכמה סיבות:

• העדויות בענין תשלום התמורה היו סותרות ובלתי מדוייקות. לדעת ביה"ד, כאשר מדובר בהסכם שכל מטרתו להיות "למראית עין", הצדדים אינם מקפידים על פרטיו, שהרי אין כוונה ליישמו. כדוגמא: בהסכם לא צויין כלל מי יהיה אחראי על חובות העבר של החברה, זאת למרות שהחברה הוגבלה והייתה בחובות.
• תשלום בסך 20,000 ₪ בעד 100% ממניות העסק, נראה לדעת ביה"ד כבלתי ריאלי בעסק הסעות מתפקד.
• הסתבר כי האחיין כלל לא ידע לנהל את העסק והמבוטח המשיך לנהלו כפי שהיה קודם.

בנוסף קובע ביה"ד כי בהסכם צויין כי האחיין מתחייב להמשיך להעסיק את המערער בתפקיד ניהולי ובאותו שכר כפי שהיה קודם לכן. מכאן – המבוטח הוא זה שהחליט על המשך עבודתו בחברה. חיזוק נוסף למסקנות ביה"ד, היא העובדה שבטופס תביעת דמי האבטלה, ציין המבוטח כי אין קרבה בינו לבין המעסיק.
לנוכח כל הראיות לעיל, ביה"ד קבע חד משמעית כי לא חל שינוי במעמדו של המבוטח כבעל שליטה ודחה את התביעה לדמי אבטלה.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לרו"ח אורנה (צח) גלרט, לחיים חיטמן ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה, ממשרדנו.