כידוע, במשפט האזרחי, נטל הראיה רובץ על הטוען טענה, והוא צריך לשכנע בצדקת טענתו ולהוכיחה בראיות קבילות ומהימנות.
נטל הראיה קובע את מהלכו של המשפט ונטל השכנוע קובע את תוצאת המשפט.
אי לכך, קיימת חשיבות מיוחדת לשאלה מי נושא בנטל השכנוע ומהי מידת ההוכחה הנדרשת ממנו לצורך כך.
הכלל הראייתי המקובל במשפט האזרחי הינו ש"המוציא מחברו עליו הראיה" ומי שמבקש לתבוע מאדם אחר דבר מה, צריך לעמוד כאמור ב-2 נטלים: נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע.
בדיני מיסים, בעוד שע"פ הכלל האמור, ניתן היה לחשוב כי על רשות המס מוטל נטל הראיה, הרי שבהלכת ארד (ע"א 1436/90) הסביר בית המשפט, כי נטל הראיה יוטל דווקא על הנישום שכן:
"היות רשות המס בגדר "נתבעת" והנישום בגדר "תובע", נובע מהחזקה, שפעולתה של הרשות כדין היא, וכי פעולתה מעוגנת במקור סמכויותיה הסטטוטוריות. כל המבקש להתנגד להפעלת סמכות זו, עליו נטל הראיה ונטל השכנוע. פעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו. לכן, על הנישום רובץ הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי – עליו נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראה מיוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות."
בעניין זה, נשתברו קולמוסים רבים והן מלומדים והן בתי המשפט, ציינו בעבר את הצורך להרהר אחר קביעה מסורתית זו.
בהחלטה שניתנה לאחרונה ע"י ועדת ערר שליד בית המשפט המחוזי מרכז בו"ע 1696-09-14 רילטי אקזקיוטיב שמעון אייזנברג בע"מ (להלן: "החברה"), וו"ע 42552-07-14 פומרנץ ואח', נדונה בקשת העוררים להיפוך נטל הראיה וקביעתו על מנהל מיסוי מקרקעין נתניה (להלן: "המנהל").
במקרה הנדון, קבע המנהל כי אופי ההתקשרות עם חברה, אשר קיבלה "דמי תיווך ושיווק" במסגרת רכישת קרקע ומכירתה לקבוצת רוכשים, מצביע על כך שהחברה למעשה רכשה את הקרקע ומכרה אותה לקבוצת הרוכשים ולא שימשה רק כמתווכת בעסקה.
החברה טענה כי יש להפוך את נטל הבאת הראיות בנימוק שהשומה הוצאה בניגוד לעובדות הידועות לה, שכן הזכות במקרקעין הייתה רשומה על שם המוכר, ולכן על המנהל מוטלת החובה להוכיח את טענתו בהשגה.
הוועדה החליטה לדחות את טענת החברה, הן לאור המדיניות המשפטית בדיני מיסים הקובעת כאמור כי נטל הבאת הראייה ושכנוע בית המשפט מוטל על העוררים, והן משום שהעובדה כי המנהל סבור שקיימת עסקה נוספת על העסקה שהוצהרה (רכישת הקרקע ע"י החברה ומכירתה לרוכשים) אין בה כדי להביא להפיכת נטל הראיה, אלא לכל היותר מדובר ב"סיווג מחדש" במערכת ההסכמים שהובאו בפני המנהל – וגם כאן חל הכלל שנטל הראיה נותר על כתפי החברה להוכיח שמעמדה הוא כמשווק או כמתווך, בלבד.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו.