מבזק מס מספר 564 - 23.9.2014

לאחרונה מפרסם ארגון ה-OECD דוחות של הפעולות (Actions) הכלולות בפרויקט ה- "BEPS" (Base Erosion and Profit Shifting Project) שהינו פרויקט מולטילטראלי שהוקם בעידוד ארגון 20 המדינות המפותחות (G20) במטרה להתמודד עם תכנונים אגרסיביים ומלאכותיים השוחקים את בסיס ההכנסה של חברות המעבירות את רווחיהן לטריטוריות עם משטרי מס מטיבים (לעיתים למקומות בהם לא מוטל מס כלל). נציין כי מדובר בשינויים מרחיקי לכת בכל הנוגע לתכנון ושימור מבני פעילות בינלאומיים, קיימים וצפויים.

נכון להיום פורסמו דוחות של 7 מתוך 15 הפעולות של פרויקט ה- BEPS (שאר הדוחות צפויים להתפרסם במהלך שנת 2015) כשעיקרם בתמצית להלן:

• כלכלה דיגיטלית (פעולה מס' 1) – התמודדות עם אתגרים שהכלכלה הדיגיטאלית מציבה. הכלכלה הדיגיטאלית נעדרת אינטראקציה במובן הקלאסי בין הצדדים לעסקה. באופן זה, לעתים מוסטים רווחים מהמדינות בהן בוצעו הפעולות מניבות הרווחים, בהיבטי מע"מ ומס חברות. נושא זה עלה לא מכבר לכותרות בישראל בהקשר לחברות אינטרנט רב לאומיות בהן מעוניינת רשות המסים לטפל (ראה מבזקנו מספר 550).
• אי-התאמות היברידיות (פעולה מס' 2) –  התמודדות עם מכשירים והסדרים היברידיים שהיחס אליהם שונה בין מדינות, למשל קיומו של מכשיר מימוני שבו נדרשת הוצאה במדינה אחת ובמקביל לא נרשמת כל הכנסה במדינה האחרת, או ישות משפטית שהיחס אליה שונה בין מדינות (למשל בשקיפות לצורכי מס). מטרת הדוח להביא לאחידות הטיפול בין מדינות באותם מצבים ולהציע שינויי חקיקה מקומיים ושינויים באמנת המודל של ה-OECD.
• פרקטיקות מס מרעות (פעולה מס' 5) – במסגרת זו יטופלו סוגיות של מהות (דרישה לקיומה של פעילות מהותית במדינה בעלת משטר המס המעודד) ושקיפות, לרבות העברת מידע ספונטאני ביחס לרולינגים, תוך שיתוף מדינות רבות (לרבות כאלו שאינן חברות בארגון).
• שימוש לרעה באמנות מס (פעולה מס' 6) – הנחת הבסיס היא שיישום הוראותיהן של אמנות מס  אמור להביא להיעדר מיסוי כפול ולא להעדר מיסוי כלל, באמצעות שימוש באמנת נוחות. במסגרת זו יוצעו שינויים בחקיקה פנימית ובאמנת המודל הקשורים לסוגיות כמו "קניית אמנות", פיצול חוזים, שימוש באמנות ל"עקיפת" הוראות בדין המקומי וכו'.
• נכסים בלתי מוחשיים (פעולה מס' 8) – הדוח כולל המלצות לתיקון הנחיות ה- OECDלכללי מחירי העברה כך שיינתן משקל למקום שבו נוצר הערך לנכסים בלתי מוחשיים. נושא זה גם קשור לטיפול בחברות בינלאומיות שהמלצות לגביהן יפורסם במהלך שנת 2015,  בין היתר בהתייחס לחלוקת סיכונים, סיווג מחדש של עסקאות וכיו"ב.
• תיעוד ודיווח במחירי העברה (פעולה מס' 13) – תאגידים רב לאומיים יידרשו לדווח מהי הפעילות הכלכלית שלהן, היכן מופקות ההכנסות, היכן מצויים העובדים, היכן מצויים הנכסים ומהם המסים המשולמים בכל מדינה ומדינה, על מנת שרשויות המס בכל מדינה יוכלו לקבל את התמונה בכללותה.
• כלים מולטילטראליים לצורך התאמת אמנות בילטראליות (פעולה מס' 15) – פיתוח מכשיר רב צדדי שיחייה לצד החוקים הפנימיים במדינות והאמנות הבילטראליות שלהן, שיאפשר יצירה של סביבת מס הרמונית. פרויקט זה נשמע דמיוני וקשיים רבים טמונים בחובו, אולם הוא יעיל יותר מתיקון חוקים פנימיים ואמנות בילטראליות בין כל המדינות.

לסיכום, מדובר בעבודת מטה מורכבת ביותר שנועדה לחבר בין קצוות שונות ומן הסתם יישומה לא יהיה פשוט, אולם בסופו של דבר מדובר ב"שינוי כללי המשחק" בכל האספקטים של עולם המיסוי הבינלאומי, ועוד ידובר בנושא.

במבזקינו העתידיים נרחיב ביחס לנקודות מעניינות שעולות מתוך אותן פעולות שהומלצו לביצוע, כאמור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין ולרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.

לאחרונה מפרסם ארגון ה-OECD דוחות של הפעולות (Actions) הכלולות בפרויקט ה- "BEPS" (Base Erosion and Profit Shifting Project) שהינו פרויקט מולטילטראלי שהוקם בעידוד ארגון 20 המדינות המפותחות (G20) במטרה להתמודד עם תכנונים אגרסיביים ומלאכותיים השוחקים את בסיס ההכנסה של חברות המעבירות את רווחיהן לטריטוריות עם משטרי מס מטיבים (לעיתים למקומות בהם לא מוטל מס כלל). נציין כי מדובר בשינויים מרחיקי לכת בכל הנוגע לתכנון ושימור מבני פעילות בינלאומיים, קיימים וצפויים.

נכון להיום פורסמו דוחות של 7 מתוך 15 הפעולות של פרויקט ה- BEPS (שאר הדוחות צפויים להתפרסם במהלך שנת 2015) כשעיקרם בתמצית להלן:

• כלכלה דיגיטלית (פעולה מס' 1) – התמודדות עם אתגרים שהכלכלה הדיגיטאלית מציבה. הכלכלה הדיגיטאלית נעדרת אינטראקציה במובן הקלאסי בין הצדדים לעסקה. באופן זה, לעתים מוסטים רווחים מהמדינות בהן בוצעו הפעולות מניבות הרווחים, בהיבטי מע"מ ומס חברות. נושא זה עלה לא מכבר לכותרות בישראל בהקשר לחברות אינטרנט רב לאומיות בהן מעוניינת רשות המסים לטפל (ראה מבזקנו מספר 550).
• אי-התאמות היברידיות (פעולה מס' 2) –  התמודדות עם מכשירים והסדרים היברידיים שהיחס אליהם שונה בין מדינות, למשל קיומו של מכשיר מימוני שבו נדרשת הוצאה במדינה אחת ובמקביל לא נרשמת כל הכנסה במדינה האחרת, או ישות משפטית שהיחס אליה שונה בין מדינות (למשל בשקיפות לצורכי מס). מטרת הדוח להביא לאחידות הטיפול בין מדינות באותם מצבים ולהציע שינויי חקיקה מקומיים ושינויים באמנת המודל של ה-OECD.
• פרקטיקות מס מרעות (פעולה מס' 5) – במסגרת זו יטופלו סוגיות של מהות (דרישה לקיומה של פעילות מהותית במדינה בעלת משטר המס המעודד) ושקיפות, לרבות העברת מידע ספונטאני ביחס לרולינגים, תוך שיתוף מדינות רבות (לרבות כאלו שאינן חברות בארגון).
• שימוש לרעה באמנות מס (פעולה מס' 6) – הנחת הבסיס היא שיישום הוראותיהן של אמנות מס  אמור להביא להיעדר מיסוי כפול ולא להעדר מיסוי כלל, באמצעות שימוש באמנת נוחות. במסגרת זו יוצעו שינויים בחקיקה פנימית ובאמנת המודל הקשורים לסוגיות כמו "קניית אמנות", פיצול חוזים, שימוש באמנות ל"עקיפת" הוראות בדין המקומי וכו'.
• נכסים בלתי מוחשיים (פעולה מס' 8) – הדוח כולל המלצות לתיקון הנחיות ה- OECDלכללי מחירי העברה כך שיינתן משקל למקום שבו נוצר הערך לנכסים בלתי מוחשיים. נושא זה גם קשור לטיפול בחברות בינלאומיות שהמלצות לגביהן יפורסם במהלך שנת 2015,  בין היתר בהתייחס לחלוקת סיכונים, סיווג מחדש של עסקאות וכיו"ב.
• תיעוד ודיווח במחירי העברה (פעולה מס' 13) – תאגידים רב לאומיים יידרשו לדווח מהי הפעילות הכלכלית שלהן, היכן מופקות ההכנסות, היכן מצויים העובדים, היכן מצויים הנכסים ומהם המסים המשולמים בכל מדינה ומדינה, על מנת שרשויות המס בכל מדינה יוכלו לקבל את התמונה בכללותה.
• כלים מולטילטראליים לצורך התאמת אמנות בילטראליות (פעולה מס' 15) – פיתוח מכשיר רב צדדי שיחייה לצד החוקים הפנימיים במדינות והאמנות הבילטראליות שלהן, שיאפשר יצירה של סביבת מס הרמונית. פרויקט זה נשמע דמיוני וקשיים רבים טמונים בחובו, אולם הוא יעיל יותר מתיקון חוקים פנימיים ואמנות בילטראליות בין כל המדינות.

לסיכום, מדובר בעבודת מטה מורכבת ביותר שנועדה לחבר בין קצוות שונות ומן הסתם יישומה לא יהיה פשוט, אולם בסופו של דבר מדובר ב"שינוי כללי המשחק" בכל האספקטים של עולם המיסוי הבינלאומי, ועוד ידובר בנושא.

במבזקינו העתידיים נרחיב ביחס לנקודות מעניינות שעולות מתוך אותן פעולות שהומלצו לביצוע, כאמור.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) יניב גולדשטיין ולרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.

במבזק 532 מתאריך 6/2/2014, עסקנו בהיבטי המס האפשריים בהמחאת זכויות היזם בעסקאות תמ"א 38 לצד ג', בטרם הגיע יום המכירה, תוך אבחנה בין מקרים בהם נמכרת זכות במקרקעין לבין מקרים אחרים בהם לטעמנו ובניגוד לכאורה לעמדת רשות המיסים, אין מדובר באירוע מס בהתאם לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק").

והנה, בפס"ד מן השבוע שעבר – ו"ע 25800-02-13, בעניין רותם שני יזמות והשקעות בע"מ (להלן: "החברה") עמדתנו זו קיבלה חיזוק משמעותי מחברי הוועדה, אשר אבחנו בין דחיית יום המכירה בעסקת קומבינציה כאמור בסעיף 19(4) לחוק בתקופה הקובעת (תקופה שנסתיימה לה, וכיום הסעיף אינו ישים) לבין דחיית יום המכירה בעסקאות פינוי בינוי ותמ"א 38.

בקצירת האומר נציין, כי בפס"ד נדון מקרה בו אושרה בקשתה של החברה לדחיית יום המכירה לפי סעיף 19(4) עד לקבלת טופס 4. בפועל, עוד טרם הגיע מועד זה, העבירה החברה את זכויותיה  האובליגטוריות בעסקה לחברה בשליטתה המלאה.

טענתה העיקרית של החברה הייתה, כי הואיל והיא העבירה את זכויותיה בטרם התגבש "יום המכירה" לפי סעיף 19(4) לחוק, הרי שבידי החברה לא היו מעולם "זכויות במקרקעין" במובן החוק, אלא זכויות אובליגטוריות בלבד, ועל כן לא יכלה גם למכור זכויות במקרקעין, ומשום כך העברת הזכויות לחברת הבת אינה עסקה החייבת במס (שבח ורכישה) לפי החוק.

מנהל מסמ"ק חייב העברה זו במס לפי החוק תוך טענה כי דחיית יום המכירה היא לעניין חישוב השבח והמס באותה עסקה, ואין בה כדי להוציא מתחולת החוק עסקאות הנעשות במהלך התקופה שבין יום ההסכם המקורי לבין יום המכירה הדחוי וכי "זכות במקרקעין" כוללת גם זכויות אובליגטוריות הנובעות מהתחייבויות חוזיות.

בית המשפט דחה את הערעור וקיבל במלואן את עמדתו וטענותיו של מנהל מסמ"ק.

כחלק מנימוקיו לקבלת עמדתו של מנהל מסמ"ק, חידד בית המשפט את האבחנה בין משמעותה של דחיית יום המכירה בסעיף 19(4) לחוק, לבין המשמעות של דחייה כאמור בפרק חמישי 4 ו-5 לחוק, העוסקים בעסקאות פינוי בינוי ותמ"א 38 ומפאת חשיבותם של הדברים, אנו רואים לנכון להביאם כלשונם:

להלן דבריו של עו"ד דן מרגליות חבר הוועדה:

"… אין גם להשוות בין דחיית יום המכירה בעסקאות תמ"א 38 ופינוי פינוי לענייננו. בעוד שהסכם הקומבינציה בענייננו הוא הסכם שלם מיום כריתתו והצדדים פועלים לביצועו והשלמתו, הרי שבעסקות תמ"א ופינוי בינוי מדובר בפרויקטים שכלל אינם יכולים לצאת אל הפועל ללא חתימת כל הדיירים מול היזם. שלב איסוף החתימות מהדיירים על ידי היזם הוא שלב בו מותלה כל מימוש העסקה, בעוד שבמקרה שלפנינו – המצב שונה לחלוטין."

וכן דבריו של כב' השופט בנימין ארנון, יו"ר הוועדה:

"מקבל אני טענתן של העוררות כי דחיית "יום המכירה" בעסקאות תמ"א 38 משפיעה על מהות הזכות הנרכשת על ידי הקבלן בתקופת הביניים, וזאת לנוכח העובדה שבעסקאות מסוג זה דחיית "יום המכירה" נעשית מאחר שמכירת הזכות במקרקעין מותנית בהתקיימותו של תנאי מתלה, או הינה מכירת אופציה לרכישת זכות במקרקעין. מכאן, שרק לאחר התקיימות התנאי המתלה, או מימוש האופציה – ניתן תוקף לעסקה (כמפורט בהסדר הקבוע בתיקון מספר 68 לחוק מיסוי מקרקעין מיום 26.12.2010 הדוחה את "יום המכירה" בעסקאות תמ"א 38)."

ניתן לראות אם כן, שגם לעמדת בית המשפט, דחיית יום המכירה בעסקאות תמ"א 38 ובוודאי כאשר מדובר במצב שבו טרם התקבלה חתימתם של כל הדיירים מול היזם, משפיעה על מהותה של הזכות הנמכרת בתקופה זו לצד ג', ולעמדתנו מכירה זו אינה מהווה מכירת זכות במקרקעין כלל.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו.

במבזק 532 מתאריך 6/2/2014, עסקנו בהיבטי המס האפשריים בהמחאת זכויות היזם בעסקאות תמ"א 38 לצד ג', בטרם הגיע יום המכירה, תוך אבחנה בין מקרים בהם נמכרת זכות במקרקעין לבין מקרים אחרים בהם לטעמנו ובניגוד לכאורה לעמדת רשות המיסים, אין מדובר באירוע מס בהתאם לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק").

והנה, בפס"ד מן השבוע שעבר – ו"ע 25800-02-13, בעניין רותם שני יזמות והשקעות בע"מ (להלן: "החברה") עמדתנו זו קיבלה חיזוק משמעותי מחברי הוועדה, אשר אבחנו בין דחיית יום המכירה בעסקת קומבינציה כאמור בסעיף 19(4) לחוק בתקופה הקובעת (תקופה שנסתיימה לה, וכיום הסעיף אינו ישים) לבין דחיית יום המכירה בעסקאות פינוי בינוי ותמ"א 38.

בקצירת האומר נציין, כי בפס"ד נדון מקרה בו אושרה בקשתה של החברה לדחיית יום המכירה לפי סעיף 19(4) עד לקבלת טופס 4. בפועל, עוד טרם הגיע מועד זה, העבירה החברה את זכויותיה  האובליגטוריות בעסקה לחברה בשליטתה המלאה.

טענתה העיקרית של החברה הייתה, כי הואיל והיא העבירה את זכויותיה בטרם התגבש "יום המכירה" לפי סעיף 19(4) לחוק, הרי שבידי החברה לא היו מעולם "זכויות במקרקעין" במובן החוק, אלא זכויות אובליגטוריות בלבד, ועל כן לא יכלה גם למכור זכויות במקרקעין, ומשום כך העברת הזכויות לחברת הבת אינה עסקה החייבת במס (שבח ורכישה) לפי החוק.

מנהל מסמ"ק חייב העברה זו במס לפי החוק תוך טענה כי דחיית יום המכירה היא לעניין חישוב השבח והמס באותה עסקה, ואין בה כדי להוציא מתחולת החוק עסקאות הנעשות במהלך התקופה שבין יום ההסכם המקורי לבין יום המכירה הדחוי וכי "זכות במקרקעין" כוללת גם זכויות אובליגטוריות הנובעות מהתחייבויות חוזיות.

בית המשפט דחה את הערעור וקיבל במלואן את עמדתו וטענותיו של מנהל מסמ"ק.

כחלק מנימוקיו לקבלת עמדתו של מנהל מסמ"ק, חידד בית המשפט את האבחנה בין משמעותה של דחיית יום המכירה בסעיף 19(4) לחוק, לבין המשמעות של דחייה כאמור בפרק חמישי 4 ו-5 לחוק, העוסקים בעסקאות פינוי בינוי ותמ"א 38 ומפאת חשיבותם של הדברים, אנו רואים לנכון להביאם כלשונם:

להלן דבריו של עו"ד דן מרגליות חבר הוועדה:

"… אין גם להשוות בין דחיית יום המכירה בעסקאות תמ"א 38 ופינוי פינוי לענייננו. בעוד שהסכם הקומבינציה בענייננו הוא הסכם שלם מיום כריתתו והצדדים פועלים לביצועו והשלמתו, הרי שבעסקות תמ"א ופינוי בינוי מדובר בפרויקטים שכלל אינם יכולים לצאת אל הפועל ללא חתימת כל הדיירים מול היזם. שלב איסוף החתימות מהדיירים על ידי היזם הוא שלב בו מותלה כל מימוש העסקה, בעוד שבמקרה שלפנינו – המצב שונה לחלוטין."

וכן דבריו של כב' השופט בנימין ארנון, יו"ר הוועדה:

"מקבל אני טענתן של העוררות כי דחיית "יום המכירה" בעסקאות תמ"א 38 משפיעה על מהות הזכות הנרכשת על ידי הקבלן בתקופת הביניים, וזאת לנוכח העובדה שבעסקאות מסוג זה דחיית "יום המכירה" נעשית מאחר שמכירת הזכות במקרקעין מותנית בהתקיימותו של תנאי מתלה, או הינה מכירת אופציה לרכישת זכות במקרקעין. מכאן, שרק לאחר התקיימות התנאי המתלה, או מימוש האופציה – ניתן תוקף לעסקה (כמפורט בהסדר הקבוע בתיקון מספר 68 לחוק מיסוי מקרקעין מיום 26.12.2010 הדוחה את "יום המכירה" בעסקאות תמ"א 38)."

ניתן לראות אם כן, שגם לעמדת בית המשפט, דחיית יום המכירה בעסקאות תמ"א 38 ובוודאי כאשר מדובר במצב שבו טרם התקבלה חתימתם של כל הדיירים מול היזם, משפיעה על מהותה של הזכות הנמכרת בתקופה זו לצד ג', ולעמדתנו מכירה זו אינה מהווה מכירת זכות במקרקעין כלל.

לפרטים נוספים, ניתן לפנות לעו"ד ורו"ח אהרון צ'יסמדיה ממשרדנו.

ביום 17 בספטמבר 2014 קבע ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 29324-07-13) כי ריקי כהן (להלן: המבוטחת) הייתה עובדת שכירה אצל בעלה בעסק, ולפיכך היא זכאית לדמי אבטלה כחוק. זאת בניגוד לעמדת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) שקבע כי עבודתה של האישה הייתה בבחינת עזרה משפחתית מקובלת.

תמצית החוק

חוק הביטוח הלאומי קובע כי בן משפחה ייחשב כעובד שכיר בעסק משפחתי בתנאים מסוימים: עובד באופן סדיר, עבודתו חיונית ועוד.

ביה"ד הארצי לעבודה קבע הלכה פסוקה כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הם יחסי עובד – מעסיק, או שהעבודה שנעשתה היא בגדר עזרה משפחתית (פס"ד פייגלשטיק).

אותה קפידה מתבקשת גם בבחינת מהות היחסים שבין חברה משפחתית לבין עובד שהוא בן משפחה קרוב.

תמצית עובדתית של פסק הדין

• ביום 1/9/2007 החלה המבוטחת לעבוד כעובדת שכירה, כמזכירה ופקידה בחברה של בעלה.
• עקב קשיים כלכליים פוטרה יחד עם עובדים נוספים ב- 8/2012.
• למבוטחת לא היו סמכויות בחברה, לא היו לה מניות, והחברה שילמה בעבורה דמי ביטוח.
• המבוטחת עבדה מדי יום גם במשרד וגם בביתה.
• שכרה היה מושפע ממספר ימי העבודה שביצעה מדי חודש.

עמדת המל"ל

• לאור החקירה שבוצעה על ידי המל"ל נקבע תחילה כי המבוטחת הייתה עובדת עצמאית, כשותפה מלאה בעסק המשפחתי. במועד מאוחר, המל"ל שינה עמדתו וקבע כי יש לראות בעבודתה של המבוטחת כעזרה משפחתית מהטעמים שעבדה מדירתה הפרטית, גם ביום וגם בלילה, ההפקדות בחשבון הבנק לא תאמו את השכר המדווח, השכר שולם במזומן ולעתים לא היו הפקדות בבנק.
• המבוטחת העידה כי גם לאחר פיטוריה המשיכה לעבוד מהבית.
• בתלושי השכר לא הופרשו עבורה זכויות סוציאליות, היא לא קיבלה פיצויי פיטורין ולא פדיון חופשה.
• למרות הקשיים הכלכליים של החברה, חלה עלייה בשכרה בחודש אפריל 2012.

דיון והחלטה

ביה"ד נשען על מספר פסקי דין של בית הדין הארצי: "בפרשת כחלון" קבע ביה"ד כי עובד רשאי לוותר על חלק משכרו ואף על כולו אם הוא סבור שוויתור ימנע את הפסקת עבודתו בשל המצב הכלכלי הקשה של המעסיק. קל וחומר כאשר עובדת מועסקת בחברה שבבעלות בעלה. ויתור על שכר "גם אם הוא נובע ממניע משפחתי, מתוך רצון להקל על הקשיים של חברה שבבעלות בעלה, הוא טבעי ומובן ואינו גורע כלל ועיקר ממעמדה של המערערת כעובדת".

ביה"ד קיבל את עדותם של המבוטחת ושל בעלה שגרסתם נמצאה מהימנה ועקבית בעיניו: המבוטחת הייתה משולבת בעבודה, בביתה עבדה רק אם היה משהו דחוף.

עבודתה הייתה חיונית משום שהחברה גדלה והיו פרויקטים גדולים שדרשו פקידה ומשרדים באתר הבניה. המבוטחת פוטרה עם עובדים נוספים בשל המצב הכלכלי של החברה התנודות בשכרה של המבוטחת נגזרו בין השאר ממספר ימי העבודה המשתנים. ביה"ד הגיע למסקנה כי בין המבוטחת לחברה שבבעלות בעלה התקיימו יחסי עובד – מעסיק על כל המשתמע, ובשל כך היא  זכאית לדמי אבטלה.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור. נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.

ביום 17 בספטמבר 2014 קבע ביה"ד האזורי לעבודה (ב"ל 29324-07-13) כי ריקי כהן (להלן: המבוטחת) הייתה עובדת שכירה אצל בעלה בעסק, ולפיכך היא זכאית לדמי אבטלה כחוק. זאת בניגוד לעמדת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) שקבע כי עבודתה של האישה הייתה בבחינת עזרה משפחתית מקובלת.

תמצית החוק

חוק הביטוח הלאומי קובע כי בן משפחה ייחשב כעובד שכיר בעסק משפחתי בתנאים מסוימים: עובד באופן סדיר, עבודתו חיונית ועוד.

ביה"ד הארצי לעבודה קבע הלכה פסוקה כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הם יחסי עובד – מעסיק, או שהעבודה שנעשתה היא בגדר עזרה משפחתית (פס"ד פייגלשטיק).

אותה קפידה מתבקשת גם בבחינת מהות היחסים שבין חברה משפחתית לבין עובד שהוא בן משפחה קרוב.

תמצית עובדתית של פסק הדין

• ביום 1/9/2007 החלה המבוטחת לעבוד כעובדת שכירה, כמזכירה ופקידה בחברה של בעלה.
• עקב קשיים כלכליים פוטרה יחד עם עובדים נוספים ב- 8/2012.
• למבוטחת לא היו סמכויות בחברה, לא היו לה מניות, והחברה שילמה בעבורה דמי ביטוח.
• המבוטחת עבדה מדי יום גם במשרד וגם בביתה.
• שכרה היה מושפע ממספר ימי העבודה שביצעה מדי חודש.

עמדת המל"ל

• לאור החקירה שבוצעה על ידי המל"ל נקבע תחילה כי המבוטחת הייתה עובדת עצמאית, כשותפה מלאה בעסק המשפחתי. במועד מאוחר, המל"ל שינה עמדתו וקבע כי יש לראות בעבודתה של המבוטחת כעזרה משפחתית מהטעמים שעבדה מדירתה הפרטית, גם ביום וגם בלילה, ההפקדות בחשבון הבנק לא תאמו את השכר המדווח, השכר שולם במזומן ולעתים לא היו הפקדות בבנק.
• המבוטחת העידה כי גם לאחר פיטוריה המשיכה לעבוד מהבית.
• בתלושי השכר לא הופרשו עבורה זכויות סוציאליות, היא לא קיבלה פיצויי פיטורין ולא פדיון חופשה.
• למרות הקשיים הכלכליים של החברה, חלה עלייה בשכרה בחודש אפריל 2012.

דיון והחלטה

ביה"ד נשען על מספר פסקי דין של בית הדין הארצי: "בפרשת כחלון" קבע ביה"ד כי עובד רשאי לוותר על חלק משכרו ואף על כולו אם הוא סבור שוויתור ימנע את הפסקת עבודתו בשל המצב הכלכלי הקשה של המעסיק. קל וחומר כאשר עובדת מועסקת בחברה שבבעלות בעלה. ויתור על שכר "גם אם הוא נובע ממניע משפחתי, מתוך רצון להקל על הקשיים של חברה שבבעלות בעלה, הוא טבעי ומובן ואינו גורע כלל ועיקר ממעמדה של המערערת כעובדת".

ביה"ד קיבל את עדותם של המבוטחת ושל בעלה שגרסתם נמצאה מהימנה ועקבית בעיניו: המבוטחת הייתה משולבת בעבודה, בביתה עבדה רק אם היה משהו דחוף.

עבודתה הייתה חיונית משום שהחברה גדלה והיו פרויקטים גדולים שדרשו פקידה ומשרדים באתר הבניה. המבוטחת פוטרה עם עובדים נוספים בשל המצב הכלכלי של החברה התנודות בשכרה של המבוטחת נגזרו בין השאר ממספר ימי העבודה המשתנים. ביה"ד הגיע למסקנה כי בין המבוטחת לחברה שבבעלות בעלה התקיימו יחסי עובד – מעסיק על כל המשתמע, ובשל כך היא  זכאית לדמי אבטלה.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה, אלמקייס, כהן – פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור. נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה.