ביום 22.4.2012 התקבל פס"ד צדוק ביבי ומור יוסף מרדכי (ע"מ 141/08 ו-142/08) העוסק בשומות שהוצאו למסעדה מזרחית על-פי מיטב השפיטה על בסיס חישוב תוצאה עסקית בלתי סבירה. חשוב לציין כי ספרי הנישומים לא נפסלו.

ראשית, מומלץ לקרוא את חלקו הראשון של פסק הדין האמור על-מנת להתרשם מדרכי עבודתו של פקיד השומה בשיתוף המחלקה הכלכלית בבואם לערוך שומות לעסקים (בקל"מ) בענף המזון בכלל ובמסעדות בפרט. בית המשפט מפרט את שיטות העבודה של המחלקה הכלכלית ברשות המיסים בכל הקשור לקניות הסמויות, השקילות בעסק, דרכי החישוב (שיעור החומר במנה, בקל"מ כמותי) ואופן הסקת המסקנות בידי פקיד השומה בבואו להגדיל את הכנסותיו החייבות של הנישום למרות שספריו קבילים.

תובנה ראשונה שבית המשפט מוציא תחת ידו היא  כי גם אם היה בידו של פקיד השומה לפסול את ספריו של הנישום ולא עשה כן (מכל סיבה שהיא) – הרי שנטל ההצדקה כי השומה שנקבעה על ידו עפ"י מיטב שפיטתו איננה מופרזת יוטל עדיין עליו (אף שלו פסל את הספרים, הנטל היה עובר אל הנישום).

הנישומים, בעזרתה של כלכלנית מטעמם, הצליחו למצוא פגמים מהותיים בשיטת העבודה ואופן החישוב של המחלקה הכלכלית , כגון: החישוב נסמך על ביקורת אחת ויחידה, לצורך השקילה של המנה נבחרה מנה אחת מכל סוג ללא מדגם מייצג שלהן (דבר שמנע בדיקת שונות בין המנות), החישוב נערך בשנת 2007 בעוד ששנות המס שנבדקו היו 2004-2005  לא נערכה השוואה למסעדות דומות באזור, לא הסתמכו על תדריך כלכלי של רשות המיסים, הפחת של חומרי המזון נקבע באופן שרירותי ולא מציאותי, לא התחשבו בהשלכת העונתיות על מחירי הרכישה של הבשר והירקות, התעלמו מהעובדה ששנת 2004 היה שנת פתיחת העסק אשר מטבע הדברים הוגשו מנות "גדולות" ע"מ לחדור לשוק לנוכח התחרות בסביבה וכן שעדיין לא ביססו מעמדם מול ספקי חומרי המזון. למרות כל האמור, בית המשפט קובע כי נטל ההצדקה של פקיד השומה במקרה כזה איננו מגלם חובה להציג "בסיס מדעי מדויק" עפ"י כל כללי הבדיקות הכלכליות המקובלות בעת עריכת מחקר סטטיסטי. מספיק שפקיד השומה יראה באמצעות "בדיקה סבירה העומדת במבחני היגיון מקובלים" (כפי שערכה הכלכלנית המלומדת של הרשות) כי התוצאה העסקית המשתקפת מספריו ודוחותיו של העסק היא בלתי סבירה. עפ"י פסה"ד  די בכך כי שיעור הרווח הגולמי שדווח ע"י הנישומים נמוך משמעותית מהשיעור המקובל בענף (או מהשיעור שנמצא בבדיקה) , כדי שפקיד השומה יהא רשאי לסטות מהשומה העצמית, ולהוציא שומה אחרת. דהיינו, נטל חובת ההצדקה בשלב הראשון של תהליך השומה איננו מחמיר ונוקשה. אולם, בכל הקשור לשלב השני של תהליך השומה, דהיינו-קביעת גובה השומה, ותשלום המס הנגזר ממנה (אשר פוגע ממש בקניינו של האדם – כך לדברי השופטת) – להיות מוקפדת יותר, ונטל חובת ההצדקה מצד פקיד השומה כבד הרבה יותר!!!.

ככל שפקיד השומה עמד בנטל דלעייל, יכולים הנישומים להעמיד שומה חלופית לעמדתם (הבנויה על תשתית ראייתית הנתמכת ספרי העסק וחו"ד מומחים) וזאת במסגרת נטל חובת הראייה או השכנוע המוטל עליהם להראות כי השומה שהוצאה להם עפ"י מיטב השפיטה אכן מופרזת. ואכן, הפגמים המהותיים שהציגו במהלך המשפט (למרות שאין בהצגתם עמידה מלאה בנטל חובת הראייה כאמור) הביאו את בית המשפט לקבוע בסופו של יום, על דרך האומדן, כי יש להקטין באופן משמעותי את השומה שקבע פקיד השומה בצו.

שומות מס רבות מוצאות ע"ב הפרשי הון בלתי מוסברים זאת גם כאשר לא נפסלים ספרי הנישום. לדעתנו, עפ"י הניתוח המתואר לעיל יתכן שעצם מציאת הפרשי הון יש בה כדי לאפשר הוצאת שומה ואולם יחוס ההכנסות לתקופות השונות וקביעת חבות המס בגינן,יהיו חייבים להיות נתמכים בחישוב מדויק המסביר את גובה ההכנסה לכל שנה וסיווגה וזאת ע"מ שפקיד השומה יעמוד בנטל חובת ההצדקה, כאמור לעיל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) יובל אבוחצירא ולרו"ח (משפטן) ישי חיבה  ממשרדנו