ביום 26/2/12 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בבקשת ערעור של המוסד לביטוח לאומי (רע"א 3961/10) נגד חברות ביטוח (סהר, אבנר) באשר לפרשנות ההסכם רב השנים בין המוסד לביטוח לאומי (להלן- המל"ל) לבין חברות הביטוח לתביעת פיצוי מצדשלישי על "גמלה" שמשלם המל"ל. להלן תמצית הפסק:

זכות השיבוב

בהתאם לסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, נקבע כי במקרים שבהם קמה חבות של המל"ל לשלם לנפגע גמלה, ובה בעת קמה חבות של צדשלישי לשלם לאותו נפגע בגין אותו מקרה, רשאי המל"ל לתבוע מן הצד השלישי פיצוי על הגמלה ששילם או שהוא עתיד לשלם.

בעבר נחתמה סדרה  של הסכמים בין המל"ל לבין חברות הביטוח בישראל ותכליתה הייתה להסדיר באופן חוזי את מערכת היחסים שבין המל"ל, המשלם גמלאות לנפגעי תאונות דרכים, לבין חברות הביטוח האחראיות לפיצוי הנפגעים, ובכך למנוע את ההתדיינויות המשפטיות שהיו נדרשות בכל עת שהמוסד היה חפץ להפעיל את זכותו לתבוע שיבוב.

בסעיף 3 בהסכם  נכתב: "שילם או משלם המוסד – על פי הוראות החוק – גימלאות לנפגע בתאונת דרכים…"

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים

האם הוראות ההסכם מקנות למל"ל את הזכות לדרוש מחברות הביטוח שיפוי בגין סכומים המועמדים לזכות נפגעים כ-"הלוואה עומדת" לרכישת רכב.

מהי "הלוואה עומדת" לרכישת רכב ?

הטבה שמוענקת למוגבל בניידות מכוח ה"הסכם בדבר גמלת ניידות" (להלן- הסכם הניידות) שנכרת בשנת 1977 בין המל"ל לבין מדינת ישראל. מכוח הוראות ההסכם, ההלוואה העומדת ניתנת למוגבל בניידות הרוכש רכב, לשם כיסוי המיסים (כולם או חלקם) החלים על רכב בעת רכישתו בפועל. ההלוואה העומדת מוענקת למוגבל בניידות באופן הבא:

המל"ל מעביר למכס את נתוני הזכאות של מוגבל בניידות וזה זוכה להנחה בחבות המס בעת שחרור הרכב מהמכס.

במקרים מסוימים, נדרש הזכאי להשיב את הלוואה (כשהיא מופחתת- לפי  שיטת חשוב המפורטת בהסכם הניידות).

המחלוקת

שלוש שאלות במחלוקת: האם הלוואה עומדת מהווה "גמלה" שהמל"ל "שילם או משלם" לנפגע בתאונת דרכים?

טיעוני המל"ל

ראשית- הלוואה עומדת מהווה "גמלה" לצורך ההסכם. הצדדים החילו משך שנים את הוראות ההסכם על תשלומים שונים אף שהם אינם עונים על הגדרת "גמלה", לפי ההסכם.

שנית: הראיות שהוגשו ע"י המל"ל לעניין דרך המימון של ההלוואה העומדת, מוכיחות כי אלה משולמות מתוך תקציב המל"ל, באופן שמקיים את דרישת ה"שילם או משלם" .

שלישית: התשלום הינו "לנפגע", אף שבפועל מדובר בהעברה ישירה למוכר הרכב.

במענה לטענת נגד של חברות הביטוח (ראה להלן) טוען המל"ל כי עד שנת 2002, לא ניתן היה לאמוד את החלקים היחסיים מתוך ההלוואות העומדות אשר צפוי היה, כי יוחזרו ממוגבל בניידות' ומשכך אין לייחס חשיבות לכך שהמוסד נמנע לאורך השנים, מלדרוש שיפוי.

טענות חברות הביטוח

ראשית – הלוואה עומדת אינה עונה להגדרה של "גמלה" שבהסכם, ולא ניתן להרחיב הגדרה זו בדרך של פרשנות, אף אם הצדדים החילו את הוראות ההסכם על תשלומים אחרים שאינם עונים להגדרה.

שנית- דרישת "שילם או משלם" אינה מתקיימת ביחס להלוואה עומדת, מאחר ואינה משולמת מתוך תקציב המל"ל.

שלישית – ההלוואה העומדת אינה משולמת לנפגע- אלא מנוכה על ידי המכס מסכום המס בעת רכישת הרכב.

כמו כן נטען כי המל"ל נמנע מלדרוש מחברות הביטוח שיפוי בגין הלוואות עומדות במשך קרוב ל-25 שנים. עובדה זו מלמדת כי הצדדים להסכם לא התכוונו להחיל את הוראות ההסכם על הלוואה עומדת.

דיון והחלטה

ביהמ"שדןארוכות בדיני חוזים, בהלכת אפרופים הידועה והשנויה במחלוקת ובתיקון סעיף 25(א) לחוק החוזים משנת 2011 (אשר כפי העולה מפסה"ד לא ממש תיקן את אי הוודאות ששררה בסעיף קודם לכן, אותה הוא בא לתקן).לא ניכנס ונדרש לכל הללו במבזק זה, שכן אין אנו עוסקים בכך. וכך קובע ביהמ"ש העליון:

"גמלה"- הגדרת המונח "גמלה" לצורך ההסכם תהא כהגדרת המונח "גמלה" לפי סעיף 82 (ב) לפקודת הנזיקין נוסח חדש. סעיף 82 (ב) מגדיר גמלה: "השווי הכספי של הגמלאות להוציא גמלה בעין שניתנו או שעתידות להינתן לפי חלק ב' לחוק הביטוח לאומי שענינו ביטוח נפגעי עבודה…". משאין הלוואות עומדות נכללות בפרק זה של החוק, הלוואה עומדת אינה גמלה לפי ההסכם. אף שיכול היה הפסק להסתיים כאן, ממשיך ביהמ"ש ומנתח:

"שילם או משלם" – בהתאם להסכם הניידות, אוצר המדינה משפה את המל"ל בגין סכומים שמוענקים לנפגעים כהלוואה עומדת, כך שבפועל אוצר המדינה הוא שמממן את סכומי ההלוואה העומדת והם אינם חלק מתקציב המל"ל.

המל"ל, לכל היותר מתווך או משמש ,,צינור" במשולש של אוצר המדינה, המכס והמוגבל בניידות.

מאחר והמל"ל לא שילם את ההלוואות מתוך תקציבו, הוא אינו זכאי לשיפוי.

"לנפגע" – "גם הטבה שניתנת למוגבל בניידות בעקיפין, בדרך של תשלום לצדשלישי, מהווה תשלום "לנפגע".

ביהמ"ש אינו מקבל את נימוק המל"ל לאי דרישת שיפוי לאורך 25 שנה, בקובעו כי אף אם נניח שהיה קושי לאמוד סכומי השבת ההלוואות העומדות, הרי שאף לא ניסיון אחד לדרישת שיבוב לאורך התקופה, מראה כי המל"ל כלל לא סבר שמגיע לו שיבוב כאמור.

התנהגות עקבית זו לאורך שנים רבות מלמדת על דעת הצדדים שבהסכם.

בסיכום: ביהמ"ש העליון דוחה את רשות הערעור של המל"ל וקובע מכמה סיבות שונות כמפורט לעייל, כי הלוואה עומדת לרכישת רכב אינה מזכה את המל"ל בדרישת שיבוב מחברות הביטוח.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י חיים חיטמן, רו"ח (משפטן) ישי חיבה ורו"ח אורנה צח (גלרט).