מבזק מס מספר 414 - 25.8.2011

ביום 18 באוגוסט 2011, התקבל בביהמ"ש העליון פס"ד בשני ערעורים: ע"א 8958/07 פ"ש ת"א 5 נגד שרל שבטון וע"א 8960/07 פ"ש כפר סבא נגד יעקב בן אריה.

פסה"דדןבשאלה האם פריסת מענק עקב פרישה, ע"פ סעיף 8(ג)(3) לפקודה לשנים שלאחר קבלת המענק, כשהמענק התקבל בידי נכה או עיוור הזכאי לפטור ממס ע"פ סעיף 9(5) לפקודה,  מזכה את הנישום בפטור ממס בכל שנות הפריסה או בשנה הראשונה בה התקבל המענק בלבד?

ביהמ"ש קובע בדעה אחת של שלושת שופטי ביהמ"ש העליון כי סעיף 8(ג)(3) מאפשר הסדר פריסה "מהותי" של מענק הפרישה, ככזה המשווה את מצבו של הנישום למצבם של נישומים שהיו מקבלים בפועל את מענק הפרישה פרוס על פני שנים כהכנסה פירותית, ולפיכך, במידה והנישום זכאי לפטור ע"פ סעיף 9(5) בשנות הפריסה, יהא המענק פטור ממס בשנות הפריסה. ובלשון ביהמ"ש:

"מכלול הנתונים שהובאו לעיל מוביל למסקנה, כי יש לפרש את סעיף 8(ג)((3 לפקודה בנוסחו הנוכחי, ככזה המאפשר פריסה ממשית ומהותית של ההכנסה שהתקבלה בידי המשיבים על דרך של מענקי פרישה – לשנים קדימה, תוך שמוחל עליה בכל אחת משנות הפריסה הפטור השנתי, שהמשיבים זכאים לו מכוח סעיף  9(5) לפקודה." (הדגשה אינה במקור א.א.ח.)

תוצאתו הברורה של פסק הדין הינו היכולת לראות בפריסת מענק הפרישה כפריסה מהותית ובכך לאפשר שימוש בפטורים, הפסדים וניכויים הרלוונטים לשנת הפריסה.

אולם מעבר לתוצאה זו קיימת קביעה מנהלית חוקתית אשר יש לתת עליה את הדעת.

הנושא קיבל את התייחסות כבוד השופט ח' מלצר תחת הכותרת:זה המקום לציין כי קיימות דוגמאות נוספות בהן הרשות "מנצלת" את הצורך של הנישום באישור ובכך מטילה עליו תנאים וסייגים שאינם במסגרת סמכויותיה המפורשות למתן האישור.

לדוגמא, סעיף 103ח קובע כללים ברורים להעברת וקיזוז הפסדים במיזוג.כללי המשפט החוקתי והמנהלי בהפעלת סמכויות המנהל.

סעיף 8(ג)(3) קובע בסיפא:

"..אולם רשאי המנהל, אם נתבקש על כך, להתיר חלוקה לתקופה אחרת לרבות לשנים הבאות, בתנאים שיקבע…." (הדגשה אינה במקור א.א.ח.)

בפסק הדין עולה השאלה, האם רשאי המנהל להתנות חלוקת הפטור קדימה בוויתורו של הנישום על הפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה?

לעמדת כבוד השופט מלצר, המשפט החוקתי והמשפט המינהלי קובעים כי התשובה לכך היא שלילית. התנאת תנאים ע"י המנהל הינה במהותה השתת מיסים באמצעות מעשי מנהל גרידא, ואינה בסמכות המנהל ע"פ סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה.

בהקשר ישיר לתניה הנדונה בסעיף 8(ג)(3), קובע ביהמ"ש, כי המנהל רשאי להתנות כאשר מענק הפרישה הוגדל מלאכותית על מנת להתאימו לתקרת הפטור בשנות הפריסה.

וקובע ביהמ"ש:

"…בגדרי המשפט המינהלי מקובל כי הסמכה ליתן פטור, הקלה, הנחה וכיוצא באלה, משמעותה אף ליתן אותם גם במקצת או בתנאים …ואולם נפסק כי אין בכך כדי להתיר פגיעה בזכויות אדם (המצריכה הסדרה מפורשת(, או בעלויות כספיות שלא נזכרו במפורש בחיקוק הרלבנטי."

ביהמ"ש מציב בפני המנהל רף של כללי מינהל תקין בהם עליו לעמוד. רף זה משמעותו כי על המנהל נאסר להטיל מס במישרין או בעקיפין, כתנאי למתן אישור במידה והחוק אינו מסמיכו לכך במפורש.

לאור פסיקה זו, על רשות המיסים לתקן לאלתר את ט' 116ג "בקשה לפריסה על – פי סעיף 8(ג) לפקודת מס הכנסה" ולמחוק את הפסקה הבאה:

"ידוע לי כי פריסת ההכנסה היא לצרכי חישוב המס בלבד וכי לא אהיה רשאי לקזז כנגד סכום ההכנסה שנפרס, ניכויים ו/או פטורים כלשהם למעט ניכוי או פטור המגיעים כחוק בשנת המס בה נתקבלה ההכנסה אותה אני מבקש לפרוסבהתאם לקביעת ביהמ"ש, ע"פ כללי מינהל תקין, המנהל לא יתנה מתן אישור המיזוג בוויתור  החברות המתמזגות על הפסדים או קיזוזם בתקופה העולה על הנקבע בחוק.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ורו"ח (משפטן) ישי כהן ממשרדנו."

ביום 18 באוגוסט 2011, התקבל בביהמ"ש העליון פס"ד בשני ערעורים: ע"א 8958/07 פ"ש ת"א 5 נגד שרל שבטון וע"א 8960/07 פ"ש כפר סבא נגד יעקב בן אריה.

פסה"דדןבשאלה האם פריסת מענק עקב פרישה, ע"פ סעיף 8(ג)(3) לפקודה לשנים שלאחר קבלת המענק, כשהמענק התקבל בידי נכה או עיוור הזכאי לפטור ממס ע"פ סעיף 9(5) לפקודה,  מזכה את הנישום בפטור ממס בכל שנות הפריסה או בשנה הראשונה בה התקבל המענק בלבד?

ביהמ"ש קובע בדעה אחת של שלושת שופטי ביהמ"ש העליון כי סעיף 8(ג)(3) מאפשר הסדר פריסה "מהותי" של מענק הפרישה, ככזה המשווה את מצבו של הנישום למצבם של נישומים שהיו מקבלים בפועל את מענק הפרישה פרוס על פני שנים כהכנסה פירותית, ולפיכך, במידה והנישום זכאי לפטור ע"פ סעיף 9(5) בשנות הפריסה, יהא המענק פטור ממס בשנות הפריסה. ובלשון ביהמ"ש:

"מכלול הנתונים שהובאו לעיל מוביל למסקנה, כי יש לפרש את סעיף 8(ג)((3 לפקודה בנוסחו הנוכחי, ככזה המאפשר פריסה ממשית ומהותית של ההכנסה שהתקבלה בידי המשיבים על דרך של מענקי פרישה – לשנים קדימה, תוך שמוחל עליה בכל אחת משנות הפריסה הפטור השנתי, שהמשיבים זכאים לו מכוח סעיף  9(5) לפקודה." (הדגשה אינה במקור א.א.ח.)

תוצאתו הברורה של פסק הדין הינו היכולת לראות בפריסת מענק הפרישה כפריסה מהותית ובכך לאפשר שימוש בפטורים, הפסדים וניכויים הרלוונטים לשנת הפריסה.

אולם מעבר לתוצאה זו קיימת קביעה מנהלית חוקתית אשר יש לתת עליה את הדעת.

הנושא קיבל את התייחסות כבוד השופט ח' מלצר תחת הכותרת:זה המקום לציין כי קיימות דוגמאות נוספות בהן הרשות "מנצלת" את הצורך של הנישום באישור ובכך מטילה עליו תנאים וסייגים שאינם במסגרת סמכויותיה המפורשות למתן האישור.

לדוגמא, סעיף 103ח קובע כללים ברורים להעברת וקיזוז הפסדים במיזוג.כללי המשפט החוקתי והמנהלי בהפעלת סמכויות המנהל.

סעיף 8(ג)(3) קובע בסיפא:

"..אולם רשאי המנהל, אם נתבקש על כך, להתיר חלוקה לתקופה אחרת לרבות לשנים הבאות, בתנאים שיקבע…." (הדגשה אינה במקור א.א.ח.)

בפסק הדין עולה השאלה, האם רשאי המנהל להתנות חלוקת הפטור קדימה בוויתורו של הנישום על הפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה?

לעמדת כבוד השופט מלצר, המשפט החוקתי והמשפט המינהלי קובעים כי התשובה לכך היא שלילית. התנאת תנאים ע"י המנהל הינה במהותה השתת מיסים באמצעות מעשי מנהל גרידא, ואינה בסמכות המנהל ע"פ סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה.

בהקשר ישיר לתניה הנדונה בסעיף 8(ג)(3), קובע ביהמ"ש, כי המנהל רשאי להתנות כאשר מענק הפרישה הוגדל מלאכותית על מנת להתאימו לתקרת הפטור בשנות הפריסה.

וקובע ביהמ"ש:

"…בגדרי המשפט המינהלי מקובל כי הסמכה ליתן פטור, הקלה, הנחה וכיוצא באלה, משמעותה אף ליתן אותם גם במקצת או בתנאים …ואולם נפסק כי אין בכך כדי להתיר פגיעה בזכויות אדם (המצריכה הסדרה מפורשת(, או בעלויות כספיות שלא נזכרו במפורש בחיקוק הרלבנטי."

ביהמ"ש מציב בפני המנהל רף של כללי מינהל תקין בהם עליו לעמוד. רף זה משמעותו כי על המנהל נאסר להטיל מס במישרין או בעקיפין, כתנאי למתן אישור במידה והחוק אינו מסמיכו לכך במפורש.

לאור פסיקה זו, על רשות המיסים לתקן לאלתר את ט' 116ג "בקשה לפריסה על – פי סעיף 8(ג) לפקודת מס הכנסה" ולמחוק את הפסקה הבאה:

"ידוע לי כי פריסת ההכנסה היא לצרכי חישוב המס בלבד וכי לא אהיה רשאי לקזז כנגד סכום ההכנסה שנפרס, ניכויים ו/או פטורים כלשהם למעט ניכוי או פטור המגיעים כחוק בשנת המס בה נתקבלה ההכנסה אותה אני מבקש לפרוסבהתאם לקביעת ביהמ"ש, ע"פ כללי מינהל תקין, המנהל לא יתנה מתן אישור המיזוג בוויתור  החברות המתמזגות על הפסדים או קיזוזם בתקופה העולה על הנקבע בחוק.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ורו"ח (משפטן) ישי כהן ממשרדנו."

בפסק דינו בפרשת שרל שבטון קבע בית המשפט העליון כי פריסת פיצויי פרישה (פיצויי פיטורין) לשנות המס שלאחר השנה בה התקבלו הפיצויים, הנעשית מכוח סעיף 8(ג)(3) לפקודה, הינה פריסה מהותית ודינה כהעתקת חלק ההכנסה לשנות המס שבפריסה. בנסיבות העניין, הכריע בית המשפט כי הנישום זכאי לפטור מכוח סעיף 9(5) לפקודה – "פטור לנכה" – בכל שנה משנות הפריסה.

בהכרעה זו באה לקיצה מחלוקת רבת שנים בין נישומים ובין רשויות המס בדבר טיבה של הפריסה מכוח סעיף 8(ג)(3) לפקודה. להכרעת בית המשפט נודעת חשיבות ומשמעות גם בהקשרים נוספים ובהם במישור המיסוי הבינלאומי.

בית המשפטדןבסוגיית מהותם של פיצויי הפרישה, סוגיה הנדונה אף היא משך שנים רבות. מדברי השופטים ניכר כי הם ערים לצורך שבהכרעה ברורה בדבר אופים של פיצויי פרישה, ויחד עם זאת, בסופו של דבר לא סטה בית המשפט מהלכת כבלי ציון שלפיה פיצויי הפיטורין הינם הכנסה פירותית בידי העובד אף שאין לסווגם כהכנסת עבודה.

קביעה זו היא בוודאי בעלת משמעות רבה במישור המיסוי הבינלאומי נוכח כללי המקור הקבועים בפקודה ובאמנות.

ניקח לדוגמא נישום אשר קיבל פיצויי פיטורין בשנת המס ובקש פריסת החלק החייב במס לשנים הבאות. אם באחת משנות הפריסה חדל להיות תושב ישראל (הפך ל"תושב חוץ"), האם יחוב במס בישראל בגין חלק הפיצויים המיוחס לשנה זו? ומהו מקור החיוב?

בהעדר יכולת לסווג את הפיצויים למקור מוגדר, לא יחולו הוראות סעיף 4א לפקודה ועל כן ניתן לטעון שאין כלל מקור הקובע כי ההכנסה הופקה בישראל.מהאמור יוצא כי במצבים של קבלת פיצויי פרישה בסמוך להגירה מישראל או חזרה לישראל לאחר שנות עבודה מחוץ לישראל, יש מקום לבחון את  סביר כי רשויות המס ינסו לקשר בין מקום הפקת הכנסת העבודה בשנות עבודתו של הנישום (ישראל) למקום הפקת פיצויי הפיטורין המשולמים בגין אותן שנות עבודה, אם כי קישור כזה אינו נקי מספקות פרשניים. זאת ועוד, אמנות רבות כוללות סעיף מיוחד בדבר מיסוי "הכנסה אחרת", שלפיו הכנסה שאינה באה בגדר הסעיפים האחרים תחויב במס רק במדינת המושב של מקבלה (למעט במקרים חריגים שנקבעו). כך לדוגמא: ס' 24  לאמנה בין ישראל והולנד, סעיף 21 לאמנה בין ישראל ושוויץ וסעיף 22 לאמנה בין ישראל וספרד. לו היה הנישום הופך לתושב מדינת אמנה כזו בוודאי שיכול היה לטעון שישראל אינה רשאית לחייבו במס בישראל.

נדגיש כי סוגית החיוב במס הינה סוגיה נפרדת מחובת הגשת דוח שנתי לשנים שבפריסה הקבועה בתקנות מ"ה (פטור מהגשת דין וחשבון), התשמ"ח-1988. סביר כי הנישום יחויב להגיש דוח לכל שנה בפריסה ואולם אין מניעה כי ידווח כתושב חוץ וידווח על התקבול כתקבול שאינו בר מיסוי בישראל. בהקשר זה נזכיר את קביעתו של השופט מלצר, לפיה הסמכת המנהל להתנות פריסה לשנים הבאות "בתנאים שיקבע" אינה מאפשרת לו להתנות הפריסה בוויתור על פטור ממס הניתן לנישום מכוח סעיף 9(5) לפקודה. התניה כזו, כך נקבע, לוקה בחריגה מסמכות, בהפליה פסולה ואינה עומדת בדרישות הסבירות והמידתיות.

הוא הדין אף בענייננו, לדעתנו המנהל אינו רשאי להתנות פריסה לשנים הבאות בכך שהנישום לא יטען בשנים אלו כי אינו תושב ישראל וכי התקבול אינו בר מיסוי בישראל, בהתבסס על הוראות דין אחר (כפי שהוסבר לעיל, לקונה בסעיף 4א לפקודה או מכוח אמנת מס).סוגית חבות המס בישראל בגין הפיצויים בכלל ובגין פיצויים שנפרסו בפרט.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד לילך אשרוב – רובין ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ממשרדנו

בפסק דינו בפרשת שרל שבטון קבע בית המשפט העליון כי פריסת פיצויי פרישה (פיצויי פיטורין) לשנות המס שלאחר השנה בה התקבלו הפיצויים, הנעשית מכוח סעיף 8(ג)(3) לפקודה, הינה פריסה מהותית ודינה כהעתקת חלק ההכנסה לשנות המס שבפריסה. בנסיבות העניין, הכריע בית המשפט כי הנישום זכאי לפטור מכוח סעיף 9(5) לפקודה – "פטור לנכה" – בכל שנה משנות הפריסה.

בהכרעה זו באה לקיצה מחלוקת רבת שנים בין נישומים ובין רשויות המס בדבר טיבה של הפריסה מכוח סעיף 8(ג)(3) לפקודה. להכרעת בית המשפט נודעת חשיבות ומשמעות גם בהקשרים נוספים ובהם במישור המיסוי הבינלאומי.

בית המשפטדןבסוגיית מהותם של פיצויי הפרישה, סוגיה הנדונה אף היא משך שנים רבות. מדברי השופטים ניכר כי הם ערים לצורך שבהכרעה ברורה בדבר אופים של פיצויי פרישה, ויחד עם זאת, בסופו של דבר לא סטה בית המשפט מהלכת כבלי ציון שלפיה פיצויי הפיטורין הינם הכנסה פירותית בידי העובד אף שאין לסווגם כהכנסת עבודה.

קביעה זו היא בוודאי בעלת משמעות רבה במישור המיסוי הבינלאומי נוכח כללי המקור הקבועים בפקודה ובאמנות.

ניקח לדוגמא נישום אשר קיבל פיצויי פיטורין בשנת המס ובקש פריסת החלק החייב במס לשנים הבאות. אם באחת משנות הפריסה חדל להיות תושב ישראל (הפך ל"תושב חוץ"), האם יחוב במס בישראל בגין חלק הפיצויים המיוחס לשנה זו? ומהו מקור החיוב?

בהעדר יכולת לסווג את הפיצויים למקור מוגדר, לא יחולו הוראות סעיף 4א לפקודה ועל כן ניתן לטעון שאין כלל מקור הקובע כי ההכנסה הופקה בישראל.מהאמור יוצא כי במצבים של קבלת פיצויי פרישה בסמוך להגירה מישראל או חזרה לישראל לאחר שנות עבודה מחוץ לישראל, יש מקום לבחון את  סביר כי רשויות המס ינסו לקשר בין מקום הפקת הכנסת העבודה בשנות עבודתו של הנישום (ישראל) למקום הפקת פיצויי הפיטורין המשולמים בגין אותן שנות עבודה, אם כי קישור כזה אינו נקי מספקות פרשניים. זאת ועוד, אמנות רבות כוללות סעיף מיוחד בדבר מיסוי "הכנסה אחרת", שלפיו הכנסה שאינה באה בגדר הסעיפים האחרים תחויב במס רק במדינת המושב של מקבלה (למעט במקרים חריגים שנקבעו). כך לדוגמא: ס' 24  לאמנה בין ישראל והולנד, סעיף 21 לאמנה בין ישראל ושוויץ וסעיף 22 לאמנה בין ישראל וספרד. לו היה הנישום הופך לתושב מדינת אמנה כזו בוודאי שיכול היה לטעון שישראל אינה רשאית לחייבו במס בישראל.

נדגיש כי סוגית החיוב במס הינה סוגיה נפרדת מחובת הגשת דוח שנתי לשנים שבפריסה הקבועה בתקנות מ"ה (פטור מהגשת דין וחשבון), התשמ"ח-1988. סביר כי הנישום יחויב להגיש דוח לכל שנה בפריסה ואולם אין מניעה כי ידווח כתושב חוץ וידווח על התקבול כתקבול שאינו בר מיסוי בישראל. בהקשר זה נזכיר את קביעתו של השופט מלצר, לפיה הסמכת המנהל להתנות פריסה לשנים הבאות "בתנאים שיקבע" אינה מאפשרת לו להתנות הפריסה בוויתור על פטור ממס הניתן לנישום מכוח סעיף 9(5) לפקודה. התניה כזו, כך נקבע, לוקה בחריגה מסמכות, בהפליה פסולה ואינה עומדת בדרישות הסבירות והמידתיות.

הוא הדין אף בענייננו, לדעתנו המנהל אינו רשאי להתנות פריסה לשנים הבאות בכך שהנישום לא יטען בשנים אלו כי אינו תושב ישראל וכי התקבול אינו בר מיסוי בישראל, בהתבסס על הוראות דין אחר (כפי שהוסבר לעיל, לקונה בסעיף 4א לפקודה או מכוח אמנת מס).סוגית חבות המס בישראל בגין הפיצויים בכלל ובגין פיצויים שנפרסו בפרט.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד לילך אשרוב – רובין ולרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ממשרדנו

ביטוח אבטלה נועד להגן על שכירים שהעסקתם חדלה, הפכו למובטלים ולא מצאו עבודה אחרת. עובד שהתפטר ימתין 90 ימים עד שיהיה זכאי לדמי אבטלה.

הזכאות לדמי אבטלה בחופשה ללא תשלום מרצון מכוח חוק עבודת נשים נדונה ביום 21 באוגוסט 2011  בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (ב"ל 27515-05-10) בתביעה של גב' דורית רבניאן (להלן: "המבוטחת").

רקע עובדתי

המבוטחת עובדת בעיריית ירושלים כ-15 שנים. לאחר חופשת הלידה היא יצאה לחופשה ללא תשלום (להלן: "חל"ת") באישור המעסיק על מנת לטפל בבנה שנולד לאחר סדרת טיפולים קשים (ולא על מנת לעבוד בעבודה אחרת), וחזרה לעבודתה לאחר כחמישה חודשים.

לטענת המבוטחת, נמסר לה במוקד הטלפוני של המוסד לביטוח הלאומי (להלן: "המל"ל") כי תהיה זכאית לדמי אבטלה לאחר 90 הימים הראשונים, וכי עליה להתייצב בלשכת התעסוקה. המבוטחת התייצבה בלשכת התעסוקה ולא הוצעה לה עבודה.

תביעת המבוטחת לדמי אבטלה נדחתה מאחר ולטענת המל"ל לא נותקו יחסי העבודה.

דיון והחלטה

הגדרת "מובטל" בס' 163(א) לחוק: "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה… והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת… ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה…".

מטרת ביטוח אבטלה, לדעת בית הדין, היא לאפשר לעובדים אשר נפלטו ממעגל העבודה בעל כורחם, להתקיים בכבוד עד שייקלטו במקום עבודה חדש, וכן למי ש"הייתה הצדקה" להפסקת עבודתו מרצונו.

בית הדין הגיע למסקנה כי הצדק עם המל"ל לאור תכלית החוק. מבוטחת בחל"ת, שאליו יצאה מרצונה כדי לטפל בילד שנולד לה אינה "מובטלת", אלא מקדישה את כל זמנה לטיפול בתינוק בלי לחשוש מפיטורים. החופשה אינה בתשלום ואינה "נכפית" על העובדת.

המבוטחת טענה בבית הדין שהמל"ל הודיע לה בכתב על זכאותה לדמי האבטלה. בעניין זה שלל בית הדין את טענת ההסתמכות כיוון שמיד לאחר המכתב האוטומטי המאשר את הגמלה, נשלח מכתב ידני שדוחה את התביעה לדמי האבטלה וכך גם הובהר לה בעל פה.

לסיכום – ככלל, נשים לאחר לידה שיצאו לחל"ת מכוח חוק עבודת נשים כדי לטפל בתינוק, אינן מובטלות שמחפשות עבודה ולכן אינן זכאיות לדמי אבטלה.

לפיכך, אישה לאחר לידה אשר מעוניינת לקבל דמי אבטלה צריכה לבחון את אפשרות ההתפטרות (תוך שקילת אובדן זכויותיה והסיכוי לחזור למעגל העבודה). לעניין זה נציין כי במידה והעובדת הודיעה על התפטרותה לאחר הלידה, או במהלך חופשת הלידה או בחל"ת, ייספרו 90 ימי השלילה של דמי האבטלה מיום ההודעה ובכפוף לאישור המעסיק על מועד ניתוק יחסי העבודה.

לאור האמור, מומלץ לעובדת שהחליטה על התפטרותה, להודיע על התפטרותה לפני תחילת חופשת הלידה, כך שמיד עם גמר הזכאות של חופשת הלידה תהיה זכאית לתבוע דמי אבטלה, בכפוף להתייצבותה בלשכת התעסוקה והתנאים הרלוונטיים לזכאות לגמלה.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי כהן.

ביטוח אבטלה נועד להגן על שכירים שהעסקתם חדלה, הפכו למובטלים ולא מצאו עבודה אחרת. עובד שהתפטר ימתין 90 ימים עד שיהיה זכאי לדמי אבטלה.

הזכאות לדמי אבטלה בחופשה ללא תשלום מרצון מכוח חוק עבודת נשים נדונה ביום 21 באוגוסט 2011  בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (ב"ל 27515-05-10) בתביעה של גב' דורית רבניאן (להלן: "המבוטחת").

רקע עובדתי

המבוטחת עובדת בעיריית ירושלים כ-15 שנים. לאחר חופשת הלידה היא יצאה לחופשה ללא תשלום (להלן: "חל"ת") באישור המעסיק על מנת לטפל בבנה שנולד לאחר סדרת טיפולים קשים (ולא על מנת לעבוד בעבודה אחרת), וחזרה לעבודתה לאחר כחמישה חודשים.

לטענת המבוטחת, נמסר לה במוקד הטלפוני של המוסד לביטוח הלאומי (להלן: "המל"ל") כי תהיה זכאית לדמי אבטלה לאחר 90 הימים הראשונים, וכי עליה להתייצב בלשכת התעסוקה. המבוטחת התייצבה בלשכת התעסוקה ולא הוצעה לה עבודה.

תביעת המבוטחת לדמי אבטלה נדחתה מאחר ולטענת המל"ל לא נותקו יחסי העבודה.

דיון והחלטה

הגדרת "מובטל" בס' 163(א) לחוק: "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה… והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת… ולשכת שירות התעסוקה לא הציעה לו עבודה…".

מטרת ביטוח אבטלה, לדעת בית הדין, היא לאפשר לעובדים אשר נפלטו ממעגל העבודה בעל כורחם, להתקיים בכבוד עד שייקלטו במקום עבודה חדש, וכן למי ש"הייתה הצדקה" להפסקת עבודתו מרצונו.

בית הדין הגיע למסקנה כי הצדק עם המל"ל לאור תכלית החוק. מבוטחת בחל"ת, שאליו יצאה מרצונה כדי לטפל בילד שנולד לה אינה "מובטלת", אלא מקדישה את כל זמנה לטיפול בתינוק בלי לחשוש מפיטורים. החופשה אינה בתשלום ואינה "נכפית" על העובדת.

המבוטחת טענה בבית הדין שהמל"ל הודיע לה בכתב על זכאותה לדמי האבטלה. בעניין זה שלל בית הדין את טענת ההסתמכות כיוון שמיד לאחר המכתב האוטומטי המאשר את הגמלה, נשלח מכתב ידני שדוחה את התביעה לדמי האבטלה וכך גם הובהר לה בעל פה.

לסיכום – ככלל, נשים לאחר לידה שיצאו לחל"ת מכוח חוק עבודת נשים כדי לטפל בתינוק, אינן מובטלות שמחפשות עבודה ולכן אינן זכאיות לדמי אבטלה.

לפיכך, אישה לאחר לידה אשר מעוניינת לקבל דמי אבטלה צריכה לבחון את אפשרות ההתפטרות (תוך שקילת אובדן זכויותיה והסיכוי לחזור למעגל העבודה). לעניין זה נציין כי במידה והעובדת הודיעה על התפטרותה לאחר הלידה, או במהלך חופשת הלידה או בחל"ת, ייספרו 90 ימי השלילה של דמי האבטלה מיום ההודעה ובכפוף לאישור המעסיק על מועד ניתוק יחסי העבודה.

לאור האמור, מומלץ לעובדת שהחליטה על התפטרותה, להודיע על התפטרותה לפני תחילת חופשת הלידה, כך שמיד עם גמר הזכאות של חופשת הלידה תהיה זכאית לתבוע דמי אבטלה, בכפוף להתייצבותה בלשכת התעסוקה והתנאים הרלוונטיים לזכאות לגמלה.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט), חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי כהן.