אתמול (12.5.2003) ניתן על ידי בית המשפט העליון פסק דין בעניין "קלס", הדן בזכותם של בני זוג לבחור בחישוב מס נפרד על הכנסותיהם, למרות לשון החוק בסעיף 66(ד). ביהמ"ש דן בסוגיה האם ההנחיות בסעיף 66(ד) לפיהן לא תינתן הזכות לחישוב מס נפרד לבני זוג אשר קיימת תלות בין הכנסותיהם על פי הקריטריונים הקבועים בסעיף, באות בגדר "חזקה חלוטה" או שהן ניתנות לסתירה במידה ואין ביישומן הגשמת תכלית החקיקה.

במקרה דנן, בני הזוג עבדו באותה החברה, בה בן הזוג מחזיק יותר מ- 10% מן הזכויות בחברה. בני הזוג תבעו כי יבוצע חישוב נפרד על הכנסתם, אולם פקיד השומה סרב לתביעה מן הנימוק שסעיף 66(ד)(2) קובע בין השאר כי, במידה והכנסת בן הזוג נובעת מחברה בה לבן הזוג השני 10% מן הזכויות בה, לא יראו בהכנסת בן הזוג מהחברה כאמור, כהכנסה שבאה ממקור בלתי תלוי בבן הזוג השני. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה, וקבע כי הוראות הסעיף באות בגדר "חזקות חלוטות".

בית המשפט העליון, בקבלו את הערעור, צועד צעד אחד קדימה בפרשנות בתי המשפט בהקשר למהות הכלכלית ותכלית החקיקה, וקובע כי לשון החוק בצמד המילים "לא יראו" בסעיף 66(ד) היא נייטרלית. ובלשון בית המשפט: "אין הוא אומר "לא יראו באופן מוחלט" או "לא יראו אלא אם הוכח אחרת"… מכאן שלשון הסעיף היא נייטרלית בעניין זה וסובלת את שתי הפרשנויות."

באומרו כן, סולל בית המשפט העליון את הדרך לפרשנות אשר תוביל לדעתו להגשמת תכלית החקיקה, ובעניין זה – מניעת הפחתת מס בלתי נאותה על ידי חלוקת הכנסות בין בני זוג. לדברי כב' השופטת שטרסברג כהן, "חזקה היא שתכליתו של החוק היא להגשים צדק" ולפיכך קובעת "כי אין להפעיל חזקה שבחוק מקום בו ניתן לנישום להוכיח את המצב לאשורו". הושב הדיון לפקיד השומה לבחינת התלות כאשר "מחסום" החזקות הוסר..

מבחינה מהותית מוסיף ביהמ"ש העליון לבנה נוספת בבניין כללי פרשנות החקיקה, ומעמיד שוב את עניין הגשמת תכלית החקיקה לפני לשון החוק הדווקנית