בתאריך 18.07.2006 ניתן בביהמ"ש המחוזי ע"י השופט מגן אלטוביה פס"ד תקדימי בעניין פרופ' בז'ה. בפס"ד נדונה שאלת פרשנותו של סעיף 5(1) לפקודה בטרם תיקונו בתיקון 132, כשהמחלוקת נסובה סביב הכנסתם של המערערים, אנשי סגל אקדמי באוניברסיטאות בישראל, אשר הופקה בחו"ל מעיסוקם שם בתקופת שנת שבתון, האם יש לראות בהכנסה זו הכנסה ממשלח יד שבדרך כלל הם עוסקים בו בישראל.
פס"ד זה הינו שלב נוסף בסאגה המתנהלת בביהמ"ש בתיקים אלו. נזכיר כי ב- 2002 קבע ביהמ"ש המחוזי בתיקים טאומן ובז'ה כי אי התקנת התקנות מכוח סעיף 67א' לעניין הפעלת סעיף 5(1)) לפקודה, משמעה כי תיקון סעיף 5(1) (הנוגע להשוואת מעמדו של שכיר לעניין הסעיף למעמדו של בעל משלח יד) לא נכנס לתוקף ומשום כך, רק משום היותם של המערערים שכירים אין להחיל בעניינם את הוראות סעיף 5(1). ערעור המדינה בבהמ"ש העליון על פס"ד התקבל עם פסיקת העליון הוחזר הדיון לביהמ"ש המחוזי לדיון מהותי בסוגיית ההכנסות שבמחלוקת.
ביהמ"ש מנתח את התפתחות החקיקה שנעשתה לאורך השנים בכל הנוגע לסעיף 5(1) ובנוסף בהתאם לתכליתו של סעיף 5 בכלל:"תכלית סעיף 5 לתחם את עיקרון הזיקה הטריטוריאלית ולא ליצור זיקה פרסונאלית מנותקת.כל עוד יש קשר סיבתי בין מנגנון ייצור ההכנסה המצוי בישראל לבין ההכנסה המופקת בחו"ל, יראו אותה כמופקת בישראל" ביהמ"ש מגיע למסקנה כי בדומה לעסק בחו"ל, לגביו דורש המחוקק בסעיף 5(1) כי השליטה בו וניהולו מופעלים בישראל על מנת שיחויב במס בישראל, כך גם לגבי משלח יד הדרישה לצורך חיוב בישראל לגבי משלח יד היא: "שבדרך כלל הוא עוסק בו בישראל" מבטאת את הצורך בקיומה של זיקה של ההכנסה בחו"ל אל מקור מפיק ההכנסה בישראל כפועל יוצא, הכנסות שכיר בחו"ל מאותו משלח יד בו הוא עוסק בישראל ימוסו כחייבות במס בישראל בהתאם לסעיף 5(1) אך ורק אם קיימת זיקה של מקור הכנסת השכיר, קרי, המעביד לישראל. יתרה מזו, קובע בהמ"ש: "גם אם אניח כי המערערים עיסוקם בחו"ל זהה לזה בישראל, בהעדר זיקה בין הכנסתם בחו"ל למקור הכנסתם בישראל, אין מקום לתחולת סעיף 5(1)."
ערעורם של כל הנישומים התקבל פס"ד מהווה פסיקה חדשנית בניתוח המיסוי הטריטוריאלי / פרסונאלי בכלל וסעיף 5(1) בפרט, ואף כי שיטת המיסוי הפכה עם תיקון 132 (01.01.2003 ואילך) לפרסונלית, כך שההשלכות הישירות של פס"ד נתמעטו מאוד, אין ספק כי עוד ידובר רבות בפס"ד זה.