בהחלטת מיסוי שפורסמה לפני מספר ימים נקבעו מספר הוראות או עמדות הקשורות לשינוי מקום המושב לצורכי מס של חברה זרה ממדינה זרה אחת למדינה זרה אחרת. מבלי להיכנס לעומקה של התשתית העובדתית, נציין כי מדובר בחברה זרה (להלן: "החברה הזרה") תושבת מדינה לא גומלת (אין לישראל אמנת מס עמה) הנמצאת בבעלות של חברה ישראלית. החברה הזרה שינתה את מקום מושבה למדינה זרה אחרת שהיא מדינה גומלת, זאת לקראת הנפקתה בעתיד.
להלן בקצרה ההחלטות שניתנו ושאלות שעשויות להתעורר במקרים אחרים עם נסיבות קצת שונות:

1. ראשית, נקבע כי העתקת מקום המושב של החברה הזרה אינו מהווה מכירה רעיונית של מניות החברה הזרה (על ידי החברה הישראלית) ואינו מהווה אירוע מס בישראל באופן כללי.יחד עם זאת, הבסיס לקביעה זו נשען על כך שלא קיים אירוע מס באף אחת מהמדינות הזרות, וכי זכות המיסוי של ישראל אינה משתנה לרעה בעקבות המהלך. ומה אם זכות המיסוי בישראל כן הייתה נפגעת? האם אז היה ניתן לקבוע שחל אירוע מס בישראל, וזאת ללא בסיס חוקי המאפשר קביעה שכזו? לדעתנו לא.
2. בכל הנוגע לאפשרות של מכירה רעיונית של מניות החברה הזרה (על ידי החברה הישראלית המחזיקה בה), נציין כי קביעה זו של החלטת המיסוי עומדת בקנה אחד עם הוראות הפקודה, ואולם, היא לא צריכה להיות מותנית כלל בהיעדר אירוע מס במדינות הזרות. החלת אירוע מכירה רעיונית בקשר עם שינוי מקום מושב קבועה בסעיף 100א לפקודה (מס יציאה), והוא נקבע רק מקום שתושב ישראל משנה את מקום מושבו למדינה זרה, ולא בשום מקרה אחר (ראה מבזקנו מספר 583 בעניין דומה).
3. נקבע בהחלטת המיסוי כי לא חל אירוע מס הקשור עם תחולת הוראות סעיף 75ב לפקודה (חנ"ז), אולם בנסיבות אחרות יכול היה שינוי מקום המושב להקים טענה לאירוע מס. כך למשל – אם מדובר בהעתקת מקום המושב ממדינה גומלת א' למדינה ב', ובעקבות מעבר כאמור הייתה נקבעת מכירה רעיונית של נכסי החברה במדינה א' (ורווח הון באותה מדינה), האם אז יחול דיבידנד רעיוני לבעל השליטה? טענה שכזו אינה נקייה מספקות:

• ראשית, כלל לא בטוח שיש להחיל את דיני המס במדינת המושב הקודמת, וייתכן שיש לבחון את אירועי המס במדינת המושב הקיימת בתום שנת המס (החלטת המיסוי נקטה בגישה נגדית);
• בהתייחס להגדרת דיני המס החלים (ביחס למדינה גומלת), לדעתנו יש לגזור גזירה שווה כך: רווח הון "אמיתי" (ממימוש בפועל) שהוא פטור במדינה הגומלת עדיין נחשב לרווח הון לעניין חנ"ז, מאידך ניתן לטעון כי רווח הון שאינו "אמיתי" (כגון רווח רעיוני בשינוי תושבות כאמור) גם אם חוייב במדינה הגומלת, לא מן הנמנע כי אינו רווח הון לעניין חנ"ז.

4. החלטת המיסוי משמרת את זכות המיסוי של רשות המסים בעניין חנ"ז כאילו מדינת המושב החדשה היא מדינה לא גומלת (בניגוד למצב העובדתי) גם לשנים הבאות. להערכתנו דובר בפשרה במסגרת כלל הסוגיות נשוא החלטת המיסוי, אך אין ללמוד ממנה על הדין החל במקרים אחרים, שכן הוראה זו מנוגדת להוראות סעיף 75ב לפקודה. ואם בכל זאת  נקבל מנגנון לפיו מאפייניה של החברה נשמרים גם לאחר המעבר, נטען למשל כי בעת מעבר ממדינה בעלת שיעור מס של 20% למדינה בה שיעור המס הינו 12% למשל, עדיין יש להתייחס לשיעור המס החל במדינת המושב הקודמת. או למשל, אם מדובר במעבר ממדינה גומלת למדינה שאינה גומלת, עדיין יש לחשב את רווחי החנ"ז בהתאם לדיני מדינת המושב הקודמת (הגומלת), גם אם מדידת הרווחים מביאה לתוצאה נמוכה יותר. לאור החלטת המיסוי, טענות אלו אינן מופרכות.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) אייל סנדו, ממשרדנו.