מבזק מס מספר 401 - 26.5.2011

מן המפורסמות הוא כי שיפורים במושכר שבוצעו ע"י שוכר בנכס שכור, יכול ויחשבו כחלף דמי שכירות בידי הבעלים, וישיתו עליו חבות במס בגין הכנסות שכ"ד אלו.
במשך השנים פסיקת בתי המשפט השונים לא היתה עקבית ביחס לשאלת עיתוי החיוב (בעיקר לאור העובדה כי על הכנסות כאמור בידי המשכיר חל סעיף 8ב' לפקודה המורה לדווח על ההכנסות מראש), וביחס לשאלת כימות ההכנסה היות ומדידת מידת ההנאה של המשכיר מן השיפורים תלויה בנקודת הזמן הנבחנת, ויכול ותהא שונה בכל עת, מיום חתימת הסכם השכירות דרך מועד תחילת עבודות השיפורים, סיומן, וכלה במועד סיום חוזה השכירות .

לאחרונה פרסמה רשות במיסים בישראל חוזר מס הכנסה שמספרו 5/2001 בנושא, שמטרתו להבהיר את שתי הסוגיות לעיל.

להלן נקודות העולות מן החוזר:

• אין חבות בהכנסת שכ"ד בידי המשכיר – אם השוכר התחייב לפנות את השיפורים בתום תקופת השכירות, ועמד בהתחייבות. לדעתנו יחול האמור גם אם פינה בפועל, ללא התחייבות.
• רשות המיסים שמה קץ לאי הוודאות בעניין מועד החבות: המועד יהיה בעת הראשונה בה תהיה למשכיר "אחיזה" חוזרת בנכס: תום תקופת השכירות (לרבות אופציה), מכירת הנכס, שימוש המשכיר בנכס המשופר או בחלקו שלא בתמורה נאותה (לגבי חלק זה בלבד), או זכאותו לשיפוי (ביטוחי) עקב פגיעה בנכס.
• כימות ההכנסה במועדים אלו – שווי השיפורים לפי הערכת שווי במועד הרלוונטי.

החל ממועד החבות במס בידי המשכיר, יראו כאילו השקיע המשכיר את ההכנסות האמורות

• בנכס, והשקעה נוספת זו תצטרף לעלות הנכס (לעניין פחת, ושווי רכישה).
• הוראות החוזר אינן חלות בעסקה בין צדדים קשורים.

הערות נוספות שלנו:

• ככלל, חסל סדר הוצאת שומות למשכיר טרם הגעת מועדים אלו.(קביעה הנתמכת בפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין גרינברג (ע"א 10839/04), אשר קיבע את עמדתו של פקיד השומה, שלא ניסה אפילו להטיל חבות במס במועד ביצוע השיפורים, אלא במועד החלפת שוכר.
• בפסקת עוללות בחוזר מצוין כי אין בהסכמה בין הצדדים, כך שהמשכיר ישלם לשוכר את שווי השיפורים בתום תקופת השכירות "כדי למנוע החלת סעיף 8ב' בעת ביצוע השיפורים". תמהנו: הרי בדיוק ההיפך עולה מן החוזר!! או שמא התכוונה רשות המיסים כי הסיוג האמור נועד למנוע טענת החלת החוזר גם בעסקה בין צדדים קשורים אם מתקיימת הסכמה זו ?!
• לא ברורה לנו קביעת רשות המיסים בעניין אי החלה גורפת של החוזר בעסקה בין צדדים קשורים, דווקא מן ההנמקה המצוינת בחוזר: "המטרה למנוע חוסר הקבלה בטיפול בין השוכר (אשר מחד רושם הוצאה) לבין המשכיר (אשר דוחה את עיתוי ההכרה בהכנסה)". לדעתנו לא יעלה על הדעת כי רק בשל העובדה כי מדובר בצדדים קשורים, הרי חזקה שהעסקה אינה במחירי שוק. הגישה צריכה להיות בדיוק הפוכה, וככל שלא יטען ויוכח כי אינה במחירי שוק, יש להחיל החוזר גם בין צדדים קשורים. כך היה אגב בהלכת גרינברג דלעייל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן ישי חיבה ורו"ח ומשפטן יובל אבוחצירא ממשרדנו.

מן המפורסמות הוא כי שיפורים במושכר שבוצעו ע"י שוכר בנכס שכור, יכול ויחשבו כחלף דמי שכירות בידי הבעלים, וישיתו עליו חבות במס בגין הכנסות שכ"ד אלו.
במשך השנים פסיקת בתי המשפט השונים לא היתה עקבית ביחס לשאלת עיתוי החיוב (בעיקר לאור העובדה כי על הכנסות כאמור בידי המשכיר חל סעיף 8ב' לפקודה המורה לדווח על ההכנסות מראש), וביחס לשאלת כימות ההכנסה היות ומדידת מידת ההנאה של המשכיר מן השיפורים תלויה בנקודת הזמן הנבחנת, ויכול ותהא שונה בכל עת, מיום חתימת הסכם השכירות דרך מועד תחילת עבודות השיפורים, סיומן, וכלה במועד סיום חוזה השכירות .

לאחרונה פרסמה רשות במיסים בישראל חוזר מס הכנסה שמספרו 5/2001 בנושא, שמטרתו להבהיר את שתי הסוגיות לעיל.

להלן נקודות העולות מן החוזר:

• אין חבות בהכנסת שכ"ד בידי המשכיר – אם השוכר התחייב לפנות את השיפורים בתום תקופת השכירות, ועמד בהתחייבות. לדעתנו יחול האמור גם אם פינה בפועל, ללא התחייבות.
• רשות המיסים שמה קץ לאי הוודאות בעניין מועד החבות: המועד יהיה בעת הראשונה בה תהיה למשכיר "אחיזה" חוזרת בנכס: תום תקופת השכירות (לרבות אופציה), מכירת הנכס, שימוש המשכיר בנכס המשופר או בחלקו שלא בתמורה נאותה (לגבי חלק זה בלבד), או זכאותו לשיפוי (ביטוחי) עקב פגיעה בנכס.
• כימות ההכנסה במועדים אלו – שווי השיפורים לפי הערכת שווי במועד הרלוונטי.

החל ממועד החבות במס בידי המשכיר, יראו כאילו השקיע המשכיר את ההכנסות האמורות

• בנכס, והשקעה נוספת זו תצטרף לעלות הנכס (לעניין פחת, ושווי רכישה).
• הוראות החוזר אינן חלות בעסקה בין צדדים קשורים.

הערות נוספות שלנו:

• ככלל, חסל סדר הוצאת שומות למשכיר טרם הגעת מועדים אלו.(קביעה הנתמכת בפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין גרינברג (ע"א 10839/04), אשר קיבע את עמדתו של פקיד השומה, שלא ניסה אפילו להטיל חבות במס במועד ביצוע השיפורים, אלא במועד החלפת שוכר.
• בפסקת עוללות בחוזר מצוין כי אין בהסכמה בין הצדדים, כך שהמשכיר ישלם לשוכר את שווי השיפורים בתום תקופת השכירות "כדי למנוע החלת סעיף 8ב' בעת ביצוע השיפורים". תמהנו: הרי בדיוק ההיפך עולה מן החוזר!! או שמא התכוונה רשות המיסים כי הסיוג האמור נועד למנוע טענת החלת החוזר גם בעסקה בין צדדים קשורים אם מתקיימת הסכמה זו ?!
• לא ברורה לנו קביעת רשות המיסים בעניין אי החלה גורפת של החוזר בעסקה בין צדדים קשורים, דווקא מן ההנמקה המצוינת בחוזר: "המטרה למנוע חוסר הקבלה בטיפול בין השוכר (אשר מחד רושם הוצאה) לבין המשכיר (אשר דוחה את עיתוי ההכרה בהכנסה)". לדעתנו לא יעלה על הדעת כי רק בשל העובדה כי מדובר בצדדים קשורים, הרי חזקה שהעסקה אינה במחירי שוק. הגישה צריכה להיות בדיוק הפוכה, וככל שלא יטען ויוכח כי אינה במחירי שוק, יש להחיל החוזר גם בין צדדים קשורים. כך היה אגב בהלכת גרינברג דלעייל.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן ישי חיבה ורו"ח ומשפטן יובל אבוחצירא ממשרדנו.

עקרון "בעל הזכות שביושר" נועד למנוע ניצול לרעה של אמנות מס, ולהבטיח כי הטבות הקבועות באמנת מס יינתנו רק למי שהינו "בעל הזכות שביושר" בהכנסה או בנכס. בדרך כלל, תניה זו מופיעה בסעיפי האמנה המתייחסים לתשלומים פסיביים – דיבידנד, ריבית ותמלוגים, אך עשויה להופיע גם בסעיפים אחרים.

במרבית אמנות המס בעולם אין הגדרה למונח "בעל זכות שביושר". עם השנים ניתנה על ידי הפסיקה במדינות השונות פרשנות למונח זה שעשויה להיות שונה ממדינה למדינה והדבר הוביל במקרים מסוימים לחוסר וודאות ביישום האמנה (לדוגמא, פס"ד הקנדי Prevost, שם נקבע רף נמוך לבחינת הזכות שביושר, לפיו מספיק שמקבל ההכנסה רשאי לעשות שימוש עצמאי ולא מלאכותי בזכויות הבעלות בהכנסה, (הפעלת שיקול דעת), הוא יהא זכאי להטבות האמנה – ראה מבזק מס' 295).

ארגון ה-OECD  פרסם לאחרונה הצעה לדיון לעדכון דברי ההסבר לאמנת המודל ביחס למונח "בעל הזכות שביושר" בסעיפי האמנה המתייחסים לדיבידנד, ריבית ותמלוגים. בהתאם להצעה זו, יש לתת למונח בעל זכות שביושר משמעות עצמאית, שאינה זהה בהכרח למשמעותו בדין הפנימי במדינות, כאשר יש לזכור כי האמנה גוברת על הדין הפנימי. בנוסף, מובהר כי הפרשנות הניתנת למונח בהקשר של אמנות המס הינה ייחודית ושונה מזו הניתנת בהקשרים אחרים כגון: דיני נאמנויות או הלבנת הון.

בנוסח המוצע מובהר, כי מקבל לא יחשב כבעל זכות שביושר אם הוא אינו בעל הזכויות להשתמש ולהנות מההכנסה, וכן אם כוחו בהכנסה מוגבל כך שהוא מחויב להעביר את ההכנסה לאדם אחר. חובה כזו יכול שתקום מכוח התחיבות חוזית או מחויבות חוקית אחרת (סוכן, מיופה כוח, וכדמה). גם במקרים בהם הנסיבות מצביעות על כך שמבחינה מהותית המקבל אינו

בעל הזכות ליהנות מההכנסה בפועל, תישלל הטבת המס.

עם זאת, מצוין כי בנסיבות מסוימות יראו במקבל בעל זכות שביושר הגם שהוא לכאורה מקבל את ההכנסה באופן זמני. כך לדוגמא, במקרה של נאמן בנאמנות מסוימת, שקיים לו שיקול דעת בחלוקת הכנסות לנהנים, יכול שיחשב לבעל הזכות שביושר בהכנסה, הגם שלפי דיני הנאמנויות באותה מדינה עשויה להיות הבחנה בין בעלות שביושר לבעלות שבדין.

עוד מצוין בהצעה, כי העובדה שקיימת הוראה אנטי תכנונית ספציפית בסעיפי הדיבידנד, הריבית והתמלוגים, אינה שוללת תחולת הוראות אנטי תכנוניות אחרות שנועדו להתמודד עם מצבים של "treaty shopping", כגון: סעיף הגבלת הטבות באמנות. כך, יתכן שבעוד שמתקיים התנאי של בעל הזכות שביושר, תישלל הטבת המס באמנה בהתקיימות הוראה אנטי תכנונית אחרת-לדוגמא סעיף 25(1)(א) לאמנה הבין ארה"ב וישראל – אם שיעור מסוים מהזכויות שביושר בתושב הינו, במישרין או בעקיפין, בידי מי שאינם תושבי מדינה מתקשרת כלשהי לא יינתנו הטבות האמנה.

בהקשר זה, נזכיר כי רשות המיסים פרסמה בשנת 2004 חוזר בעניין "בעל זכות שביושר", אשר מאמץ את עמדת ה- OECD בקביעת בעל הזכות שביושר, לפיה יש לפרש את המונח ברוח האמנה כך שרק הנהנה האמיתי והסופי בהכנסה יהא זכאי ליהנות מהטבות האמנה שמדינת תושבותו הינה צד לה. עוד מוצגת בו עמדת הרשות לפיה ניתן להפעיל דוקטרינות בדבר מניעת ניצול לרעה של אמנות לצד תנאי "בעל הזכות שביושר" המופיע באמנות.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד לילך אשרוב-רובין ולעו"ד אתי גורלי – הלמן ממשרדנו.

עקרון "בעל הזכות שביושר" נועד למנוע ניצול לרעה של אמנות מס, ולהבטיח כי הטבות הקבועות באמנת מס יינתנו רק למי שהינו "בעל הזכות שביושר" בהכנסה או בנכס. בדרך כלל, תניה זו מופיעה בסעיפי האמנה המתייחסים לתשלומים פסיביים – דיבידנד, ריבית ותמלוגים, אך עשויה להופיע גם בסעיפים אחרים.

במרבית אמנות המס בעולם אין הגדרה למונח "בעל זכות שביושר". עם השנים ניתנה על ידי הפסיקה במדינות השונות פרשנות למונח זה שעשויה להיות שונה ממדינה למדינה והדבר הוביל במקרים מסוימים לחוסר וודאות ביישום האמנה (לדוגמא, פס"ד הקנדי Prevost, שם נקבע רף נמוך לבחינת הזכות שביושר, לפיו מספיק שמקבל ההכנסה רשאי לעשות שימוש עצמאי ולא מלאכותי בזכויות הבעלות בהכנסה, (הפעלת שיקול דעת), הוא יהא זכאי להטבות האמנה – ראה מבזק מס' 295).

ארגון ה-OECD  פרסם לאחרונה הצעה לדיון לעדכון דברי ההסבר לאמנת המודל ביחס למונח "בעל הזכות שביושר" בסעיפי האמנה המתייחסים לדיבידנד, ריבית ותמלוגים. בהתאם להצעה זו, יש לתת למונח בעל זכות שביושר משמעות עצמאית, שאינה זהה בהכרח למשמעותו בדין הפנימי במדינות, כאשר יש לזכור כי האמנה גוברת על הדין הפנימי. בנוסף, מובהר כי הפרשנות הניתנת למונח בהקשר של אמנות המס הינה ייחודית ושונה מזו הניתנת בהקשרים אחרים כגון: דיני נאמנויות או הלבנת הון.

בנוסח המוצע מובהר, כי מקבל לא יחשב כבעל זכות שביושר אם הוא אינו בעל הזכויות להשתמש ולהנות מההכנסה, וכן אם כוחו בהכנסה מוגבל כך שהוא מחויב להעביר את ההכנסה לאדם אחר. חובה כזו יכול שתקום מכוח התחיבות חוזית או מחויבות חוקית אחרת (סוכן, מיופה כוח, וכדמה). גם במקרים בהם הנסיבות מצביעות על כך שמבחינה מהותית המקבל אינו

בעל הזכות ליהנות מההכנסה בפועל, תישלל הטבת המס.

עם זאת, מצוין כי בנסיבות מסוימות יראו במקבל בעל זכות שביושר הגם שהוא לכאורה מקבל את ההכנסה באופן זמני. כך לדוגמא, במקרה של נאמן בנאמנות מסוימת, שקיים לו שיקול דעת בחלוקת הכנסות לנהנים, יכול שיחשב לבעל הזכות שביושר בהכנסה, הגם שלפי דיני הנאמנויות באותה מדינה עשויה להיות הבחנה בין בעלות שביושר לבעלות שבדין.

עוד מצוין בהצעה, כי העובדה שקיימת הוראה אנטי תכנונית ספציפית בסעיפי הדיבידנד, הריבית והתמלוגים, אינה שוללת תחולת הוראות אנטי תכנוניות אחרות שנועדו להתמודד עם מצבים של "treaty shopping", כגון: סעיף הגבלת הטבות באמנות. כך, יתכן שבעוד שמתקיים התנאי של בעל הזכות שביושר, תישלל הטבת המס באמנה בהתקיימות הוראה אנטי תכנונית אחרת-לדוגמא סעיף 25(1)(א) לאמנה הבין ארה"ב וישראל – אם שיעור מסוים מהזכויות שביושר בתושב הינו, במישרין או בעקיפין, בידי מי שאינם תושבי מדינה מתקשרת כלשהי לא יינתנו הטבות האמנה.

בהקשר זה, נזכיר כי רשות המיסים פרסמה בשנת 2004 חוזר בעניין "בעל זכות שביושר", אשר מאמץ את עמדת ה- OECD בקביעת בעל הזכות שביושר, לפיה יש לפרש את המונח ברוח האמנה כך שרק הנהנה האמיתי והסופי בהכנסה יהא זכאי ליהנות מהטבות האמנה שמדינת תושבותו הינה צד לה. עוד מוצגת בו עמדת הרשות לפיה ניתן להפעיל דוקטרינות בדבר מניעת ניצול לרעה של אמנות לצד תנאי "בעל הזכות שביושר" המופיע באמנות.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד לילך אשרוב-רובין ולעו"ד אתי גורלי – הלמן ממשרדנו.

אלמנה זכאית לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) לאחר מות הבעל, ללא כל מבחן הכנסות, ובהתקיים יתר התנאים שבחוק.

אלמן זכאי לקצבה האמורה אולם תוך מבחן הכנסות, אלא אם יש לו ילדים קטנים (עד גיל 18), או ילדים במסגרת חינוכית גם מעל גיל 18 או בעתודה, או שילדיו משרתים בצבא/שירות לאומי, (וכן נכד שכל פרנסתו עליו) (כולם להלן: "ילד"), והכול בתנאים שנקבעו בחוק הביטוח הלאומי.

הכנסת האלמן שנבחנת לזכאות לגמלה

על דרך הכלל, אלמן הוא מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה (לפחות שנה, ואם הוא מעל גיל 55, לפחות חצי שנה), כל עוד יש עמו ילד או שהכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט' (להלן: "התקרה").

הסכום האמור הינו 57% מהשכר הממוצע במשק, ובשנת 2011 הסכום הינו 4,735 ש"ח לחודש.

ההכנסה הנבחנת נקבעה בתקנות וכוללת את ההכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, אף שלא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, למעט סכומים מסוימים שהוצאו מההגדרה כגון: קצבת ילדים.

במידה ולאלמן (ללא ילד) הכנסה העולה על סך של 4,735 (ולו בשקל אחד !!) – האלמן עצמו אינו נכלל במבחן ההכנסות לקבלת קצבת שאירים או קצבת תלויים ואינו מוגדר בגדר "אלמן" לעניין הביטוח הלאומי, ולא יקבל קצבת שאירים כלל!!

בפברואר 2011 תוקנו התקנות בתחולה מינואר 2011 ואילך. לפרט 1 בלוח ט' נקבע כי סכום

בשיעור 15.2% מן השכר הממוצע במשק (סך 1,263 ₪ לחודש בשנת 2011), ינוטרל ולא יבוא בחישוב ההכנסה הנבחנת לצורך עמידה בתקרה, ובלבד שסכום זה ינוטרל מהמקורות הבאים בלבד: שכר, עסק, משלח יד וכן הכנסות שמקורן מסעיף 2(5) לפקודה, המשתלמות עקב פרישת המבוטח (ולא אשתו) מעבודה או ממשלח יד, או המשתלמות למבוטח לראשונה בהגיעו לגיל פרישה, למעט קצבה על לפי חוק.

לדוגמה מתוך הפרסום של ביטוח לאומי:

הכנסה חודשית מעבודה או מפנסיה      5,700 ₪

נטרול סכום ה- 15.2% , כאמור             (1,263 )₪

סך ההכנסות לבדיקת זכאות                  4,437 ₪

עד ינואר 2011 לא היה אלמן זה זכאי לקצבת שארים מאחר והכנסתו עלתה על פרט 1 בלוח ט'. עם תיקון התקנה ולאחר הפחתת הסכום 1,263 ₪ – ההכנסה הקובעת לשאירים הינה בסך 4,437 ₪, שהיא נמוכה מהתקרה לאלמן לפי סעיף 38 לחוק (4,735 ₪ נכון לינואר 2011), ולכן האלמן זכאי לקצבת שאירים החל מחודש ינואר 2011.

אנו מוצאים לנכון להעיר כי מעבר לאפליה המוצגת לעיל בין אלמן לאלמנה, הרי שישנה גם אפליה בין עובד (שכיר) לבין עובד עצמאי:

על פי תקנות הביטוח הלאומי, בבחינת העמידה בתקרה אצל אלמן עובד שכיר, לא יובאו בחשבון הכנסות פטורות כגון קצבת זקנה או קצבת נכות, בעוד שבבחינת אותה תקרה לגבי  אלמן עובד עצמאי – אין קצבאות אלו מנוטרלות, וקיומן עלול לשלול קבלת קצבת שאירים כליל !!

לפרטים נוספים ניתן לפנות לחיים חיטמן ורו"ח ומשפטן ישי חיבה ממשרדנו.

אלמנה זכאית לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) לאחר מות הבעל, ללא כל מבחן הכנסות, ובהתקיים יתר התנאים שבחוק.

אלמן זכאי לקצבה האמורה אולם תוך מבחן הכנסות, אלא אם יש לו ילדים קטנים (עד גיל 18), או ילדים במסגרת חינוכית גם מעל גיל 18 או בעתודה, או שילדיו משרתים בצבא/שירות לאומי, (וכן נכד שכל פרנסתו עליו) (כולם להלן: "ילד"), והכול בתנאים שנקבעו בחוק הביטוח הלאומי.

הכנסת האלמן שנבחנת לזכאות לגמלה

על דרך הכלל, אלמן הוא מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה (לפחות שנה, ואם הוא מעל גיל 55, לפחות חצי שנה), כל עוד יש עמו ילד או שהכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט' (להלן: "התקרה").

הסכום האמור הינו 57% מהשכר הממוצע במשק, ובשנת 2011 הסכום הינו 4,735 ש"ח לחודש.

ההכנסה הנבחנת נקבעה בתקנות וכוללת את ההכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, אף שלא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, למעט סכומים מסוימים שהוצאו מההגדרה כגון: קצבת ילדים.

במידה ולאלמן (ללא ילד) הכנסה העולה על סך של 4,735 (ולו בשקל אחד !!) – האלמן עצמו אינו נכלל במבחן ההכנסות לקבלת קצבת שאירים או קצבת תלויים ואינו מוגדר בגדר "אלמן" לעניין הביטוח הלאומי, ולא יקבל קצבת שאירים כלל!!

בפברואר 2011 תוקנו התקנות בתחולה מינואר 2011 ואילך. לפרט 1 בלוח ט' נקבע כי סכום

בשיעור 15.2% מן השכר הממוצע במשק (סך 1,263 ₪ לחודש בשנת 2011), ינוטרל ולא יבוא בחישוב ההכנסה הנבחנת לצורך עמידה בתקרה, ובלבד שסכום זה ינוטרל מהמקורות הבאים בלבד: שכר, עסק, משלח יד וכן הכנסות שמקורן מסעיף 2(5) לפקודה, המשתלמות עקב פרישת המבוטח (ולא אשתו) מעבודה או ממשלח יד, או המשתלמות למבוטח לראשונה בהגיעו לגיל פרישה, למעט קצבה על לפי חוק.

לדוגמה מתוך הפרסום של ביטוח לאומי:

הכנסה חודשית מעבודה או מפנסיה      5,700 ₪

נטרול סכום ה- 15.2% , כאמור             (1,263 )₪

סך ההכנסות לבדיקת זכאות                  4,437 ₪

עד ינואר 2011 לא היה אלמן זה זכאי לקצבת שארים מאחר והכנסתו עלתה על פרט 1 בלוח ט'. עם תיקון התקנה ולאחר הפחתת הסכום 1,263 ₪ – ההכנסה הקובעת לשאירים הינה בסך 4,437 ₪, שהיא נמוכה מהתקרה לאלמן לפי סעיף 38 לחוק (4,735 ₪ נכון לינואר 2011), ולכן האלמן זכאי לקצבת שאירים החל מחודש ינואר 2011.

אנו מוצאים לנכון להעיר כי מעבר לאפליה המוצגת לעיל בין אלמן לאלמנה, הרי שישנה גם אפליה בין עובד (שכיר) לבין עובד עצמאי:

על פי תקנות הביטוח הלאומי, בבחינת העמידה בתקרה אצל אלמן עובד שכיר, לא יובאו בחשבון הכנסות פטורות כגון קצבת זקנה או קצבת נכות, בעוד שבבחינת אותה תקרה לגבי  אלמן עובד עצמאי – אין קצבאות אלו מנוטרלות, וקיומן עלול לשלול קבלת קצבת שאירים כליל !!

לפרטים נוספים ניתן לפנות לחיים חיטמן ורו"ח ומשפטן ישי חיבה ממשרדנו.