מבזק מס מספר 386 - 3.2.2011

ביום 26 בינואר 2011 ניתן פס"ד דינו של ביהמ"ש המחוזי בעניין חיים ניסים (ע"מ 859-08). פסק הדין עוסק בסיווג מענקים שקיבלו עובדי חברת בתי הזיקוק לנפט בע"מ (להלן: "בז"ן") בעקבות השינוי המבני שבוצע, קרי פיצול החברה והפרטתה, כפי שיפורט להלן, כהכנסת עבודה או כתקבולים הוניים.

בז"ן התאגדה בשנת 1959 כחברה ממשלתית. בשנת 2004 החליטה וועדת השרים לענייני הפרטה להפריט את בז"ן כך שבתחילה יפוצלו בתי הזיקוק בחיפה ואשדוד מבז"ן לחברת בת, ואח"כ תבוצע מכירה ו/או הנפקה בבורסה.

בין הנהלת בז"ן והעובדים נתגלעו מחלוקות, עקב התנגדות העובדים להפרטה ודרישתם להבטחת זכויותיהם. בסופו של יום נחתמו עם העובדים 5 הסכמים ובין היתר, הוסכם על תשלום "מענק פיצול" ו-"מענק הפרטה" לעובדים (להלן: "מענקי ההפרטה").

הסוגיות המשפטיות בפסה"ד:

1. כיצד יסווגו מענקי ההפרטה לצרכי מס? האם יש לראות בהם הכנסת עבודה ולפיכך יחויב העובד במס בשיעורי מס שוליים,  או שמא יסווגו כתקבולים הוניים ויוטל מס רק על רווח ההון הריאלי שצבר כל עובד, לפי שיעור המס החל על רווחי הון, ובכפוף לאמור בסעיף 2 להלן.
2. היה וייקבע כי מענקי ההפרטה מהווים תקבול הוני, מהו מועד רכישת ה"זכות הנמכרת"?

זאת בהתייחס לקביעת שיעור המס בחלוקה לינארית: עד 31.12.2002, מס שולי, והחל מיום  1.1.2003, מס בשיעור 20%.

ביהמ"ש, מסתמך על ההלכות שנקבעו ע"י ביהמ"ש העליון "חפץ", "פרמה שרפ" ו"כבלי ציון" וקובע כי לא כל תקבול שמקבל עובד ממעבידו, יש לסווגו כהכנסת עבודה. ישנם תקבולים שעובד מקבל ממעבידו ויש לסווגם כתקבולים שאינם הכנסת עבודה.

"תקבול שמקבל עובד ממעבידו יסווג בשים לב למהותו וטיבו ובהתאם לעילת תשלומו. תקבולים שמקבל עובד בגין עבודתו למען מעסיקו יסווגו כהכנסת עבודה ואילו תקבולים שמקבל העובד עבור זכויות המוקנות מעבר לזכותו לתשלום שכר או כפיצוי בגין פגיעה בזכויות שכאלו, לא יסווג כהכנסת עבודה ואם התקבול מהווה מכר של זכות או פיצוי בגין פגיעה בזכות של העובד, יסווג התקבול כתקבול הוני."

(ההדגשה שלנו -א.א.ח).

ביהמ"ש בוחן האם יש לראות במענקי ההפרטה פיצוי בגין יציאת נכס מרשותו של העובד, ומהו נכס זה, או שמא יש לראות בפיצוי הכנסת עבודה.

תחילה מבחין ביהמ"ש בין שינויי מבנה פנים ארגוניים, כגון: העברת עובדים מאגף לאגף, שינוי תפקיד, סגירת אגפים וכו'  לבין שינוים "חוץ ארגוניים" כגון: שינויי מבנה והפרטות.

ביהמ"ש, בהסתמך על פס"ד תעשייה האווירית, מבהיר כי לעובד יש "זכות" הזכות להתנגד לשינויים "חוץ ארגוניים":

"הצורך בקבלת הסכמת העובדים לשינויים מבניים משמעותיים – שינויים אורגניים – משמעו כי על המעסיק לבוא בדברים עם העובדים ולעיתים אף לשלם להם תמורה עבור הסכמתם לשינויים". (ההדגשה שלנו -א.א.ח).

כיוון שלעובד יש "זכות" והוא זכאי לפיצוי בגין הסכמתו לוותר על זכות זו, לפיכך, פיצוי זה ייחשב כפיצוי הוני. ובלשון ביהמ"ש:

 "…מענקים שמשולמים לעובדים במהלך שינוי מבני אורגני, מהווים תקבול בגין ויתור על הזכות להמשיך לעבוד אצל המעסיק הקודם ובגין ויתור על הזכות למנוע את השינוי. תקבולים אלו יסווגו על כן כתקבולים הוניים, בהתאם להוראת סעיף 88 לפקודת מס הכנסה".

(ההדגשה שלנו – א.א.ח).

 לאחר שקבע ביהמ"ש כי הפיצוי הינה בגין מכר זכות הונית נותר לקבוע את יום רכישתה, וכך נקבע:

יום מועד רכישת "הזכות" הינו:  

"רק מרגע שהחליט המעביד לבצע את השינוי, לובשת הזכות "עור וגידים" ורק מרגע זה ואילך יש לראות בעובד כמי ש"רכש" זכות להתנגד לשינויים".

מסקנות ונקודות לחשיבה:

–   לא כל תקבול שמקבל עובד ממעבידו מהווה בהכרח "הכנסה עבודה". יכולים להיות תקבולים המהווים תקבולים אחרים, פירותיים או הוניים. קיימת חשיבות לקביעה זו לעניין שיעורי המס, קיזוז הפסדים, פטורים וכו'.

–  לעובד זכות מוקנית להגן על מקום עבודתו. זכות זו היא נכס בידיו, ופיצוי על פגיעה בנכס זה הינו פיצוי הוני.

–  ניתן למצוא דמיון מנשוא הפסק, לתקבולים שמקבלים עובדים פורשים עבור התחייבותם לאי תחרות בחברה, עבור מכירת מוניטין שאינו מוניטין אישי וכו'.

לדעתנו מצויה רשות המיסים בהתלבטות גדולה: מחד ועל מנת שלא להסתכן בקיבוע פסיקה זו כהלכה, תוך הרחבת תחומי הפיצויים השונים לעובדים כהכנסה הונית, יתכן שרשות המיסים תבחר שלא לערער על פס"ד זה תוך שהיא מתחמת את הפסדה לפיצויי שינויים מבניים/הפרטות בחברות ממשלתיות ודומיהן בלבד.

מאידך כל עוד לא תתהפך "ההלכה" הנוכחית ירבו המייצגים שיאחזו בפסק הנוכחי כמנוף לסיווג סוגים רבים ושונים של תשלומים לעובדים ע"י מעבידיהם.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ורו"ח (משפטן) ישי חיבה ממשרדנו.

ביום 26 בינואר 2011 ניתן פס"ד דינו של ביהמ"ש המחוזי בעניין חיים ניסים (ע"מ 859-08). פסק הדין עוסק בסיווג מענקים שקיבלו עובדי חברת בתי הזיקוק לנפט בע"מ (להלן: "בז"ן") בעקבות השינוי המבני שבוצע, קרי פיצול החברה והפרטתה, כפי שיפורט להלן, כהכנסת עבודה או כתקבולים הוניים.

בז"ן התאגדה בשנת 1959 כחברה ממשלתית. בשנת 2004 החליטה וועדת השרים לענייני הפרטה להפריט את בז"ן כך שבתחילה יפוצלו בתי הזיקוק בחיפה ואשדוד מבז"ן לחברת בת, ואח"כ תבוצע מכירה ו/או הנפקה בבורסה.

בין הנהלת בז"ן והעובדים נתגלעו מחלוקות, עקב התנגדות העובדים להפרטה ודרישתם להבטחת זכויותיהם. בסופו של יום נחתמו עם העובדים 5 הסכמים ובין היתר, הוסכם על תשלום "מענק פיצול" ו-"מענק הפרטה" לעובדים (להלן: "מענקי ההפרטה").

הסוגיות המשפטיות בפסה"ד:

1. כיצד יסווגו מענקי ההפרטה לצרכי מס? האם יש לראות בהם הכנסת עבודה ולפיכך יחויב העובד במס בשיעורי מס שוליים,  או שמא יסווגו כתקבולים הוניים ויוטל מס רק על רווח ההון הריאלי שצבר כל עובד, לפי שיעור המס החל על רווחי הון, ובכפוף לאמור בסעיף 2 להלן.
2. היה וייקבע כי מענקי ההפרטה מהווים תקבול הוני, מהו מועד רכישת ה"זכות הנמכרת"?

זאת בהתייחס לקביעת שיעור המס בחלוקה לינארית: עד 31.12.2002, מס שולי, והחל מיום  1.1.2003, מס בשיעור 20%.

ביהמ"ש, מסתמך על ההלכות שנקבעו ע"י ביהמ"ש העליון "חפץ", "פרמה שרפ" ו"כבלי ציון" וקובע כי לא כל תקבול שמקבל עובד ממעבידו, יש לסווגו כהכנסת עבודה. ישנם תקבולים שעובד מקבל ממעבידו ויש לסווגם כתקבולים שאינם הכנסת עבודה.

"תקבול שמקבל עובד ממעבידו יסווג בשים לב למהותו וטיבו ובהתאם לעילת תשלומו. תקבולים שמקבל עובד בגין עבודתו למען מעסיקו יסווגו כהכנסת עבודה ואילו תקבולים שמקבל העובד עבור זכויות המוקנות מעבר לזכותו לתשלום שכר או כפיצוי בגין פגיעה בזכויות שכאלו, לא יסווג כהכנסת עבודה ואם התקבול מהווה מכר של זכות או פיצוי בגין פגיעה בזכות של העובד, יסווג התקבול כתקבול הוני."

(ההדגשה שלנו -א.א.ח).

ביהמ"ש בוחן האם יש לראות במענקי ההפרטה פיצוי בגין יציאת נכס מרשותו של העובד, ומהו נכס זה, או שמא יש לראות בפיצוי הכנסת עבודה.

תחילה מבחין ביהמ"ש בין שינויי מבנה פנים ארגוניים, כגון: העברת עובדים מאגף לאגף, שינוי תפקיד, סגירת אגפים וכו'  לבין שינוים "חוץ ארגוניים" כגון: שינויי מבנה והפרטות.

ביהמ"ש, בהסתמך על פס"ד תעשייה האווירית, מבהיר כי לעובד יש "זכות" הזכות להתנגד לשינויים "חוץ ארגוניים":

"הצורך בקבלת הסכמת העובדים לשינויים מבניים משמעותיים – שינויים אורגניים – משמעו כי על המעסיק לבוא בדברים עם העובדים ולעיתים אף לשלם להם תמורה עבור הסכמתם לשינויים". (ההדגשה שלנו -א.א.ח).

כיוון שלעובד יש "זכות" והוא זכאי לפיצוי בגין הסכמתו לוותר על זכות זו, לפיכך, פיצוי זה ייחשב כפיצוי הוני. ובלשון ביהמ"ש:

 "…מענקים שמשולמים לעובדים במהלך שינוי מבני אורגני, מהווים תקבול בגין ויתור על הזכות להמשיך לעבוד אצל המעסיק הקודם ובגין ויתור על הזכות למנוע את השינוי. תקבולים אלו יסווגו על כן כתקבולים הוניים, בהתאם להוראת סעיף 88 לפקודת מס הכנסה".

(ההדגשה שלנו – א.א.ח).

 לאחר שקבע ביהמ"ש כי הפיצוי הינה בגין מכר זכות הונית נותר לקבוע את יום רכישתה, וכך נקבע:

יום מועד רכישת "הזכות" הינו:  

"רק מרגע שהחליט המעביד לבצע את השינוי, לובשת הזכות "עור וגידים" ורק מרגע זה ואילך יש לראות בעובד כמי ש"רכש" זכות להתנגד לשינויים".

מסקנות ונקודות לחשיבה:

–   לא כל תקבול שמקבל עובד ממעבידו מהווה בהכרח "הכנסה עבודה". יכולים להיות תקבולים המהווים תקבולים אחרים, פירותיים או הוניים. קיימת חשיבות לקביעה זו לעניין שיעורי המס, קיזוז הפסדים, פטורים וכו'.

–  לעובד זכות מוקנית להגן על מקום עבודתו. זכות זו היא נכס בידיו, ופיצוי על פגיעה בנכס זה הינו פיצוי הוני.

–  ניתן למצוא דמיון מנשוא הפסק, לתקבולים שמקבלים עובדים פורשים עבור התחייבותם לאי תחרות בחברה, עבור מכירת מוניטין שאינו מוניטין אישי וכו'.

לדעתנו מצויה רשות המיסים בהתלבטות גדולה: מחד ועל מנת שלא להסתכן בקיבוע פסיקה זו כהלכה, תוך הרחבת תחומי הפיצויים השונים לעובדים כהכנסה הונית, יתכן שרשות המיסים תבחר שלא לערער על פס"ד זה תוך שהיא מתחמת את הפסדה לפיצויי שינויים מבניים/הפרטות בחברות ממשלתיות ודומיהן בלבד.

מאידך כל עוד לא תתהפך "ההלכה" הנוכחית ירבו המייצגים שיאחזו בפסק הנוכחי כמנוף לסיווג סוגים רבים ושונים של תשלומים לעובדים ע"י מעבידיהם.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ורו"ח (משפטן) ישי חיבה ממשרדנו.

כידוע, הפקודה קובעת משטר למיסוי הכנסות התא המשפחתי, דהיינו, בני זוג שהינם נשואים ומנהלים משק בית משותף. ככלל, נחשבת הכנסת בני זוג כהכנסת בן הזוג הרשום ומחויבת על שמו. עם זאת, סעיף 66 לפקודה מאפשר לתבוע כי יעשה חישוב נפרד על הכנסה מיגיעה אישית וכן קובע כללים לחישוב המס לגבי הכנסות שאינן מיגיעה אישית. סעיף 66(א)(2) לפקודה קובע כי, לעניין חישוב המס, הכנסה שאינה מיגיעה אישית תיוחס לבן הזוג שהכנסתו מיגיעה אישית גבוהה יותר, ובמידה ואין לבני הזוג הכנסה מיגיעה אישית – לבן הזוג הרשום. יוצא מהאמור כי הכנסות פאסיביות, כגון הכנסות מריבית בבנק, הכנסות משכירות, רווחי הון  וכדומה, ייוחסו לבן הזוג שהכנסתו מיגיעה אישית גבוהה יותר ויתקבלו כנגדן נקודות זיכוי ומדרגות מס, לפי העניין.

במסגרת חוזר מ"ה 16/03: "פטור לנכים בחישוב מס מאוחד", ניתנה פרשנות ליחס שבין סעיף 9(5) לפקודה וסעיפים 65 ו- 66 לפקודה, לפיה, כאשר קבע המחוקק הוראות בדבר חישוב מאוחד לתא המשפחתי, לא נתכוון לשלול פטורים המגיעים לפי כל דין. לפיכך, הגם שהפטור ממס בגין נכות הקבוע בסעיף 9(5), הוא אישי ואינו ניתן להעברה, לצורך יישום סעיפים 65 ו- 66 לפקודה בדבר חישוב מאוחד לתא המשפחתי, הכנסת בן הזוג הנכה תועבר כהכנסה פטורה – מיגיעה אישית או שלא מיגיעה אישית – לפי העניין, ותיזקף ככזו לבן הזוג הרשום.

החוזר מבהיר כי השאלה מיהו בעל ההכנסה? תיבחן על פי הדין הכללי, ולעניין בני זוג היא תיבחן, בין היתר, על פי חזקות בדבר שיתוף נכסים בין בני זוג; הסכם ממון שנערך בין בני הזוג; צוואה או כל מסמך אחר המוכיח כי הנכס היה שייך לבן הזוג עוד קודם לנישואין או על פי הוכחה אחרת כי בני הזוג מנהלים נכסיהם בנפרד והחשבון או התכנית שייכים רק למי שהם רשומים על שמו.

החוזר מדגיש כי החובה להוכיח בעלות בהכנסה, מוטלת על מי שטוען לפטור, לפי הכלל של "המוציא מחברו".

אם לא יוכח אחרת, ההנחה היא כי חשבון בנק, תוכניות חסכון וכו' על שם אחד מבני הזוג ואשר נפתח בתקופת נישואי בני הזוג, הוא חשבון בבעלות משותפת של בני הזוג, 50% לכל אחד מהם.

ניתן להשליך ממקרה זה גם למצב בו רק אחד מבני הזוג הינו "יחיד מוטב" הנכנס בגדר סעיפים 14 וְ- 97 לפקודה. סעיפים אלו מעניקים ליחיד המוטב פטור על הכנסותיו הפאסיביות מחוץ לישראל, לתקופה מסוימת, לפי העניין.

לדוגמא: אם אחד מבני הזוג הוא "יחיד מוטב" ובן זוגו הוא בעל הכנסה חייבת מיגיעה אישית גבוהה יותר לצורך חישוב המס לפי סעיף 66 לפקודה, ניתן יהיה להוסיף את הכנסת בן הזוג המוטב להכנסת בן הזוג האחר כהכנסה פטורה. במצב זה, במקרה שחשבון בנק המניב הכנסות פאסיביות מחוץ לישראל רשום על שם בן הזוג השני (שאינו יחיד מוטב), הרי שלאור חזקת השיתוף בין בני זוג, אפשר ש-50% מהכנסות אלו ייהנו מהפטור לו זכאי היחיד המוטב, כאמור, ובן הזוג ימוסה על 50% הנותרים.

נדגיש, כי במקרה הפוך – בו יחיד מוטב פתח חשבון בנק על שמו, לאחר נישואי בני הזוג, וחשבון זה מניב  הכנסות פאסיביות מחוץ לישראל – על מנת שיוכל ליהנות מפטור על כל ההכנסות מאותו חשבון, מוטלת עליו החובה להראות כי הבעלות המהותית בחשבון ובהכנסות הנובעות ממנו הינה שלו בלבד (כדוגמת הסכם ממון), שאם לא, 50% מההכנסות ייוחסו לבן הזוג שאינו יחיד מוטב ויהיו חייבות במס בישראל.

  נציין גם, כי בסעיף 66(ב) קיימת התייחסות לנכסים שנתקבלו בירושה או היו בבעלות בן-זוג שנה לפני הנישואין ונקבע כי לגבי אלו הלכת השיתוף לא תחול וההכנסה תיוחס לבעל הנכס טרם הנישואים.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד לילך אשרוב-רובין ועו"ד אתי גורלי – הלמן ממשרדנו.

כידוע, הפקודה קובעת משטר למיסוי הכנסות התא המשפחתי, דהיינו, בני זוג שהינם נשואים ומנהלים משק בית משותף. ככלל, נחשבת הכנסת בני זוג כהכנסת בן הזוג הרשום ומחויבת על שמו. עם זאת, סעיף 66 לפקודה מאפשר לתבוע כי יעשה חישוב נפרד על הכנסה מיגיעה אישית וכן קובע כללים לחישוב המס לגבי הכנסות שאינן מיגיעה אישית. סעיף 66(א)(2) לפקודה קובע כי, לעניין חישוב המס, הכנסה שאינה מיגיעה אישית תיוחס לבן הזוג שהכנסתו מיגיעה אישית גבוהה יותר, ובמידה ואין לבני הזוג הכנסה מיגיעה אישית – לבן הזוג הרשום. יוצא מהאמור כי הכנסות פאסיביות, כגון הכנסות מריבית בבנק, הכנסות משכירות, רווחי הון  וכדומה, ייוחסו לבן הזוג שהכנסתו מיגיעה אישית גבוהה יותר ויתקבלו כנגדן נקודות זיכוי ומדרגות מס, לפי העניין.

במסגרת חוזר מ"ה 16/03: "פטור לנכים בחישוב מס מאוחד", ניתנה פרשנות ליחס שבין סעיף 9(5) לפקודה וסעיפים 65 ו- 66 לפקודה, לפיה, כאשר קבע המחוקק הוראות בדבר חישוב מאוחד לתא המשפחתי, לא נתכוון לשלול פטורים המגיעים לפי כל דין. לפיכך, הגם שהפטור ממס בגין נכות הקבוע בסעיף 9(5), הוא אישי ואינו ניתן להעברה, לצורך יישום סעיפים 65 ו- 66 לפקודה בדבר חישוב מאוחד לתא המשפחתי, הכנסת בן הזוג הנכה תועבר כהכנסה פטורה – מיגיעה אישית או שלא מיגיעה אישית – לפי העניין, ותיזקף ככזו לבן הזוג הרשום.

החוזר מבהיר כי השאלה מיהו בעל ההכנסה? תיבחן על פי הדין הכללי, ולעניין בני זוג היא תיבחן, בין היתר, על פי חזקות בדבר שיתוף נכסים בין בני זוג; הסכם ממון שנערך בין בני הזוג; צוואה או כל מסמך אחר המוכיח כי הנכס היה שייך לבן הזוג עוד קודם לנישואין או על פי הוכחה אחרת כי בני הזוג מנהלים נכסיהם בנפרד והחשבון או התכנית שייכים רק למי שהם רשומים על שמו.

החוזר מדגיש כי החובה להוכיח בעלות בהכנסה, מוטלת על מי שטוען לפטור, לפי הכלל של "המוציא מחברו".

אם לא יוכח אחרת, ההנחה היא כי חשבון בנק, תוכניות חסכון וכו' על שם אחד מבני הזוג ואשר נפתח בתקופת נישואי בני הזוג, הוא חשבון בבעלות משותפת של בני הזוג, 50% לכל אחד מהם.

ניתן להשליך ממקרה זה גם למצב בו רק אחד מבני הזוג הינו "יחיד מוטב" הנכנס בגדר סעיפים 14 וְ- 97 לפקודה. סעיפים אלו מעניקים ליחיד המוטב פטור על הכנסותיו הפאסיביות מחוץ לישראל, לתקופה מסוימת, לפי העניין.

לדוגמא: אם אחד מבני הזוג הוא "יחיד מוטב" ובן זוגו הוא בעל הכנסה חייבת מיגיעה אישית גבוהה יותר לצורך חישוב המס לפי סעיף 66 לפקודה, ניתן יהיה להוסיף את הכנסת בן הזוג המוטב להכנסת בן הזוג האחר כהכנסה פטורה. במצב זה, במקרה שחשבון בנק המניב הכנסות פאסיביות מחוץ לישראל רשום על שם בן הזוג השני (שאינו יחיד מוטב), הרי שלאור חזקת השיתוף בין בני זוג, אפשר ש-50% מהכנסות אלו ייהנו מהפטור לו זכאי היחיד המוטב, כאמור, ובן הזוג ימוסה על 50% הנותרים.

נדגיש, כי במקרה הפוך – בו יחיד מוטב פתח חשבון בנק על שמו, לאחר נישואי בני הזוג, וחשבון זה מניב  הכנסות פאסיביות מחוץ לישראל – על מנת שיוכל ליהנות מפטור על כל ההכנסות מאותו חשבון, מוטלת עליו החובה להראות כי הבעלות המהותית בחשבון ובהכנסות הנובעות ממנו הינה שלו בלבד (כדוגמת הסכם ממון), שאם לא, 50% מההכנסות ייוחסו לבן הזוג שאינו יחיד מוטב ויהיו חייבות במס בישראל.

  נציין גם, כי בסעיף 66(ב) קיימת התייחסות לנכסים שנתקבלו בירושה או היו בבעלות בן-זוג שנה לפני הנישואין ונקבע כי לגבי אלו הלכת השיתוף לא תחול וההכנסה תיוחס לבעל הנכס טרם הנישואים.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לעו"ד לילך אשרוב-רובין ועו"ד אתי גורלי – הלמן ממשרדנו.

ביום 23.1.2011 דחה בית הדין הארצי לעבודה, בעניינו של שמעון חדד (עב"ל 300/09) ערעור של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") וקבע כי תכליתה של תקנה 11, לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), היא להבטיח ששיעור הגמלה שתשולם למבוטח  העצמאי עקב פגיעה בעבודה ישקף את הכנסתו לפני התאונה, ולשמש כבלם לניסיונות מִרְמָה של מבוטחים, העלולים לנסות לתקן לאחר התאונה את  הכנסתם בכדי לזכות בגמלאות גבוהות יותר.

מהי גמלה חוסמת?

• "פגיעה בעבודה": דמי פגיעה למשך 90 יום לפחות, מענק נכות מעבודה, קצבת נכות מעבודה וגמלת תלויים (והכל גם בשל פגיעה בעת התנדבות מוכרת).
•  גִמלת פגיעה בעבודה: מחושבת לפי סכום ההכנסות לגביהן משולמות מקדמות שוטפות ב 3 החודשים שקדמו לחודש הפגיעה.

על פי כללי תקנה 11, לא ניתן לשנות סכומי הכנסות אלה במידה וארעה פגיעה, זאת אף אם התברר כי ההכנסה החייבת השנתית לאותה שנה על פי השומה הייתה גבוהה יותר או קטנה יותר . זוהי ה"חסימה".

עפ"י תקנה 11(ב) אם הפגיעה בעבודה אירעה בשני החודשים הראשונים של שנת מס פלונית, "תחסם" ההכנסה בשנת המס הקודמת.

לדוגמא מתוך פס"ד: אם היתה פגיעה בעבודה בחודש 2.2005 נחסמה הכנסת שנת 2004, קרי הכנסות חודשים 11-12.2004 נחסמו, בעוד שחודש 1.2005 לא נחסם, קרי – הכנסת חודש זה מושפעת מההכנסה החייבת שתקבע בסופו של דבר, בשומת שנת  2005. האמור לעיל היה נכון עד תום שנת 2005.

בעקבות פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 377/03 סלומון נ' המל"ל) שונתה הגישה, והמל"ל מפעיל את כללי "גמלה חוסמת", החל מיום 1.1.2006, הן על השנה שבה אירעה הפגיעה והן על השנה שקדמה לה.

תיקון מקדמות:

עד 31.12.2005 ניתן היה להגדיל מקדמות במל"ל פעם אחת בשנה.

מיום 1.1.2006 תוקנו התקנות כך שניתן החל מינואר 2006 להגדיל או להקטין מקדמות פעם אחת ברבעון.

על פי פרסומי המל"ל להלן 4 אפשרויות לתיקון מקדמות על פי האמור בתקנות:

1. על פי שומה סופית או שומה עצמית לשנת המס הקודמת.
2. אישור על הגדלת/ הקטנת מקדמות במס הכנסה.
3. הגדלת או הקטנת מקדמות לפי מחזור עסקאות בשלושת החודשים בשנה השוטפת בשיעור של 20% לעומת שלושת החודשים המקבילים בשנה הקודמת, ובתנאים שנקבעו.
4. שכנוע המל"ל כי ההכנסה גדלה/קטנה ב-10% לפחות, וזאת בין השאר בדרך של אישור רו"ח  (להגדלה או להקטנה), אישור רפואי (להקטנה) או בדרך הצהרה עצמית (להגדלה בלבד).

(ראה מבזקי  מס  337 ו-348 בנושא).

עובדות פסק הדין:

במקרה דנן, המבוטח נפגע בעבודה ב- 22.2.2005 ונקבעו לו אחוזי נכות זמנית וצמיתה. המל"ל שילם לו גמלאות על פי השומה לשנת 2003, לפיה חושבו המקדמות לשנת הפגיעה, כמתחייב מתקנה 11 כאמור.

המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת תחולתה של תקנה 11 על המקרה. לטענת המל"ל, תקנה 11 חלה, ויש לחשב את הגמלאות לפי השומה לשנת 2003, משום שהתאונה אירעה במהלך החודשים הראשונים של שנת 2005, לפני קבלת השומה לשנת 2004.

לעומתו טען המבוטח כי יש הצדקה לחרוג מהוראות תקנה 11 משום שפנה וביקש להגדיל מקדמות לשנת 2005, עוד לפני התאונה.

בית הדין האזורי עמד על תכליתה של תקנה 11 וקבע כי במקרה והמבוטח הודיע טרם הפגיעה בעבודה שהכנסותיו גבוהות יותר מאלה ששימשו כבסיס לחישוב מקדמות, יש הצדקה לסטות מהתקנות, מאחר ואין כאן חשש שהודעת המבוטח באה במטרה להעלות את סכומי הגמלה.

כפי שעולה לדעתנו מפסה"ד סטייה כאמור משמעותה: הגדלת ההכנסות לצורך חישוב הגמלה בכל שלושת החודשים: הן 1.2005 והן  11-12.2004.

החלטה

בית הדין הארצי תמך בהחלטת בית הדין האזורי וקבע כי קיימת הצדקה לסטות מהתקנה כאשר אין במקרה דנן חשש למרמה, הואיל והמבוטח מסר למל"ל דו"ח עדכני בנוגע להכנסותיו לפני הארוע. כן נקבע כי יש להעדיף מצב בו שיעור הגמלה ישקף את ההכנסה האמיתית טרם התאונה.

מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי אף אם המל"ל לא נעתר לבקשת מבוטח להגדיל מקדמות,עשוי המבוטח להבטיח זכאותו לגמלה בהתאם להכנסתו עליה הצהיר, טרם התאונה.

 לאור האמור לעיל, אנו שבים ומדגישים כי בכל המקרים הרלוונטיים, יש למהר ולהגיש בקשה להגדלת מקדמות למל"ל לשנת 2011, במיוחד ככל שההגדלה כאמור, מתבססת על גידול הכנסות שחל בשנת 2010, שטרם נתגבשה כדי שומה.

 מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט),חיים חיטמן, ורו"ח ומשפטן ישי חיבה.

ביום 23.1.2011 דחה בית הדין הארצי לעבודה, בעניינו של שמעון חדד (עב"ל 300/09) ערעור של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") וקבע כי תכליתה של תקנה 11, לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), היא להבטיח ששיעור הגמלה שתשולם למבוטח  העצמאי עקב פגיעה בעבודה ישקף את הכנסתו לפני התאונה, ולשמש כבלם לניסיונות מִרְמָה של מבוטחים, העלולים לנסות לתקן לאחר התאונה את  הכנסתם בכדי לזכות בגמלאות גבוהות יותר.

מהי גמלה חוסמת?

• "פגיעה בעבודה": דמי פגיעה למשך 90 יום לפחות, מענק נכות מעבודה, קצבת נכות מעבודה וגמלת תלויים (והכל גם בשל פגיעה בעת התנדבות מוכרת).
•  גִמלת פגיעה בעבודה: מחושבת לפי סכום ההכנסות לגביהן משולמות מקדמות שוטפות ב 3 החודשים שקדמו לחודש הפגיעה.

על פי כללי תקנה 11, לא ניתן לשנות סכומי הכנסות אלה במידה וארעה פגיעה, זאת אף אם התברר כי ההכנסה החייבת השנתית לאותה שנה על פי השומה הייתה גבוהה יותר או קטנה יותר . זוהי ה"חסימה".

עפ"י תקנה 11(ב) אם הפגיעה בעבודה אירעה בשני החודשים הראשונים של שנת מס פלונית, "תחסם" ההכנסה בשנת המס הקודמת.

לדוגמא מתוך פס"ד: אם היתה פגיעה בעבודה בחודש 2.2005 נחסמה הכנסת שנת 2004, קרי הכנסות חודשים 11-12.2004 נחסמו, בעוד שחודש 1.2005 לא נחסם, קרי – הכנסת חודש זה מושפעת מההכנסה החייבת שתקבע בסופו של דבר, בשומת שנת  2005. האמור לעיל היה נכון עד תום שנת 2005.

בעקבות פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 377/03 סלומון נ' המל"ל) שונתה הגישה, והמל"ל מפעיל את כללי "גמלה חוסמת", החל מיום 1.1.2006, הן על השנה שבה אירעה הפגיעה והן על השנה שקדמה לה.

תיקון מקדמות:

עד 31.12.2005 ניתן היה להגדיל מקדמות במל"ל פעם אחת בשנה.

מיום 1.1.2006 תוקנו התקנות כך שניתן החל מינואר 2006 להגדיל או להקטין מקדמות פעם אחת ברבעון.

על פי פרסומי המל"ל להלן 4 אפשרויות לתיקון מקדמות על פי האמור בתקנות:

1. על פי שומה סופית או שומה עצמית לשנת המס הקודמת.
2. אישור על הגדלת/ הקטנת מקדמות במס הכנסה.
3. הגדלת או הקטנת מקדמות לפי מחזור עסקאות בשלושת החודשים בשנה השוטפת בשיעור של 20% לעומת שלושת החודשים המקבילים בשנה הקודמת, ובתנאים שנקבעו.
4. שכנוע המל"ל כי ההכנסה גדלה/קטנה ב-10% לפחות, וזאת בין השאר בדרך של אישור רו"ח  (להגדלה או להקטנה), אישור רפואי (להקטנה) או בדרך הצהרה עצמית (להגדלה בלבד).

(ראה מבזקי  מס  337 ו-348 בנושא).

עובדות פסק הדין:

במקרה דנן, המבוטח נפגע בעבודה ב- 22.2.2005 ונקבעו לו אחוזי נכות זמנית וצמיתה. המל"ל שילם לו גמלאות על פי השומה לשנת 2003, לפיה חושבו המקדמות לשנת הפגיעה, כמתחייב מתקנה 11 כאמור.

המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת תחולתה של תקנה 11 על המקרה. לטענת המל"ל, תקנה 11 חלה, ויש לחשב את הגמלאות לפי השומה לשנת 2003, משום שהתאונה אירעה במהלך החודשים הראשונים של שנת 2005, לפני קבלת השומה לשנת 2004.

לעומתו טען המבוטח כי יש הצדקה לחרוג מהוראות תקנה 11 משום שפנה וביקש להגדיל מקדמות לשנת 2005, עוד לפני התאונה.

בית הדין האזורי עמד על תכליתה של תקנה 11 וקבע כי במקרה והמבוטח הודיע טרם הפגיעה בעבודה שהכנסותיו גבוהות יותר מאלה ששימשו כבסיס לחישוב מקדמות, יש הצדקה לסטות מהתקנות, מאחר ואין כאן חשש שהודעת המבוטח באה במטרה להעלות את סכומי הגמלה.

כפי שעולה לדעתנו מפסה"ד סטייה כאמור משמעותה: הגדלת ההכנסות לצורך חישוב הגמלה בכל שלושת החודשים: הן 1.2005 והן  11-12.2004.

החלטה

בית הדין הארצי תמך בהחלטת בית הדין האזורי וקבע כי קיימת הצדקה לסטות מהתקנה כאשר אין במקרה דנן חשש למרמה, הואיל והמבוטח מסר למל"ל דו"ח עדכני בנוגע להכנסותיו לפני הארוע. כן נקבע כי יש להעדיף מצב בו שיעור הגמלה ישקף את ההכנסה האמיתית טרם התאונה.

מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי אף אם המל"ל לא נעתר לבקשת מבוטח להגדיל מקדמות,עשוי המבוטח להבטיח זכאותו לגמלה בהתאם להכנסתו עליה הצהיר, טרם התאונה.

 לאור האמור לעיל, אנו שבים ומדגישים כי בכל המקרים הרלוונטיים, יש למהר ולהגיש בקשה להגדלת מקדמות למל"ל לשנת 2011, במיוחד ככל שההגדלה כאמור, מתבססת על גידול הכנסות שחל בשנת 2010, שטרם נתגבשה כדי שומה.

 מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט),חיים חיטמן, ורו"ח ומשפטן ישי חיבה.