מבזק מס מספר 384 - 20.1.2011

ביום 9/1/2011 ניתן פסק דין מחוזי ע"ש 5067/06 החוויה הישראלית – שירותי תיירות חינוכית בע"מ (להלן:  "המערערת") נגד מנהל מע"מ. למערערת רישיון לסוכנות נסיעות, והיא עוסקת, בין היתר, במתן שירותי תיירות לבני נוער וסטודנטים יהודים מחו"ל, שירותים אותם היא רוכשת מספקים שונים. התמורה בגין השירותים משולמת למערערת מהתיירים.

סעיף 30(8)(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "החוק") קובע:

(א) אלה עסקאות שהמס עליהן יהיה בשיעור אפס:

(8) (א) לינה של תייר בבית מלון ושירותים נוספים שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, הניתנים אגב לינה כאמור" (ההדגשה אינה במקור. א.א.ח)

בפסק הדין נדונו 2 סוגיות עיקריות:

• האם שירותי פעילויות שטח כגון: סנפלינג, טיולי ג'יפים, טיולי אופניים (להלן: "פעילויות שטח") הניתנים לתיירים ע"י המערערת והנרכשים על ידה מספקים המספקים גם שירותי לינה באותו הדיל (לאו דווקא בבית מלון), הינם שירותים הנלווים ללינה כאמור בסעיף 30(8)(א) לחוק ?
• האם כאשר המערערת מספקת שירותי פעילויות שטח לתיירים, אולם פעילויות השטח נרכשים מספקים אשר אינם מספקים לתייר גם שירותי לינה באותו הדיל (לדוגמא: סיורים ארכיאולוגיים), האם רשאית המערערת להסתמך על הוראות נוהל מע"מ כלשונו ולחייב את התייר במע"מ אפס?

בסוגיה הראשונה – נותן ביהמ"ש פרשנות מרחיבה, בהסתמך, בין היתר על הלכת ממן (ע"א 460/00) וקובע:

 "האם ניתן לומר כי פעילויות אלו ניתנות "אגב לינה", או שנכון לומר כי הלינה טפלה לפעילות החווייתית, ומכל מקום אינה קשורה לה? לשיטתי, העובדה שהפעילות היא תכלית הסיור, אינה מונעת את הקביעה כי מדובר בפעילות "אגב לינה" במקרה המתאים, מאחר שגם כאשר מדובר בפעילויות שמארגן בית מלון, ניתן לומר כי הנאות היום הן העיקר." (הדגשה אינה במקור א.א.ח).

לאחר שקבע ביהמ"ש כי שירותים מסוג סיור או טיול אינם שוללים את הקביעה כי הם ניתנים "אגב לינה" כהגדרת סעיף 30(8)(א) ממקד ביהמ"ש את קביעתו לעניין השאלה האם יש להבדיל בין לינות שטח ולינות בבתי מלון וקובע:

 "אני סבורה כי העובדה שמדובר ב"לינות שטח" – בשונה מלינות בבית מלון – אין בה כדי לעמוד לרועץ למערערת במחלוקת בה עסקינן".

יצוין כי חיזוק לקביעתו זו מקבל ביהמ"ש מהסכם שומות שנערך למערערת בגין שנים קודמות, שבו  ראה מנהל מע"מ בפעילות שטח שניתנו אגב לינה, כשירות שנהוג לתת בבתי מלון ולפיכך, כחייבות בשיעור מע"מ אפס.

בסוגיה השניה – המערערת נהגה להסתמך על הוראות נוהל רשויות מע"מ, הקובע כי לגבי פעילויות יומיות לתייר, שאינן כוללות לינה ולגביהן לא חלה הוראת שיעור מע"מ אפס, ניתנת לה הזכות לבחור שלא לחייב את התיירים במע"מ אולם מנגד, אין היא רשאית לקזז את מס התשומות בגין שירותי פעילויות השטח שרכשה. מנהל מע"מ טען כי הוראות הנוהל צריכה לחול רק כאשר ספק שירותי פעילויות השטח חייב את התייר במע"מ ולפיכך, כאשר המערערת, ע"פ הנוהל לא מקזזת המע"מ שנגבה בעקיפין, מועבר המע"מ למדינה, כאילו חויב התייר ע"י המערערת. בפועל, נמצאו מקרים שבהם ספקי פעילויות השטח לא חייבו את המערערת במע"מ ולכן המערערת "ויתרה" על מס תשומות, שלא שילמה.

ביהמ"ש קובע כי הנוהל כנוסחו מחייב את מנהל מע"מ:

"מקובל עלי שהפירוש שנתן פקיד השומה להוראת התאמ"ו הוא פירוש המתיישב עם כוונת החוק. ואולם, לא זה המבחן בהקשר הנדון. המבחן הוא מה נישום סביר יכול להבין, ואין הכוונה דווקא לנישום שאינו מבין כלל בענייני מע"מ. גם רואה חשבון או משפטן יכלו להבין שבדעת הרשות לנהוג כפי שעולה מפשוטה של ההוראה…..

בנסיבות אלו, נראה כי נסח הוראת התאמ"ו נכשל בנסחו את ההוראה בחוסר זהירות, שיש בה כדי להכשיל את הרבים, ומן הראוי שהדבר יתוקן.."(הדגשה אינה במקור א.א.ח)

בסיכומו של דבר שואל ביהמ"ש וקובע:

"האם יש ביד המערערת לסמוך ישירות על הוראת הנוהל ולטעון לפירושו של החוק בהישען עליה? לשיטתי, התשובה על כך חיובית. ידוע לכל שהוראות הנוהל נמצאות גם בידי הנישומים והם מכוונים התנהגותם לאורם".וכן: "פרסום הנחיה הניתנת ע"י הרשות עומד כנגד טענת הרשות לפרוש שונה של החוק… ויש בו טענת מניעות כלפיה. … יש מקום לקבל טענת ההסתמכות הנשענת על מילותיה:

הערעור נתקבל.

נעיר כי אנו נתקלים מידי פעם בהשגות הנשמעות מפי פקידי השומה מסוימים הקובעים כי הוראות/הקלות/עמדות אגף שפורסמו בחוזרים מקצועיים של רשות המיסים אינן רלבנטיות שכן העמדה השתנתה.

לדוגמא: נשמעת עמדה מפקידי שומה מסוימים כי האמור בחוזר מס הכנסה 10/2001- "השפעת חוק החברות החדש על דיני המס", הקובע כי ככלל, רכישה עצמית של מניות תסווג כעסקה במישור ההון (וכי החריג הינו כי ברכישה עצמית מכל בעלי המניות, פרו-ראטה)  כבר אינו רלוונטי, וכי עמדתם כיום שונה וכי יש לסווג  העסקה בכל אופן ראשית כחלוקת דיבידנד לכלל בעלי המניות ואח"כ רכישה ומכירה בניהם.

המסקנה העולה מקביעת ביהמ"ש בסוגיה מעין זו הינה כי רשות המיסים מחויבת להוראות, לחוזרים ולנהלים הרשמיים שהיא מפרסמת וכי נישומים רשאים להסתמך על פרסומים רשמיים של הרשות כעל הבטחה שלטונית.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ורו"ח ענת דואני ממשרדנו.

ביום 9/1/2011 ניתן פסק דין מחוזי ע"ש 5067/06 החוויה הישראלית – שירותי תיירות חינוכית בע"מ (להלן:  "המערערת") נגד מנהל מע"מ. למערערת רישיון לסוכנות נסיעות, והיא עוסקת, בין היתר, במתן שירותי תיירות לבני נוער וסטודנטים יהודים מחו"ל, שירותים אותם היא רוכשת מספקים שונים. התמורה בגין השירותים משולמת למערערת מהתיירים.

סעיף 30(8)(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "החוק") קובע:

(א) אלה עסקאות שהמס עליהן יהיה בשיעור אפס:

(8) (א) לינה של תייר בבית מלון ושירותים נוספים שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, הניתנים אגב לינה כאמור" (ההדגשה אינה במקור. א.א.ח)

בפסק הדין נדונו 2 סוגיות עיקריות:

• האם שירותי פעילויות שטח כגון: סנפלינג, טיולי ג'יפים, טיולי אופניים (להלן: "פעילויות שטח") הניתנים לתיירים ע"י המערערת והנרכשים על ידה מספקים המספקים גם שירותי לינה באותו הדיל (לאו דווקא בבית מלון), הינם שירותים הנלווים ללינה כאמור בסעיף 30(8)(א) לחוק ?
• האם כאשר המערערת מספקת שירותי פעילויות שטח לתיירים, אולם פעילויות השטח נרכשים מספקים אשר אינם מספקים לתייר גם שירותי לינה באותו הדיל (לדוגמא: סיורים ארכיאולוגיים), האם רשאית המערערת להסתמך על הוראות נוהל מע"מ כלשונו ולחייב את התייר במע"מ אפס?

בסוגיה הראשונה – נותן ביהמ"ש פרשנות מרחיבה, בהסתמך, בין היתר על הלכת ממן (ע"א 460/00) וקובע:

 "האם ניתן לומר כי פעילויות אלו ניתנות "אגב לינה", או שנכון לומר כי הלינה טפלה לפעילות החווייתית, ומכל מקום אינה קשורה לה? לשיטתי, העובדה שהפעילות היא תכלית הסיור, אינה מונעת את הקביעה כי מדובר בפעילות "אגב לינה" במקרה המתאים, מאחר שגם כאשר מדובר בפעילויות שמארגן בית מלון, ניתן לומר כי הנאות היום הן העיקר." (הדגשה אינה במקור א.א.ח).

לאחר שקבע ביהמ"ש כי שירותים מסוג סיור או טיול אינם שוללים את הקביעה כי הם ניתנים "אגב לינה" כהגדרת סעיף 30(8)(א) ממקד ביהמ"ש את קביעתו לעניין השאלה האם יש להבדיל בין לינות שטח ולינות בבתי מלון וקובע:

 "אני סבורה כי העובדה שמדובר ב"לינות שטח" – בשונה מלינות בבית מלון – אין בה כדי לעמוד לרועץ למערערת במחלוקת בה עסקינן".

יצוין כי חיזוק לקביעתו זו מקבל ביהמ"ש מהסכם שומות שנערך למערערת בגין שנים קודמות, שבו  ראה מנהל מע"מ בפעילות שטח שניתנו אגב לינה, כשירות שנהוג לתת בבתי מלון ולפיכך, כחייבות בשיעור מע"מ אפס.

בסוגיה השניה – המערערת נהגה להסתמך על הוראות נוהל רשויות מע"מ, הקובע כי לגבי פעילויות יומיות לתייר, שאינן כוללות לינה ולגביהן לא חלה הוראת שיעור מע"מ אפס, ניתנת לה הזכות לבחור שלא לחייב את התיירים במע"מ אולם מנגד, אין היא רשאית לקזז את מס התשומות בגין שירותי פעילויות השטח שרכשה. מנהל מע"מ טען כי הוראות הנוהל צריכה לחול רק כאשר ספק שירותי פעילויות השטח חייב את התייר במע"מ ולפיכך, כאשר המערערת, ע"פ הנוהל לא מקזזת המע"מ שנגבה בעקיפין, מועבר המע"מ למדינה, כאילו חויב התייר ע"י המערערת. בפועל, נמצאו מקרים שבהם ספקי פעילויות השטח לא חייבו את המערערת במע"מ ולכן המערערת "ויתרה" על מס תשומות, שלא שילמה.

ביהמ"ש קובע כי הנוהל כנוסחו מחייב את מנהל מע"מ:

"מקובל עלי שהפירוש שנתן פקיד השומה להוראת התאמ"ו הוא פירוש המתיישב עם כוונת החוק. ואולם, לא זה המבחן בהקשר הנדון. המבחן הוא מה נישום סביר יכול להבין, ואין הכוונה דווקא לנישום שאינו מבין כלל בענייני מע"מ. גם רואה חשבון או משפטן יכלו להבין שבדעת הרשות לנהוג כפי שעולה מפשוטה של ההוראה…..

בנסיבות אלו, נראה כי נסח הוראת התאמ"ו נכשל בנסחו את ההוראה בחוסר זהירות, שיש בה כדי להכשיל את הרבים, ומן הראוי שהדבר יתוקן.."(הדגשה אינה במקור א.א.ח)

בסיכומו של דבר שואל ביהמ"ש וקובע:

"האם יש ביד המערערת לסמוך ישירות על הוראת הנוהל ולטעון לפירושו של החוק בהישען עליה? לשיטתי, התשובה על כך חיובית. ידוע לכל שהוראות הנוהל נמצאות גם בידי הנישומים והם מכוונים התנהגותם לאורם".וכן: "פרסום הנחיה הניתנת ע"י הרשות עומד כנגד טענת הרשות לפרוש שונה של החוק… ויש בו טענת מניעות כלפיה. … יש מקום לקבל טענת ההסתמכות הנשענת על מילותיה:

הערעור נתקבל.

נעיר כי אנו נתקלים מידי פעם בהשגות הנשמעות מפי פקידי השומה מסוימים הקובעים כי הוראות/הקלות/עמדות אגף שפורסמו בחוזרים מקצועיים של רשות המיסים אינן רלבנטיות שכן העמדה השתנתה.

לדוגמא: נשמעת עמדה מפקידי שומה מסוימים כי האמור בחוזר מס הכנסה 10/2001- "השפעת חוק החברות החדש על דיני המס", הקובע כי ככלל, רכישה עצמית של מניות תסווג כעסקה במישור ההון (וכי החריג הינו כי ברכישה עצמית מכל בעלי המניות, פרו-ראטה)  כבר אינו רלוונטי, וכי עמדתם כיום שונה וכי יש לסווג  העסקה בכל אופן ראשית כחלוקת דיבידנד לכלל בעלי המניות ואח"כ רכישה ומכירה בניהם.

המסקנה העולה מקביעת ביהמ"ש בסוגיה מעין זו הינה כי רשות המיסים מחויבת להוראות, לחוזרים ולנהלים הרשמיים שהיא מפרסמת וכי נישומים רשאים להסתמך על פרסומים רשמיים של הרשות כעל הבטחה שלטונית.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ורו"ח ענת דואני ממשרדנו.

ב- 18 בינואר 2011 פורסם חוזר מס הכנסה הדן בהקלות במס לעולים חדשים ותושבים חוזרים במסגרת תיקון 168 לפקודה. החוזר הינו מקיף, מציג את עמדת רשות המסים בסוגיות שונות ואף מציג דוגמאות ליישום, ועל כך אנו מברכים. להלן נפרט בקצרה (במסגרת מבזק זה והמבזק בשבוע הבא) הערותינו לגבי נושאים שונים הנדונים במסגרת החוזר ולגבי נושאים שלא מצאו ביטוי בחוזר, אולם דורשים לטעמנו הבהרה. נציין כי בכוונת הרשות לפרסם חוזר נוסף בעניין זה.

המועד בו יש לראות את היחיד כמי שהפך ל"תושב ישראל" – כזכור, הגדרת "תושב ישראל" לגבי יחיד לא שונתה במסגרת התיקון. עם זאת, החוזר מבהיר כי היום בו יראו יחיד כמי שהעביר את מרכז חייו לישראל, יהיה המועד המוקדם מבין המועדים המפורטים בחלופות הבאות:

• יחיד שאינו בעל משפחה – החל מהמועד שיש לו בית קבע בישראל המשמש למגוריו. לעניין זה, המועד בו החלה תקופת מגורים מהותית תחשב כמועד בו החל בית הקבע לשמש למגוריו. מובהר בחוזר, כי אף תקופה הקצרה מ- 183 ימים בשנת מס עשויה להיחשב לתקופת מגורים מהותית, אם היא מתקיימת מס' שנים ברציפות. יוצא, כי יחיד שעזב את ישראל ולאחר מספר שנים רכש בית מגורים בישראל, בו הוא שוהה תקופה מסוימת בשנה משך מספר שנים טרם חזרתו, עשוי להיחשב כתושב ישראל עוד קודם לשנה בה התכוון לחזור

  לישראל דרך קבע. לכך תיתכן השלכה הן לעניין חבותו במס בשנה מסוימת והן לעניין מנין שנות היותו תושב חוץ לצורך קביעת הסטאטוס שלו כתושב חוזר או תושב חוזר ותיק (אף אם באותן שנים נחשב לתושב חוץ מכוח אמנה).

• יחיד שהינו בעל משפחה שיש לו או למשפחתו בית קבע בישראל הזמין לשימושם והמשפחה נמצאת עם היחיד בישראל – החל מהמועד בו הבית משמש למגוריהם הקבועים של מי משני המשפחה. בהקשר זה נזכיר כי סוגיית "פיצול התא המשפחתי" נמצאת על סדר היום מזה זמן רב. אף בפסיקה קיימים ניצנים להכרה בפיצול תא משפחתי לעניין קביעת מועד ניתוק או רכישת תושבות של הנישום (נציין את פס"ד אריה גונן ופס"ד משה צייגר).

הגדרת "תושב חוץ" – הגדרה זו עודכנה במסגרת תיקון 168 ולשם יצירת וודאות לגבי מועד ניתוק תושבותו של יחיד, התווספה לה חלופה של שני מבחנים מצטברים, כמותי ומהותי. במקרה בו יחיד שהה מחוץ לישראל 183 ימים לפחות בכל שנה- בשנת המס ובשנת המס שלאחריה (מבחן כמותי), ובשתי שנות המס שלאחר מכן מרכז חייו מחוץ לישראל (מבחן מהותי), הוא ייחשב כתושב חוץ. לעניין זה נעיר בקצרה:

• בחוזר נקבע כי לעניין מנין ימי השהייה מחוץ לישראל, יש למנות את מספר ימי שהיית הנישום בישראל בשנת המס ולהחסיר התוצאה מכלל ימות השנה. לעניין זה תיושם הוראה הכלולה במסגרת הגדרת "תושב ישראל" ולפיה ייחשב חלק מיום כיום מלא. אנו בדעה כי עמדות פרשניות אלו נעדרות אחיזה בלשון החוק.
• לעניין מועד הניתוק, נקבע בחוזר כי אם בשנת המס בה עזב היחיד את ישראל הוא שהה מחוץ לישראל פחות מ – 183 ימים, הרי שמניין ארבע השנים יחל לפחות מתחילת השנה העוקבת, וכך גם יום ניתוק התושבות. יוצא, שבפועל יצטרך הנישום לשהות מחוץ לישראל תקופה העולה על 4 שנים על מנת שיראו בו תושב חוץ משך התקופה האמורה. לעומת זאת, אם בשנת העזיבה שהה מעל 183 ימים מחוץ לישראל, ייקבע יום ניתוק התושבות ליום בו עזב בפועל את ישראל ולא לתחילת שנת המס.

• עוד נקבע בחוזר: "יחיד שעזב את ישראל וטרם חלפו ארבע שנים ממועד עזיבתו ומשכך לא ניתן לקבוע בהכרח כי ניתק תושבותו ביום העזיבה, יפנה לפקיד השומה במקום מגוריו לשם הסדרת מעמדו כתושב חוץ בהתאם להגדרה".

לעניין זה נציין – מעצם טיבה של הוראה הצופה פני עתיד קיים קושי ביישומה, עם זאת הנחייה זו היא כללית ביותר ואינה מביאה בחשבון קשיים פרקטיים, בפרט לגבי יחיד שלא היה חייב בהגשת דו"ח שנתי לגבי הכנסותיו עד למועד העזיבה, ואף לא לגבי נישום הגורס כי חדל להיות תושב ישראל עקב העתקת מרכז חייו אל מחוץ לישראל או עקב הוראות אמנה למניעת כפל מס. אנו תקווה שהרשות תפרסם עמדה מפורטת יותר בסוגיה זו על מנת להקל על ציבור הנישומים והמייצגים ביישום כוונת החקיקה האמורה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ועו"ד לילך אשרוב-רובין, ממשרדנו.

לאור שינויים באופן החזר דמי הביטוח שמפורטים להלן, אנו ממליצים לכל המעבידים לדאוג לתיאום דמי ביטוח לעובדים החל ממשכורת חודש ינואר 2011.

החזר דמי ביטוח בשיעור המופחת

המוסד לביטוח לאומי יפעיל באתר האינטרנט שירות חדש להחזר דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות (להלן: "דמי ביטוח"),

החל מחודש מרץ 2011. ההחזר ייעשה on-line עפ"י טפסי 126 המוגשים על ידי המעסיקים מידי שנה עבור השנה הקודמת (שכוללים את נתוני השכר ואת חודשי העבודה של המבקש). סכום ההחזר יועבר ישירות לחשבון הבנק של המבקש.

השירות האמור אפשרי למי שנוכו ממשכורתו דמי ביטוח בשיעור המלא במקום השיעור המופחת ולא למי שהכנסתם מעל ההכנסה המירבית לתשלום דמי ביטוח.

קהל היעד:

• עובד שכיר אצל מספר מעסיקים, ששכרו אצל המעסיק העיקרי נמוך מ- 60% מן השכר הממוצע במשק.
• עובד שכיר ומקבל פנסיה מוקדמת, ששכרו אצל המעסיק העיקרי נמוך מ- 60% מן השכר הממוצע במשק. נציין כי לעניין ביטוח לאומי, הפנסיה היא תמיד "מעסיק משני" עבור עובד שמקבל גם פנסיה, אף אם לעניין תיאום מס הכנסה, הפנסיה נחשבת כמעסיק העיקרי.
• מקבל פנסיה מוקדמת מכמה משלמי פנסיה, שסכום הפנסיה העיקרית נמוך מ- 60% מן השכר הממוצע במשק.

החזר דמי ביטוח לשנת 2010

כיוון שההחזר מבוצע על פי הנתונים שמופיעים במחשב המוסד לביטוח לאומי, את ההחזר עבור שנת 2010 מומלץ לבקש החל מחודש אוקטובר 2011.

תיאום דמי ביטוח לשנת 2011

תיאום דמי ביטוח מבוצע מהחודש שבו העובד החל לעבוד אצל המעסיק המשני, או מהחודש שבו נמסרה ההצהרה למעסיק המשני, כמאוחר. אם לא בוצע תיאום, ההחזר ייעשה כאמור לעיל רק לאחר שיגיעו נתונים בטפסי 126 שיתקבלו במוסד לביטוח לאומי בסוף השנה הבאה, ולאחר פנייה של העובד באמצעות אתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי.

לאור זאת יש חשיבות רבה לביצוע תיאום, כבר עבור משכורת חודש ינואר 2011 בעבור כל שנת 2011.

אופן ביצוע תיאום דמי ביטוח בשיעור המופחת: לצורך תיאום דמי ביטוח בשיעור המופחת באותה השנה (עד סוף דצמבר של שנת המס), יגיש עובד – למעסיק המשני,  או מקבל הפנסיה – למשלם הפנסיה, הצהרה על ההכנסה אצל המעסיק העיקרי, בטופס בל/ 644. (כל זאת בנוסף על ההצהרה הרגילה, בטופס 101).

על פי ההצהרות הנ"ל, המעסיק המשני, או משלם הפנסיה, יזינו בתוכנת השכר את סכום ההכנסה של העובד או של מקבל הפנסיה אצל המעסיק העיקרי, וכך יתקבל אצלו אישור אוטומטי על ניכוי דמי ביטוח בשיעור המופחת.

הטופס האמור מחליף את הפנייה למוסד לביטוח לאומי למי שההכנסה אצל המעסיק העיקרי נמוכה מסכום של 60% מן השכר הממוצע  במשק, (אשר בשנת 2010 היה בסך של 4,809 ש"ח לחודש, ובשנת 2011 סך של 4,984 ש"ח לחודש).

אישור לתיאום דמי ביטוח בשיעור המופחת לעובד אצל עד 3 מעסיקים כולל פנסיה  מוקדמת אפשר להפיק באמצעות אתר האינטרנט של המוסד לביטוח לאומי, (בכוונת המוסד לאפשר בעתיד להנפיק אישור גם עד 10 מעסיקים).

 אנו ממליצים לשמור את ההצהרות (טופס 101 בטופס בל/644) לצורך ביקורת של המוסד לביטוח לאומי בעתיד.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

 נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט),חיים חיטמן.