מבזק מס מספר 374 - 11.11.2010

החל מה-1 ביולי 2010, במסגרת רפורמת המס בהונגריה, מדרגת המס בשיעור של 10% שהייתה קיימת עד כה רק בהתקיים תנאים מסוימים ועל הכנסה חייבת בתקרה נמוכה יחסית (תקרת הכנסה של 240 אלף דולר), תחול על הכנסה חייבת עד לתקרה של כ- 1.2 מליון דולר, וללא התניה.

בשנת 2011 ואילך תקרה זו צפויה לעלות כך שהכנסה חייבת עד כ- 2.4 מליון דולר תמוסה ב- 10%.

יצוין כי מעל לתקרות ההכנסה, כאמור, ממשיך לחול מס החברות שהיה נהוג עד כה בהונגריה בשיעור של 19%. נזכיר כי לשיעור זה מתווסף גם מס עסקים המוטל על ידי הרשויות האזוריות בהונגריה. שיעור המס המקומי מגיע עד כדי 2% מהמחזור (בניכוי הוצאות מסוימות), והוא מוכר כהוצאה לצורכי מס החברות בהונגריה.

 חשוב להדגיש כי בעקבות השינוי האמור בשיעור מס החברות, במרביתהמוחלטת של המקרים תחויב חברה בשיעור מס אפקטיבי הנמוך מ- 20%. כתוצאה מכך, תושב ישראל המחזיק בחברה תושבת הונגריה אשר הכנסותיה הן פסיביות, עשוי להיות חשוף להוראות החנ"ז בישראל (לפי סעיף 75ב לפקודה), על כל המשתמע מכך. לעניין זה נזכיר כי "שיעור המס החל" מוגדר בסעיף 75ב לפקודה כ – "סכום המס הזר שבו חויבה חברה נשלטת זרה בשל הכנסותיה הפסיביות בשנת המס כשהוא מחולק בסכום כלל רווחיה שמקורם בהכנסה פסיבית באותה שנה", כלומר, שיעור מס אפקטיבי. נציין כי בעבר, כאשר מס החברות היה בשיעור קבוע של 19%, ניתן היה לטעון כי בתוספת מס העסקים כאמור, "שיעור המס החל" היה יותר מ- 20% (מס אפקטיבי של 20.6%), כך שלא חלו הוראות החנ"ז על הכנסותיה הפסיביות של החברה הזרה.

 בהקשר זה, מקום בו מדובר בחנ"ז וממילא ישנו "דיבידנד רעיוני", חברה ישראלית המחזיקה בחברה הונגרית תהיה זכאית לדרוש את המס ששילמה החברה הזרה במדינה הזרה כ"זיכוי עקיף רעיוני". יצוין כי מס העסקים עונה על הגדרת מסי חוץ שבסעיף 126(ג) לפקודה. לאור העובדה שמס החברות בישראל יורד בהדרגתיות בשנים הקרובות, יתכן כי בעתיד לא יהיה ממש צורך בהשלמת מס בישראל. בשולי הדברים נציין כי לדעתנו, ראוי שרשויות המס בישראל תיתן את הדעת להגדרת "שיעור המס החל" בהגדרת חנ"ז, כך שיתאים למציאות המשתנה. כך, לדוגמא, בצרפת כללי ה- CFC יחולו אם החברה הזרה נמצאת במדינה בה שיעור המס האפקטיבי נמוך ב- 50% לפחות מהמס החל בצרפת.

 לאור האמור, נראה כי הונגריה עשויה להיות חלופה אטרקטיבית יותר, בהיבטי המיסוי, למשקיעים ישראלים הפועלים בחו"ל. בין היתר, לצורך ריכוז פעילות המימון בקבוצה (אמנת המס עם הונגריה קובעת פטור מניכוי במקור על הכנסות ריבית, ובמקביל הונגריה נהנית מרשת אמנות ענפה ומדירקטיבות האיחוד האירופי) או אף לצורך הענקת שירותים מחוץ לישראל, בנסיבות המתאימות.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (עו"ד) גדי אלימי ועו"ד אתי גורלי – הלמן, ממשרדנו.

בימים אלו ניתן פסק דינו של ועדת ערר בעניין נדבמועלם (ו"ע 16810-04-10) (להלן: "העורר"). הסוגיה המשפטיות הנדונה בפסק הדין, האם כספים שקיבל העורר מאביו לשם קניית דירה היו בגדר הלוואה או מתנה, לעניין הפטור ממס שבח. ע"פ הוראות סעיף 49 ב' לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "החוק"), ובהתייחס להוראות סעיף 49ו לחוק המסייגים את הפטור ממכירת דירת מגורים אשר נתקבלה במתנה (או נתקבל 50% ממחיר רכישת הדירה במתנה)  מהורה.

עובדות המקרה:

העורר רכש ב- 2/09 דירה בחיפה במחיר 270,000 ₪.  מימון רכישת הדירה נעשה על ידי הון עצמי בסך של 100,000 ש"ח והיתרה בסך 170,000 ש"ח מהלוואה שקיבל מאביו.

כעבור 4 חודשים, משהסתבר לעורר כי הוצאות שיפוץ הדירה עלו בסכום ניכר על הערכתו, מכר העורר את הדירה תמורת סך של 525,000 שקלים!!!, וביקש פטור ממס שבח בהסתמך על סעיף 49 ב' לחוק. 3 חודשים לאחר המכירה, החזיר המערער לאביו סך של 70,000 ש"ח כפירעון חלקי של ההלוואה. עוד נציין, כי לא נערך בין העורר ואביו מסמך כלשהו המעיד על קבלת ההלוואה ותנאי ההחזר שלה.

לעמדת המשיב, מימון רכישת הדירה על ידי הבן, מקורו במתנה שקיבל מאביו ולא בהלוואה מהאב, ולכן חל לגביו סעיף 49 ו' לחוק השולל מתן פטור ממס שבח במכירת דירת מגורים שהמוכר קיבל במתנה .

ביהמ"ש דחה את טענת המשיב וקבע:

"בעניינו לא הוכחה בפנינו על יד המשיב "ראשית ראיה" לביסוס טענתו. עדותו של העורר עשתה עלינו רושם מהימן. מתן הלוואה מבוסס על האמון שרוכש אדם לזולתו, ביחסים בתוך המשפחה אין מקום לצפות לאותה רמת פירוט כמו ביחסים עסקיים בין זרים. הנוהג שבעולם הוא שקיים בדרך כלל אמון בין הורים לילדיהם. העורר החזיר לאביו 70,000 ש"ח כפירעון חלקי של ההלוואה ובכך חיזוק למסקנה כי המדובר בהלוואה" (הדגשה שלנו – א.א.ח).

מפס"ד עולה כי במצבים חריגים, בעיקר בהלוואות שניתנו בין בני משפחה, על סמך אמון ולא על סמך יחסים עסקיים גרידא, ניתן יהיה לקבל את הנטען – כהלוואות, גם אם ההלוואה אינה מגובה בהסכם. השלכות מעשיות בעניין זה אנו רואים רבות בעניין שומות ופסקי דין בעניין "הפרשי הון". נדגיש והדבר ידוע, כי עמדתה העקבית של רשות המיסים, המסתמכת על הפסיקה, הינה שיש לגבות מתן הלוואות בהסכמים ובמיוחד כאשר מדובר ביחסים מיוחדים. לעמדתנו, במתן/קבלת הלוואה, מומלץ תמיד לגבותה בהסכם המסדיר תנאיה.

 יוער כי, למרות קביעת ועדת הערר ובלי קשר להיות העסקה פטורה או חייבת במיסוי מקרקעין,  עלול פקיד השומה לסווג את העסקה כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, החייבת במס הכנסה פירותי  (ראו הלכת עמי חזן), זאת לאור הזמן הקצר שבין רכישת הדירה ומכירתה ולאור הרווח העצום, ביחס למחיר הרכישה שהושג, שכן בתוך ארבע חודשים רכש העורר את הדירה ומכר אותה ברווח של יותר מ-100%.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר, רו"ח ענת דואני וגילה אסייג  ממשרדנו.

בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 1059/09, בעניין חיים שביט) קיבל ביום 3/10/10 תביעה לדמי אבטלה של בעל שליטה ששימש כמנכ"ל החברה.

ביתהדין קבע כי הייתה קיימת הפרדה בין עבודתו בחברה, לבין היותו בעל שליטה, ועל כן, הוא זכאי לדמי אבטלה.

תקציר  עובדתי

המבוטח עבד כשכיר בחברה משנת 1992. מיום היווסדה הועסק בתפקיד זוטר והתקדם עד לתפקיד המנכ"ל, בעל מניות הרוב היה אחיו של המבוטח.

ביום 14/1/1998, הוחלט להקצות לו מניות בשיעור 4.95%, לנוכח תרומתו רבת השנים לחברה. באותו מעמד, הוקצה אותו סכום מניות, מאותן נסיבות, לעובד אחר, ללא קשר משפחתי לבעל השליטה בחברה.

המבוטח פוטר ביום 31/7/2008 עקב הפסקת פעילות החברה, יחד עם כל שאר העובדים,למעט 2 שומרים.

תביעתו של המבוטח לדמי אבטלה נדחתה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בנימוק שהיה בעל שליטה בחברת מעטים, ולכן אינו מבוטח בביטוח אבטלה.

לענין זה יצוין, כי חוק הביטוח הלאומי מפנה לסעיף 32 לפקודת מס הכנסה, המגדיר "בעל שליטה", כמי שמחזיק במניות במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו, ב- 10% ממניות החברה, או ב- 10% מכוח ההצבעה בחברה, או בסמכותו למנות מנהל.

סעיף 76 (ד) לפקודה מגדיר את המונח "קרוב ":  לענין זה – בן זוג, אח, אחות, הורה….."

סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי בעל שליטה בחברה אינו מבוטח בביטוח אבטלה מ- 1/1/2004.

לטענת המבוטח, בשל מחלת אחיו בעל השליטה בחברה בשנת 2000, מונה למנכ"ל החברה.

החלטה

בית הדין מציין כי המבוטח, בהיותו מנכ"ל ובעל אחוז מסוים מהמניות , הוא בעל שליטה בחברה, ולפיכך אינו יכול לקבל דמי אבטלה בהתאם לסעיף 6ב כאמור.

עם זאת,בית  הדין נשען על הלכת גרוסקופף (עב"ל  20182/97) – לפיה  אדם הוא עובד החברה כאשר מוכח כי העבודה מתבצעת כנגד תמורת "שכר" וכאשר שולמו עבורו דמי הביטוח כעובד.

בית הדין בחן האם במקרה הנדון ניתן להבחין בין תפקידו ופעילותו של המבוטח כעובד לבין פעילותו כבעל שליטה.

בית הדין ציין כי המניות הרגילות שקיבל המבוטח הוקצו גם לעובד נוסף בחברה שאינו קרוב משפחתו של המבוטח.

התרשמותביתהדין, "כי מדובר בהעסקה אמיתית באדם שהחל עבודתו בחברה מלמטה, וטיפס בסולם המשרות עד למשרת מנכ"ל  שהתפנתה בעקבות פגיעתו הרפואית של אחיו, בעל השליטה בחברה. כמו כן, התרשמותו שבהעברת 4.95% מהמניות לתובע (כך מופיע במקור – א.א.ח)  לא היה כל קשר להיות בעל השליטה והתובע אחים והוכחה לכך מצאתי בכך שבאותו מעמד בוצעה אותה הקצאה לעובד נוסף, שאינו בקשר משפחתי עם בעל השליטה בחברה".

בית הדין העיר כי המל"ל לא בדק כל הפרטים לעיל ודחה את תביעתו של העובד רק בשל קרבתו המשפחתית לאחיו.  התביעה התקבלה.

לדעתנו, מדובר בהחלטה מפתיעה, שכן החל מ- 1/1/2004 מכוח סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי, המל"ל נוהג באופן גורף לגבי כל בעל שליטה, ונוהג לדחות תביעות של בעלי השליטה לדמי אבטלה מבלי לבחון מהותית תנאי העסקתם, כמו כן נציין כי פס"ד בעניין גרוסקופף ניתן טרם שינוי החקיקה בסעיף 6ב לחוק.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח (משפטן) ישי חיבה וחיים חיטמן ממשרדנו