מבזק מס מספר 349 - 13.5.2010

ביום 28.04.2010, ניתן בביהמ"ש העליון פס"ד בעניין א. נווה ושות' משרד עו"ד (להלן: "המערער") (ע"א 4899/08), בו נדונה, העברת משרד המערער לחברה בשליטתו, לפי סעיף 104א לפקודה, בתמורה להקצאת שטר הון המיר (ע"פ שווי הנכס המועבר במועד ההעברה) ולא הון מניות. ביהמ"ש העליון קובע כי  רישום הנכס בספרי החברה ע"פ שוויו במועד ההעברה ולא ע"פ עלותו (נראה לנו שהכוונה המעשית הינה לרישומו לצורכי מס ולא בדוח הכספי)  ודרישת פחת "מוגדל" בחברה ע"פ שווי זה ולא על פי העלות למעביר, מהווה כשלעצמה, עילה לדחיית הבקשה.

ביהמ"ש העליון אינו מביע עמדה בעניין עצם הקצאת שטר ההון במקום הון מניות.

הימנעות ביהמ"ש העליון מקביעת עמדתה בעניין הנפקת שטר הון המיר, חלף מניות בלבד  משאירה  על כנה את קביעת ביהמ"ש המחוזי (ה"פ 1413/05) ' השופטת ד.קרת-מאיר) לפיה:

• אין חובה כי העברת נכס לחברה ע"פ סעיף 104א תהא בהכרח כנגד הקצאת הון מניות בלבד  (בשונה מההוראות המפורשות של סעיף 104ב).
• שטר הון המיר יכול בתנאים מסויימים להקנות זכות בחברה ובשל כך לעמוד בתנאי סעיף 104א'
• כיוון ששטר ההון נושא בחובו התחייבות לתשלום סך של 800,000 ₪ (שווי הנכס שהועבר) במועד פרעון עתידי (גם אם לא נקבע מועד זה מפורשות), הרי תוספת זו מהווה תמורה נוספת, שמוציאה את העברת הנכס מגדר העברה העונה על תנאי חלק ה2.

לעניין זה נזכיר את ההלכה שנקבעה ע"י ביהמ"ש העליון בעניין בית ייטח (ע"א 4342/03), שם הועברו לפי סעיף 104א' זכויות חכירה בלבד ולא זכויות הבעלות בנכס. בהלכת ייטח נקבע כי לצורך קבלת פטור לפי סעיף 104א' יש להעביר את מלוא הזכויות בנכס המועבר, כי עצם  ההשבה העתידית של זכויות ההחזקה בנכס לידי המעבירים בתום תקופת החכירה, הינו תמורה נוספת השוללת את הפטור, וכי הקצאת מניות הניתנות לפדיון ולא מניות רגילות, העלתה חשש לתמורה נוספת גם כן, אלא שביהמ"ש לא נדרש לקבוע דעתו בנושא זה.

 במקרה דנן נוסיף ונדגיש כי רישום נכס בספרי החברה על פי שוויו ולא על פי עלותו למעביר לא יאפשר חלוקת ההפרש בין השווי לעלות (במועד העברת הנכס) כדיבידנד בעת מכירת הנכס, שכן עקב רישומו בשווי כאמור, לא יווצרו עודפים בספרי החברה הניתנים לחלוקה כדיבידנד.   

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ממשרדנו.

תקנות  מס רכוש וקרן פיצוים השונות שהותקנו בעקבות מלחמת לבנון השניה, הטרור באזור עוטף עזה ושדרות ובעקבות מבצע "עופרת יצוקה", אפשרו מתן פיצוי לניזוקים בהתאם למס' מסלולים "ירוקים" שהיו לבחירת הניזוק, כשאחת החלופות היא פיצוי בגין היעדרויות עובדים.

שאלה מרכזית המתעוררת בתביעה מסוג זה הינה מי הוא "נעדר מעבודתו" על פי לשון החוק.

בעניין זה הוגשו מספר עררים על החלטות המנהל. בעררים נ.ז. 566/09 ,569/09 ,567/09 – קיבוץ סער, קיבוץ דן ובית העמק, עלתה השאלה, האם מגיע פיצוי על היעדרות עובדים מהעבודה, בגין אותם עובדים  אשר הגיעו למקום עבודתם במהלך ימי הלחימה בתקופת מלחמת לבנון השניה, אולם, נאלצו לשהות במרחבים המוגנים בחלק משעות העבודה.

לטענת העוררים, היעדרות חלקית, תחשב כיום היעדרות מלא. מנגד, טוען המשיב, כי לא ישולם כלל פיצוי בגין עובדים שהגיעו למקום העבודה, אולם, לא עבדו חלק מהיום עקב המצב הביטחוני ושהייתם במרחבים המוגנים.

בתקנות לבנון השניה  נקבע הפיצוי בגין היעדרות עובדים לפי סוג העסק- למשל בתעשיה, במסחר ובשירותים:"(ג)(1)132.5% מהשכר היומי הממוצע של עובד של הניזוק, כשהוא מוכפל בסך ימי ההיעדרות של כלל העובדים של הניזוק שנעדרו מעבודתם…"

"יום היעדרות" הוגדר- "יום היעדרות בשל המצב הביטחוני- יום, לרבות חלק מיום, שבו עובד נעדר מעבודתו אצל ניזוק…"

בתקנות שדרות ועוטף עזה נקבע :שווי של נזק עקיף"-….(א)(2) כשהנזק נגרם למעביד בשל תשלום שכר עבודה לעובד – עלות שכר העבודה היומי למעביד, ששולמה בשל כל יום היעדרות של העובד …לא עבד העובד בשל המצב הביטחוני כאמור בחלק מיום העבודה,יהא הנזק החלק היחסי מעלות שכר העבודה היומי…"

 הועדה רואה בניסוח תקנות שדרות ועוטף עזה מעין תיקון מבהיר לעניין תקנות לבנון השניה כלשון הועדה: "…הפתרון הלשוני, לטעמנו הוא כזה שיקבע כי מי שהגיע למקום העבודה, קרי- למפעל, למשרד וכל כיו"ב, אך לא יכול היה לשבת במקומו ולתת למעבידו את התוצר שהיה עליו לתת, מפאת הוראת פיקוד העורף, בעצם נעדר מעבודתו בכל דקה ודקה שנשללה ממנו היכולת לעבוד."

הוועדה קובעת אף הערכה של זמן סביר של 20 דקות לפיו יש לחשב את זמן היעדרות עובדים בכל אזעקה ובתקופות שלא פעלו אמצעי התראה על נפילת טילים – 10 דקות מרגע השמע הפיצוץ (ע"פ הנחיות פיקוד העורף + זמן התאוששות).

לסיכום: ניתן להסיק מפסיקה זו של ועדת הערר, כפי שנוכחנו מפסיקותיה הקודמות, כי הועדה בוחנת את תביעת הניזוק בחינה כלכלית מהותית ולא בחינה דווקנית לשונית. בנוסף לכך, ניתן כעת חיזוק לאפשרות לפרש האמור בתקנות מסוימות ע"פ נוסח תקנות חדשות שהותקנו מאוחר יותר, שכן יש בהתקנת התקנות בנושא זה למידה והסקת מסקנות לצורך פיתרון כשלים בניסוחי העבר.

  לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח צחי אבוהב שביט או לרו"ח רונית בר ממשרדנו.

ביום 28.04.2010, ניתן בביהמ"ש העליון פס"ד בעניין א. נווה ושות' משרד עו"ד (להלן: "המערער") (ע"א 4899/08), בו נדונה, העברת משרד המערער לחברה בשליטתו, לפי סעיף 104א לפקודה, בתמורה להקצאת שטר הון המיר (ע"פ שווי הנכס המועבר במועד ההעברה) ולא הון מניות. ביהמ"ש העליון קובע כי  רישום הנכס בספרי החברה ע"פ שוויו במועד ההעברה ולא ע"פ עלותו (נראה לנו שהכוונה המעשית הינה לרישומו לצורכי מס ולא בדוח הכספי)  ודרישת פחת "מוגדל" בחברה ע"פ שווי זה ולא על פי העלות למעביר, מהווה כשלעצמה, עילה לדחיית הבקשה.

ביהמ"ש העליון אינו מביע עמדה בעניין עצם הקצאת שטר ההון במקום הון מניות.

הימנעות ביהמ"ש העליון מקביעת עמדתה בעניין הנפקת שטר הון המיר, חלף מניות בלבד  משאירה  על כנה את קביעת ביהמ"ש המחוזי (ה"פ 1413/05) ' השופטת ד.קרת-מאיר) לפיה:

• אין חובה כי העברת נכס לחברה ע"פ סעיף 104א תהא בהכרח כנגד הקצאת הון מניות בלבד  (בשונה מההוראות המפורשות של סעיף 104ב).
• שטר הון המיר יכול בתנאים מסויימים להקנות זכות בחברה ובשל כך לעמוד בתנאי סעיף 104א'
• כיוון ששטר ההון נושא בחובו התחייבות לתשלום סך של 800,000 ₪ (שווי הנכס שהועבר) במועד פרעון עתידי (גם אם לא נקבע מועד זה מפורשות), הרי תוספת זו מהווה תמורה נוספת, שמוציאה את העברת הנכס מגדר העברה העונה על תנאי חלק ה2.

לעניין זה נזכיר את ההלכה שנקבעה ע"י ביהמ"ש העליון בעניין בית ייטח (ע"א 4342/03), שם הועברו לפי סעיף 104א' זכויות חכירה בלבד ולא זכויות הבעלות בנכס. בהלכת ייטח נקבע כי לצורך קבלת פטור לפי סעיף 104א' יש להעביר את מלוא הזכויות בנכס המועבר, כי עצם  ההשבה העתידית של זכויות ההחזקה בנכס לידי המעבירים בתום תקופת החכירה, הינו תמורה נוספת השוללת את הפטור, וכי הקצאת מניות הניתנות לפדיון ולא מניות רגילות, העלתה חשש לתמורה נוספת גם כן, אלא שביהמ"ש לא נדרש לקבוע דעתו בנושא זה.

 במקרה דנן נוסיף ונדגיש כי רישום נכס בספרי החברה על פי שוויו ולא על פי עלותו למעביר לא יאפשר חלוקת ההפרש בין השווי לעלות (במועד העברת הנכס) כדיבידנד בעת מכירת הנכס, שכן עקב רישומו בשווי כאמור, לא יווצרו עודפים בספרי החברה הניתנים לחלוקה כדיבידנד.   

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח רונית בר ממשרדנו.

תקנות  מס רכוש וקרן פיצוים השונות שהותקנו בעקבות מלחמת לבנון השניה, הטרור באזור עוטף עזה ושדרות ובעקבות מבצע "עופרת יצוקה", אפשרו מתן פיצוי לניזוקים בהתאם למס' מסלולים "ירוקים" שהיו לבחירת הניזוק, כשאחת החלופות היא פיצוי בגין היעדרויות עובדים.

שאלה מרכזית המתעוררת בתביעה מסוג זה הינה מי הוא "נעדר מעבודתו" על פי לשון החוק.

בעניין זה הוגשו מספר עררים על החלטות המנהל. בעררים נ.ז. 566/09 ,569/09 ,567/09 – קיבוץ סער, קיבוץ דן ובית העמק, עלתה השאלה, האם מגיע פיצוי על היעדרות עובדים מהעבודה, בגין אותם עובדים  אשר הגיעו למקום עבודתם במהלך ימי הלחימה בתקופת מלחמת לבנון השניה, אולם, נאלצו לשהות במרחבים המוגנים בחלק משעות העבודה.

לטענת העוררים, היעדרות חלקית, תחשב כיום היעדרות מלא. מנגד, טוען המשיב, כי לא ישולם כלל פיצוי בגין עובדים שהגיעו למקום העבודה, אולם, לא עבדו חלק מהיום עקב המצב הביטחוני ושהייתם במרחבים המוגנים.

בתקנות לבנון השניה  נקבע הפיצוי בגין היעדרות עובדים לפי סוג העסק- למשל בתעשיה, במסחר ובשירותים:"(ג)(1)132.5% מהשכר היומי הממוצע של עובד של הניזוק, כשהוא מוכפל בסך ימי ההיעדרות של כלל העובדים של הניזוק שנעדרו מעבודתם…"

"יום היעדרות" הוגדר- "יום היעדרות בשל המצב הביטחוני- יום, לרבות חלק מיום, שבו עובד נעדר מעבודתו אצל ניזוק…"

בתקנות שדרות ועוטף עזה נקבע :שווי של נזק עקיף"-….(א)(2) כשהנזק נגרם למעביד בשל תשלום שכר עבודה לעובד – עלות שכר העבודה היומי למעביד, ששולמה בשל כל יום היעדרות של העובד …לא עבד העובד בשל המצב הביטחוני כאמור בחלק מיום העבודה,יהא הנזק החלק היחסי מעלות שכר העבודה היומי…"

 הועדה רואה בניסוח תקנות שדרות ועוטף עזה מעין תיקון מבהיר לעניין תקנות לבנון השניה כלשון הועדה: "…הפתרון הלשוני, לטעמנו הוא כזה שיקבע כי מי שהגיע למקום העבודה, קרי- למפעל, למשרד וכל כיו"ב, אך לא יכול היה לשבת במקומו ולתת למעבידו את התוצר שהיה עליו לתת, מפאת הוראת פיקוד העורף, בעצם נעדר מעבודתו בכל דקה ודקה שנשללה ממנו היכולת לעבוד."

הוועדה קובעת אף הערכה של זמן סביר של 20 דקות לפיו יש לחשב את זמן היעדרות עובדים בכל אזעקה ובתקופות שלא פעלו אמצעי התראה על נפילת טילים – 10 דקות מרגע השמע הפיצוץ (ע"פ הנחיות פיקוד העורף + זמן התאוששות).

לסיכום: ניתן להסיק מפסיקה זו של ועדת הערר, כפי שנוכחנו מפסיקותיה הקודמות, כי הועדה בוחנת את תביעת הניזוק בחינה כלכלית מהותית ולא בחינה דווקנית לשונית. בנוסף לכך, ניתן כעת חיזוק לאפשרות לפרש האמור בתקנות מסוימות ע"פ נוסח תקנות חדשות שהותקנו מאוחר יותר, שכן יש בהתקנת התקנות בנושא זה למידה והסקת מסקנות לצורך פיתרון כשלים בניסוחי העבר.

  לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח צחי אבוהב שביט או לרו"ח רונית בר ממשרדנו.

ב- 10 במאי 2010 התקבלה ישראל כחברה בארגון ה- OECD (Organisation for Economic
Co-operation and Development – הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח), זאת לאחר תהליך ארוך של משא ומתן שארך מספר שנים, אשר במהלכו ישראל נדרשה לעמוד במספר מבחנים ולחתום על הסכמים שונים על מנת לעמוד בסטנדרטים של הארגון, כדוגמת החתימה על האמנה בדבר המאבק בשוחד של עובדי ציבור זרים בעסקאות בינלאומיות, התחייבות לרפורמות בתחומי הגנת הסביבה וכדומה. בנוסף, הארגון העריך את העובדה שישראל הוכיחה את חוסנה ויציבותה של הכלכלה בישראל נוכח המיתון הכלכלי. הצטרפות זו מהווה צעד חשוב בהשתלבותה של מדינת ישראל בכלכלה הגלובלית ועל כך אנו מברכים.

 השלכה מעניינת לעניין תחום המיסוי הינה בעניין חילופי המידע בין המדינות בענייני מס. נציין כי קיימת התחייבות הדדית לחילופי מידע בענייני מס בכל אמנות המס בהן התקשרה מדינת ישראל. התחייבות זו מוסדרת באמנות המס שישראל צד להן והיא נקלטת בדין הישראלי מכוח בסעיפים 196 ו- 197 לפקודה.

סוגיית חילופי המידע הינה אחת מהחשובות במאבק שמנהלות מדינות כנגד תכנוני מס שאינם ראויים וכנגד משטרי מס מזיקים. ארגון ה- OECD התייחס לסוגיה זו במסגרת מאבקו לריסון תחרות מס מזיקה בין מדינות (הגבלת הטבות של תושבים זרים בהתאם לדין הפנימי של המדינה). דו"ח הארגון במסגרת מאבק זה קבע כי אחד הקריטריונים להגדרת משטרי מס מזיקים הינו היעדר מנגנון של החלפת אינפורמציה ביחס לנישומים פעילים במדינות שונות בעולם.

דו"ח נוסף שפרסם ארגון ה- OECD קובע נורמות וסטנדרטים בעניין חילופי מידע בין מדינות. על פי סטנדרטים אלו, מדינה החברה בארגון נדרשת לחשיפת מידע רלוונטי לאכיפת חוקי המדינה האחרת; אי הטלת חסמי סודיות בנקאית וזמינות של המידע. יצוין כי קיים מעקב על יישום סטנדרטים כגון אלו על ידי פורום ה- G-20.

בהקשר זה עולה שאלה, האם כעת לאור הצטרפותה של ישראל לארגון היא תהא מחויבת לפעול בהתאם לסטנדרטים אלו או להמשיך ולראות בהם כהמלצות בלבד? כעקרון, רשות המסים בישראל פועלת זה מכבר לקיום סטנדרטים אלו. ספק אם ניתן לראות בסטנדרט המפורש של הארגון כמחייב החלפת מידע אוטומטי, כך לדוגמא, קיימות מדינות שהינן חברות בארגון המוסרות מידע רק על פי דרישת המדינה הגומלת ולא באופן ספונטאני או אוטומטי.

בהקשר זה, נציין כי באחרונה פורסם שרשות המיסים החלה בעבודת מטה המיועדת לנסח ולחתום על אמנות בילטראליות לחילופי מידע עם מדינות שחלקן נחשבות מקלטי מס כגון ליכטנשטיין, ברמודה ועוד. צעד זה יאפשר העברת מידע בנוגע לחשבונות בנק של ישראלים המנוהלים בבנקים זרים. זאת, בדומה למהלך שמנהיגה ארה"ב בזירה הגלובאלית בכל הקשור לחשיפת עברייני מס אמריקניים (ראו מבזק 298).

לאור הצטרפות ישראל לארגון ה- OECD והיוזמה המסתמנת של רשות המסים, טוב יעשו תושבי ישראל אם יקדימו תרופה למכה, ויסדירו הכנסות ונכסים שלא דווחו כנדרש, שמא יהיו צפויים לנטל מס כבד ולהליכים פליליים.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ועו"ד גדי אלימי או עו"ד אתי גורלי הלמן ממשרדנו.

בשנים האחרונות בוצעו רפורמות חשובות במטרה לעודד עליה לישראל ולהשיב ישראלים החיים בחו"ל, תוך הסרת חסמי מס משמעותיים. בעקבות הרפורמות אנו נתקלים בסוגיות כבדות בהקשר לחבות בדמי ביטוח של תושבים חוזרים ותיקים ושל עולים חדשים ובהקשר לזכאותם לגמלאות.

מצאנו לנכון להביא בפניכם מספר מקרים שמהם ניתן ללמוד על הקשיים האמורים:

1. תושב חוזר ותיק חזר ארצה לפני כשנה והוא משמש יועץ לחברות הזרות. הוא שוהה ברציפות בחו"ל מטעם עיסוקו בישראל. לטענת המוסד לביטוח לאומי הוא לא חזר לארץ למגורי קבע ולכן המוסד אינו מכיר בו כתושב ישראל בביטוח הלאומי.
2.  אדם עבד בחברה אמריקאית כשכיר. הוא המשיך לעבוד באותה החברה לאחר שעלה לארץ כעולה חדש. העבודה נעשית בעיקרה בארץ ובחלקה בחו"ל לסירוגין. הוא חייב להירשם בביטוח הלאומי כעובד שחייב בדמי ביטוח בעד עצמו, וחייב לשלם דמי ביטוח כעובד עצמאי גם על ההכנסות שלו בחו"ל.
3. תושב חוזר ותיק  מקבל שכר מחברה ישראלית, כאשר חלק מעבודתו מבוצע בחו"ל בשם החברה.

 כל שכרו המשולם על ידי החברה יחויב בדמי ביטוח על פי הכללים החלים על עובד שכיר בישראל.

 היבטי הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות נבחנים לעיתים כלאחר יד. לאור מורכבות הנושא, ראוי כי תושבים חוזרים ותיקים ועולים חדשים יבחנו בקפידה את מעמדם במוסד לביטוח לאומי ואת חבויותיהם לתשלום דמי הביטוח.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט) ועל ידי חיים חיטמן.

בשנים האחרונות בוצעו רפורמות חשובות במטרה לעודד עליה לישראל ולהשיב ישראלים החיים בחו"ל, תוך הסרת חסמי מס משמעותיים. בעקבות הרפורמות אנו נתקלים בסוגיות כבדות בהקשר לחבות בדמי ביטוח של תושבים חוזרים ותיקים ושל עולים חדשים ובהקשר לזכאותם לגמלאות.

מצאנו לנכון להביא בפניכם מספר מקרים שמהם ניתן ללמוד על הקשיים האמורים:

1. תושב חוזר ותיק חזר ארצה לפני כשנה והוא משמש יועץ לחברות הזרות. הוא שוהה ברציפות בחו"ל מטעם עיסוקו בישראל. לטענת המוסד לביטוח לאומי הוא לא חזר לארץ למגורי קבע ולכן המוסד אינו מכיר בו כתושב ישראל בביטוח הלאומי.
2.  אדם עבד בחברה אמריקאית כשכיר. הוא המשיך לעבוד באותה החברה לאחר שעלה לארץ כעולה חדש. העבודה נעשית בעיקרה בארץ ובחלקה בחו"ל לסירוגין. הוא חייב להירשם בביטוח הלאומי כעובד שחייב בדמי ביטוח בעד עצמו, וחייב לשלם דמי ביטוח כעובד עצמאי גם על ההכנסות שלו בחו"ל.
3. תושב חוזר ותיק  מקבל שכר מחברה ישראלית, כאשר חלק מעבודתו מבוצע בחו"ל בשם החברה.

 כל שכרו המשולם על ידי החברה יחויב בדמי ביטוח על פי הכללים החלים על עובד שכיר בישראל.

 היבטי הביטוח הלאומי וביטוח הבריאות נבחנים לעיתים כלאחר יד. לאור מורכבות הנושא, ראוי כי תושבים חוזרים ותיקים ועולים חדשים יבחנו בקפידה את מעמדם במוסד לביטוח לאומי ואת חבויותיהם לתשלום דמי הביטוח.

מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט) ועל ידי חיים חיטמן.