מבזק מס מספר 348 - 6.5.2010

הקדמה – בדרך כלל ניתן לצפות מראש ובוודאות את יעוד התשומות בעת רכישתן ובמידה ושונה יעודן, צריך העוסק לשנות את דיווחיו בהתאמה לשינוי – יכול ויצא נשכר, יכול ויצא חייב.

הלכת צביון – ביום 04.05.2010, ניתן ע"י בית המשפט העליון פסק הדין בעניין חברת צביון בע"מ (להלן: "המערערת") (ע"א 1651/08).

המחלוקות המשפטיות אשר עמדו לפתחו של בית המשפט העליון נגעו לעצם תחולתו של סעיף 41 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן: "החוק") על עסקאות עתידיות החייבות במס.

תשובה חיובית לשאלה זו, מצמיחה שתי שאלות נוספות: האחת, מהי נקודת המבט הראויה לבחינת קיומה של עסקה עתידית והשנייה, מהם מאפייניו של המבחן שראוי להחיל כדי לבחון זאת.

ראשית, שאלת עיתוי הניכוי היא בעלת חשיבות כלכלית הן לעוסק (דחיית בקשה לניכוי עשויה לפגוע ביכולותיו התזרימיות) והן לקופת המדינה (מתן היתר לניכוי מוקדם, עלול לפגוע ביכולת המדינה לגבות בדיעבד).

נקודת המוצא לבחינת הסוגיה הראשונה האמורה לעיל, הינה לשון סעיף 41 לחוק. שבה המחוקק נקט בלשון תכליתית "לשימוש" (בלשון עתיד). בכך, יש חיזוק לפרשנות המחילה את סעיף 41 לחוק גם על תשומות לשימוש עתידי, במידה והן מיועדות לשימוש בעסקה חייבת במס.

אולם, ביחס לשימוש בתשומות אשר טיב שימושן העתידי אינו ידוע, החוק "שותק" ולכן יש לעבור לבחינת תכלית החקיקה, כדי לפרש את השתיקה.

במסגרת התכלית האובייקטיבית יש לבחון את עקרון ההקבלה במע"מ, שקושר בין החיוב במס לבין ניכוי מס תשומות. העיקרון הנ"ל נובע משתי אקסיומות: האחת, עקרון הגבייה העצמית והאחרת, עקרון הטלת המס על הצרכן הסופי.

לפיכך, אין היצרן רשאי לנכות מס תשומות, אלא אם השתמש בתשומות בעסקה החייבת במס, שאם לא כן, תיקטע שרשרת הגביה העצמית והמס לא יוטל על הצרכן הסופי.

המערערת הצביעה על חריג נוסף, הרצון לתמרץ יזמים מבלי שיחששו מתוצאות המס. להשקפתו של השופט ע' פוגלמן, "באיזון בין התכליות השונות יש לתת את מעמד בכורה לעקרון ההקבלה"

לעניין בחינת מהי נקודת המבט הראויה לבחינת קיומה של עסקה עתידית? להשקפתו של ביהמ"ש יש לתת משקל מכריע למבחן ההסתברותי מנקודת מבט אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. משום, שבאפשרות האחרונה ישנו סיכוי גבוה יותר לחריגה מעקרון ההקבלה, כלשון בית המשפט "על המבחן להתמקד בסיכויי יציאתה של העסקה העתידית אל הפועל ולא בכוונותיו או בהערכותיו של העוסק".

בנוגע למאפייניו של המבחן הראוי, המערערת טענה שיש להסתפק במבחן "הסיכוי הסביר" בעוד ממונה מע"מ (להלן: "המשיב") הצביע על "הסתברות גבוהה או סיכוי טוב". כבוד השופט מונה מספר אינטרסים בבואו להחליט מהו הרף ההסתברותי הראוי ובראשם האינטרס הציבורי להפחתת מספר ההתדיינויות ויעילות הגבייה.

ביהמ"ש נוטה לצורך "בהסתברות גבוהה" לקיומה של עסקה על מנת להתיר את התשומות אולם לא סוגר את הגולל בפני מבחן הסיכוי הסביר לשיטתו מאחר ואפילו בנטל זה לא עמדה המערערת.

ולסיכום קייס גרוע מביא לפס"ד גרוע, שכן כלשון ביהמ"ש "הערפול רב על הנגלה. מדובר בקונספט בלתי ברור… לא עולה תוכנית ברורה…"

 המערערת אפילו לא טרחה להציג בפני הרשויות את מסמכיה, כך שנראה שהמדובר במקרה בו גוררים את ביהמ"ש לפסיקה אקדמית שמעלה ככל הנראה את רף הדרישה כלפי הכלל, אך הוא כשלעצמו לא מביא ולו קצה ראיה להוכחת נחיצות התשומות לעסקו.

  לפרטים נוספים ניתן לפנות
לרו"ח (משפטן) ישי כהן או לעו"ד שלומי לוי ממשרדנו.

הקדמה – בדרך כלל ניתן לצפות מראש ובוודאות את יעוד התשומות בעת רכישתן ובמידה ושונה יעודן, צריך העוסק לשנות את דיווחיו בהתאמה לשינוי – יכול ויצא נשכר, יכול ויצא חייב.

הלכת צביון – ביום 04.05.2010, ניתן ע"י בית המשפט העליון פסק הדין בעניין חברת צביון בע"מ (להלן: "המערערת") (ע"א 1651/08).

המחלוקות המשפטיות אשר עמדו לפתחו של בית המשפט העליון נגעו לעצם תחולתו של סעיף 41 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן: "החוק") על עסקאות עתידיות החייבות במס.

תשובה חיובית לשאלה זו, מצמיחה שתי שאלות נוספות: האחת, מהי נקודת המבט הראויה לבחינת קיומה של עסקה עתידית והשנייה, מהם מאפייניו של המבחן שראוי להחיל כדי לבחון זאת.

ראשית, שאלת עיתוי הניכוי היא בעלת חשיבות כלכלית הן לעוסק (דחיית בקשה לניכוי עשויה לפגוע ביכולותיו התזרימיות) והן לקופת המדינה (מתן היתר לניכוי מוקדם, עלול לפגוע ביכולת המדינה לגבות בדיעבד).

נקודת המוצא לבחינת הסוגיה הראשונה האמורה לעיל, הינה לשון סעיף 41 לחוק. שבה המחוקק נקט בלשון תכליתית "לשימוש" (בלשון עתיד). בכך, יש חיזוק לפרשנות המחילה את סעיף 41 לחוק גם על תשומות לשימוש עתידי, במידה והן מיועדות לשימוש בעסקה חייבת במס.

אולם, ביחס לשימוש בתשומות אשר טיב שימושן העתידי אינו ידוע, החוק "שותק" ולכן יש לעבור לבחינת תכלית החקיקה, כדי לפרש את השתיקה.

במסגרת התכלית האובייקטיבית יש לבחון את עקרון ההקבלה במע"מ, שקושר בין החיוב במס לבין ניכוי מס תשומות. העיקרון הנ"ל נובע משתי אקסיומות: האחת, עקרון הגבייה העצמית והאחרת, עקרון הטלת המס על הצרכן הסופי.

לפיכך, אין היצרן רשאי לנכות מס תשומות, אלא אם השתמש בתשומות בעסקה החייבת במס, שאם לא כן, תיקטע שרשרת הגביה העצמית והמס לא יוטל על הצרכן הסופי.

המערערת הצביעה על חריג נוסף, הרצון לתמרץ יזמים מבלי שיחששו מתוצאות המס. להשקפתו של השופט ע' פוגלמן, "באיזון בין התכליות השונות יש לתת את מעמד בכורה לעקרון ההקבלה"

לעניין בחינת מהי נקודת המבט הראויה לבחינת קיומה של עסקה עתידית? להשקפתו של ביהמ"ש יש לתת משקל מכריע למבחן ההסתברותי מנקודת מבט אובייקטיבית ולא סובייקטיבית. משום, שבאפשרות האחרונה ישנו סיכוי גבוה יותר לחריגה מעקרון ההקבלה, כלשון בית המשפט "על המבחן להתמקד בסיכויי יציאתה של העסקה העתידית אל הפועל ולא בכוונותיו או בהערכותיו של העוסק".

בנוגע למאפייניו של המבחן הראוי, המערערת טענה שיש להסתפק במבחן "הסיכוי הסביר" בעוד ממונה מע"מ (להלן: "המשיב") הצביע על "הסתברות גבוהה או סיכוי טוב". כבוד השופט מונה מספר אינטרסים בבואו להחליט מהו הרף ההסתברותי הראוי ובראשם האינטרס הציבורי להפחתת מספר ההתדיינויות ויעילות הגבייה.

ביהמ"ש נוטה לצורך "בהסתברות גבוהה" לקיומה של עסקה על מנת להתיר את התשומות אולם לא סוגר את הגולל בפני מבחן הסיכוי הסביר לשיטתו מאחר ואפילו בנטל זה לא עמדה המערערת.

ולסיכום קייס גרוע מביא לפס"ד גרוע, שכן כלשון ביהמ"ש "הערפול רב על הנגלה. מדובר בקונספט בלתי ברור… לא עולה תוכנית ברורה…"

 המערערת אפילו לא טרחה להציג בפני הרשויות את מסמכיה, כך שנראה שהמדובר במקרה בו גוררים את ביהמ"ש לפסיקה אקדמית שמעלה ככל הנראה את רף הדרישה כלפי הכלל, אך הוא כשלעצמו לא מביא ולו קצה ראיה להוכחת נחיצות התשומות לעסקו.

  לפרטים נוספים ניתן לפנות
לרו"ח (משפטן) ישי כהן או לעו"ד שלומי לוי ממשרדנו.

תושב חוץ שעלה לישראל והוגדר לפי הפקודה כעולה חדש או תושב חוזר ותיק (להלן:"יחיד מוטב"), מתחיל לעבוד בחברה ישראלית לאחר שחזר לישראל. היחיד המוטב מקבל אופציות של חברת האם הזרה במסלול 102 הוני. בבואו לממש את האופציה עולה השאלה האם היחיד המוטב יהא חייב בתשלום מס על רווח ההון כתוצאה מהמימוש או שמא יהא פטור?

 סעיף 102 לפקודה, לאחר תיקון 132 לפקודה, מאפשר לחברה לבחור (בהקצאה באמצעות נאמן), בין שני מסלולי מיסוי: מסלול הכנסת עבודה או מסלול רווח הון. במסלול ההוני אירוע המס מתקיים במועד המימוש ויראו ברווח כרווח הון בסכום שווי ההטבה, אשר יחויב במס בשיעור של 25%. בהלכת חגי כץ  (להרחבה ראו מבזק מס' 284), נקבע כי "כל עוד הנישום עומד בתנאי הסעיף הרי שההכנסה המחויבת מכוח סעיף 102 הינה הכנסה הונית ואירוע המס בו אינו פירותי. רווח ההון מתפרש הן על הרווח שהיווה הטבה פטורה והן על עליית ערך המניה או האופציה ועד למועד הקבוע בסעיף 102". כלומר, אין המדובר ברווח הניתן לחיוב הן על פי החלק הפירותי והן על פי החלק ההוני, אלא על פי החלק ההוני בלבד.

לדעתנו, מאחר ומדובר במניותיה של חברה זרה ניתן יהיה לטעון כי לאור העובדה שמדובר ביחיד מוטב והרווח כתוצאה מהמימוש יחשב כרווח הון שהופק מחוץ לישראל, הרי שהיחיד המוטב יהא פטור מתשלום מס על רווח זה. זאת מכוח סעיף 97(ב)(1) לפקודה כנוסחו לאחר תיקון 168 לפקודה.

נבהיר כבר כאן כי עמדה זו אינה נקייה מספקות ועשויה להישמע כנגדה הטענה כי למרות שהרווח הופק בחו"ל, הרי שבפועל התקבל בגין עבודתו של היחיד המוטב בישראל ולכן יהיה חייב על רווח ההון כאילו הופק בישראל.

 לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ועו"ד גדי אלימי או לעו"ד אתי גורלי הלמן ממשרדנו.

בימים אלה מצטבר מידע אודות ההכנסות שהופקו בחודשים ינואר עד אפריל 2010, ועל ההכנסות בשנת 2009. זה הזמן לבחון האם ההכנסות המדווחות במוסד לביטוח לאומי מעודכנות והאם מקדמות דמי הביטוח משתלמות כראוי.

המוסד לביטוח לאומי, רשאי על פי בקשת המבוטח, לחשב מחדש את המקדמות הרבעוניות אם חלו שינויים בהכנסות. המקדמות מחושבות בהתאם להכנסה המתוקנת מתחילת השנה.

שינוי המקדמות חייב להתבצע על טופס "בקשה לתיקון מקדמות" ( טופס בל/672 שמופיע באתר הביטוח הלאומי באינטרנט), שחייב להיחתם על ידי המבוטח. רק במקרה של הגדלת מקדמות, המייצג יכול לחתום, בצירוף ייפוי כוח ( הטופס מפרט מסמכים שנדרש לצרף).

התנאים לשינוי המקדמות מפורטים בתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד- 1984.

 להלן החלפות האפשריות לשינוי המקדמות כפי המפורט בתקנה:

1. שומה- נתקבלה שומה לשנת המס שקדמה לשנה השוטפת.
2. שינוי מקדמות במס הכנסה- מקדמת מס הכנסה הוגדלה או הוקטנה לפי הוראות סעיף 180 לפקודה בשיעור של 10% לפחות.
3. שינויים במחזור העסקאות- שינויים ריאליים במחזור העסקאות בתקופה של שלושה חודשים רצופים בשנה השוטפת, בשיעור של 20% לפחות

 לעומת מחזור העסקאות באותם שלושת החודשים בשנה הקודמת.

1. נימוקים משכנעים- המוסד שוכנע כי הכנסתו של המבוטח גדלה או קטנה ב- 10% לפחות מהכנסתו ששימשה יסוד לחישוב המקדמה.

להלן מספר נימוקים אשר עשויים להיחשב נימוקים משכנעים:

1. לצורך הגדלת מקדמות, ניתן לקבל את הצהרת המבוטח שחל גידול בהכנסותיו ביותר מ- 10%, במקרים שהוא אינו יכול לעמוד בתנאים הקבועים בסעיפים (1) – (3) לעיל.
2. ניתן לצרף אישור מרו"ח או מיועץ מס על ההכנסה המשוערת הצפויה. יש לצרף דוח הכנסות והוצאות או מאזן בוחן, שערוך באופן ברור ונערכו בו בדיקות אלמנטריות כגון: התאמת הכנסות לדיווחים למע"מ וכד'. הדוח כולל הכנסה משוערת צפויה עד החודש שקדם לחודש הבקשה לתיקון המקדמות או הכנסה שנתית צפוייה.
3. לצורך הקטנת מקדמות המוסד לביטוח לאומי מוכן לקבל אישור רפואי על ירידה בכושר התפקוד של המבוטח.

 מיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ עם רו"ח אורנה צח (גלרט), עומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.

נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט) וחיים חיטמן.