ביום 03.05.09 נידונה בועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו שאלת תיקון שומת מקרקעין בשל צניחת שער המטבע לאחר חתימת חוזה מכר בין הצדדים.
עובדות המקרה בתמצית: חברה זרה (ישראל קפיטל, להלן:"המוכרת") וחברה ישראלית (להלן:"הרוכשת") חתמו ביניהן ביום 22.02.06 על חוזה לרכישת נכס מקרקעין. בתמורה לממכר התחייבה הרוכשת לשלם למוכרת סך כולל של כ-16 מליוני $ במס' תשלומים, כאשר חלק הארי של התשלום בסך כ-12 מליוני $ אמור היה להיות משולם במועד מסירת המקרקעין.
המוכרת והרוכשת הגישו למנהל מסמ"ק שומות רכישה ומכירה עצמיות בסך כ-76 מליוני ₪ (ע"פ שער הדולר ביום חתימת החוזה).
ואולם, בשל ירידה של כ-6% בשער החליפין של הדולר, נוצר הפרש שקלי שלילי של כ- 5 מליוני ₪ בין שווי המכירה התיאורטי שנקבע בחוזה ולבין הסכום ששולם למוכרת בפועל ולכן בקשה המוכרת לתקן את שומתה העצמית כך ששווי המכירה יעמוד על סך כ- 71 מליוני ₪ , הסכום ששולם לה בפועל. בקשת התיקון, נדחתה ע"י מנהל מסמ"ק.
טענות החברה העוררת היו כי :ראוי להטיל את המס על השבח הכלכלי האמיתי ולחשבו לפי בסיס ערכם השקלי של הסכומים שהתקבלו בפועל ולא להטיל מס שבח על שבח תיאורטי שלא הופק.
לחילופין טענה החברה כי יש לנכות לה את הפרשי השער השליליים מהשבח בהתאם לסעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן:"החוק").
ועדת הערר קבעה כי: במכירת מקרקעין בתשלומים עתידיים גלומות 2 עסקאות, עסקת מכירה ועסקת אשראי, לגבי הראשונה נקבע כי שווי המכירה בהתאם לסע' 17 לחוק יהא השווי הקבוע ביום חתימת החוזה וחישוב מס השבח יתבצע לפי שווי זה. שאר התשלומים שבגינם נוצר הפרש בין שווי המכירה לסך התשלום שהועבר בפועל, יטופלו במסגרת הוראות סע' 2 ו- 9 לפקודת מס הכנסה, ולא במסגרת מס שבח.
לא למותר לדעתנו לציין כי במקרה ספציפי זה, לא נגרם כל עיוות מס למוכרת בשל ירידת השער שכן הפירוש, לדעתי, נכון והוגן, עונה לדרישת הצדק ומשתלב עם תכלית החוק. תשלום מס אמת הוא נשמת החוק ותכליתו. מדוע נסטה ממנו?!…"
ברוח ימים אלו, בה בתי המשפט עושים צעדים מרחיקי לכת לטובת מיסוי אמיתי של ההכנסה הינה מדווחת על הכנסותיה על פי התקנות הדולריות, ולכן העיוות לא "זעק לשמיים", ואולם נתייחס לכלל:
דווקא משום שהנורמה העסקית בעסקאות כעין אלו הינה עסקאות המשולמות בתשלומים דחויים, הרי לא ראוי לקבוע חבות מיסוי על כל שווי העסקה כבר במועד חתימתה. לדעתנו פיצול העסקה לעסקת מכר ולעסקת אשראי נלווית, הוא הוא המלאכותי, ודווקא החיבור- וראייתם כעסקה אחת כוללת הוא הנכון על פי כללי הצדק הטבעי והמיסויי, ונסביר:
ישנן עסקאות אשר קיימות להן תמורות נדחות ודאיות, תמורות נדחות המותנות בקיום תנאים טכניים ותמורות נדחות המותנות בתנאים מהותיים. חלק מן התמורות הנדחות- סכומן העתידי וודאי,וחלקן-אין אפשרות לאמוד אותן ביום ביצוע העסקה.
כמו כן ישנם מוכרים שהפרשי התמורות (הפרשי ההצמדה או שער) שיקבלו בתשלומים העתידיים, יהיו חייבי מס אצלם, וכאלו שלא !! גם שיעור המס בגין הפרשי תמורות אלו, יכול שיהיה שונה משעור המס בגין עסקת הבסיס (עסקת המכר). וכל זאת למה ? – כי התמורה בגין העסקה הבסיסית שולמה במספר מועדים שונים ! וזאת שלא מתוך תכנון מס או תכנון כלכלי מזהיר, אלא כי ככה זה ! זו הנורמה ! התשלומים משולמים עם התקיימות אבני דרך שונות ! מדוע לראות בכך עסקת אשראי בנפרד מעסקת המכר??
יתרה מזו: לו יגיע נישום (יחיד עסקי או חברה), לפקיד השומה בבקשו לקזז הפסד מירידת שער התשלומים כנגד עסקת השבח בשנה השוטפת, או לו יגיע לפקיד השומה בשנה העוקבת לעסקת שבח או רווח הון – ברורה לנו מה תהיה עמדת פקיד השומה…
מכל האמור ועל מנת להִמנע מעיוותים ברורים אלו, הגיע העת לדעתנו שבה תאומץ הגישה לפיה ישולמו מיסים על הרווח האמיתי במועד האמיתי שבו נפגש המוכר עם התזרים בפועל.
זה המקום לציין את דברי ביהמ"ש העליון בהלכת אינטרבילדינג, (ע"א 1527/97), ונזכיר כי לכאורה הורה ביהמ"ש על פרשנות הסוטה מהוראות החוק הדווקניות:
"…הפירוש המוצע כאן עונה לדרישה זו, היינו כל אימת שניתן לקבוע תשלום מס אמת, הוא ישולם. הפנויה – (ראה הלכת ורד פרי, מן השבוע שעבר), לא סביר כי יעמדו עדיין הוראות מיושנות המביאות למיסוי רווחים שלא היו.
לפרטים נוספים ניתן לפנות לרו"ח ומשפטן, ישי כהן או לרו"ח ומשפטן, ישי חיבה, ממשרדנו.
